על מה נתקנו ארבע הכוסות בליל הסדר?

הכוס אותה לוקחים לארבע כוסות צריכה להכיל לכל הפחות שיעור רביעית (86 מ"ל). אין לוקחים כוס שפיה צר. למנהגנו לוקחים כוס ללא רגל. לפני הקידוש צריך לשטוף את הכוס מבחוץ ולהדיחה היטב מבפנים, כדין כוס של ברכה. אך אין צורך לעשות שטיפה והדחה לפני מזיגת יתר הכוסות (אבל לפני כוס שלישית צריך).

את מצוות ארבע כוסות מקיימים דווקא ביין, ומהדרים לקחת יין אדום לד' כוסות. ואפילו מי ששונא יין או שמזיקו, חייב לדחוק את עצמו ולשתות ארבע כוסות. מי שאינו יכול לשתות יין, יכול לערב מיץ ענבים ביין, ובעת הצורך ישתה מיץ ענבים לבד ללא עירוב יין. נשים וילדים אינם צריכים לשתות יין, ויכולים לשתות מיץ ענבים.

למנהגנו אין מדקדקים שמזיגת הכוס בליל הסדר תהיה על ידי אחר, אלא כל אחד מוזג את הכוס לעצמו. סדר לקיחת הכוס הוא: לוקחים את הכוס ביד ימין, מעבירים אותה ליד שמאל, ומורידים אותה על כף היד הימנית, כשהיא כפופה קצת כעין בית קבול, וארבע האצבעות מוגבהות והאגודל מושכב מן הצד. לכתחילה אחיזת הכוס תהייה למעלה משלשה טפחים (24 ס"מ) מעל גבי השולחן, ולפחות יגביה טפח.

את ארבע הכוסות שותים בהסיבה דרך חירות כבני מלכים. בשתיית ארבע כוסות מצוה לשתות את כל הכוס, ובבת אחת. ולכן מי שקשה לו לשתות את כל הכוס, מוטב שיקח כוס קטנה המכילה שיעור רביעית (86 מ"ל) וישתה את כולה, ואם בכל זאת מתקשה הוא בשתייתה, בכל אופן לא יפחות משתיית רוב רביעית.

במצוות ארבע כוסות חייבים כולם, אנשים ונשים. וחייב האב לחנך את בנו ובתו הקטנים שכבר הגיעו לחינוך, בשתיית ד' כוסות על הסדר המובא בהגדה. גדר של גיל חינוך בענין זה היא שיודעים ומבינים את הדברים שאומרים על הכוסות. ולכן קטן המבין שעל הכוס הראשונה אומרים את נוסח הקידוש, ומבין את סיפור יציאת מצרים הנאמרת על הכוס השנייה וכן את ברכת המזון הנאמרת על הכוס השלישית, והלל הנאמר על הרביעית – יש לחנכו במצוות שתיית ארבע כוסות.