הלכה יומית

מעיקר הדין קטן שהגיע לגיל חינוך -מגיל שש ומעלה- ויודע למי מברכים מותר להעלותו לתורה בשבתות או בימים טובים, ולהלכה נפסק שאין להעלותו לתורה, ואפילו אם אין כהן בבית-הכנסת אלא קטן כהן נוהגים לקרות ישראל גדול במקום הכהן הקטן. ול"מפטיר" וקריאת ההפטרה ניתן להעלות אף את הקטן, חוץ מהפטרות מסוימות כגון הפטרת חג-השבועות, הפטרת שבת שובה ודומיהן; אלא שלמעשה אומר הרבי שאצל חסידים לא נהגו לתת "מפטיר" לקטן.

דין "דבר שטיבולו במשקה" המצריך נטילת ידיים הוא רק בשבעת המשקים המעבירים את הטומאה, והם: יין, דבש דבורים, שמן, חלב, טל, דם, מים. משקאות אלו מצריכים נטילת ידיים רק כאשר הם נוזליים, אולם כשהם קרושים בין ע"י חימום ובין ע"י הקפאה אינם נחשבים למשקים, ולכן חמאה אינה נחשבת כ"משקה" ומאכל המרוח בה אינו מצריך נטילת ידיים לפניו, אך ברגע שחזר המשקה ונימוח, כגון שהמיס את החמאה וממרחה על דבר מאכל, חוזר להיות דינה כ"משקה".

אף על פי שכהן קטן אינו נושא את כפיו מפאת כבוד הציבור, עם-זאת נהוג שמצטרף הוא אל הכהנים הגדולים ונושא את כפיו בברכה. כמו כן ישנם דברים נוספים בהם משתפים את הקטנים בבית-הכנסת, ולדוגמא כתבו הפוסקים שלגלילת ספר-התורה נהגו לכבד את הקטנים שיש בהם דעת בכדי לחנכם במצוות; ולעניין מסירת ספר-התורה לידי הקטן שיאחזו, כתבו הפוסקים שאם הוא בר דעת אף שהוא קטן, אם ניכר שהתורה חביבה עליו אין לדחותו ולהרחיקו מכך, ולכן גדולי הדורות העלימו עיניהם וללא מיחו בידם, וכן כותב הרבי שרבים נוהגים כך באין מוחה ומפריע.

דבר מאכל שטיבולו במשקה, גם אם אינו נוגע בידיו בחלקו הרטוב של המאכל אלא בצדו היבש, חייב בנטילת ידיים. ואף אם נוטל את דבר המאכל באמצעות כף אינו נפטר מנטילת ידיים. אולם בדברים שרגילים לאכלם עם כף ולא ביד כגון מרק, או דגני בוקר עם חלב לא גזרו עליהם נטילה ומותר לאכלם עם כף ללא נטילת ידיים. וכתבו הפוסקים שפרי הרטוב בחלק שאינו נאכל, כגון פרי הדר הרטוב רק בקליפתו וכשמקלפו משליך הקליפה, באם הפרי עצמו נותר יבש אין צורך ליטול ידיו תחלה.

נאמר: "ולמדתם אתם את בניכם", מפסוק זה למדו חכמים שהאב מצֻוֶה ללמד את בנו, ולא את בתו; וכן למדו שהאשה אינה מצֻוָה ללמוד בעצמה. ונחלקו חכמים אודות למוד-התורה לאשה. יש אומרים שכיוון שאם למדה האשה תורה נקבעים לה זכויות על כך, לכן צריך האדם ללמד את בתו תורה, לעומתם היו שחלקו ואמרו שהדבר אסור. והסתייגו חכמים מלמוד פלפולי התורה לבנות מפני שהדבר עלול לגרור תוצאות שליליות, אלא שלמעשה בדורנו הרבי מתיר לבנות ללמוד תורה שבעל-פה וכפי שיתבאר בהלכות הבאות אי"ה.

תיקנו חכמים ליטול ידים לפני הסעודה, ואמרו רז"ל המזלזל בנטילת ידים דהיינו שאינו רוחץ ומשפשף יפה אלא במעט מים כגון רביעית בצמצום, בא לידי עניות ר"ל; והמהדר בנטילת ידים – שנוטל בשפע, בא לידי עשירות, וכפי שהעיד על עצמו רב חסדא שהיה רוחץ ידיו מלא חפניו מים, ונתנו לו מלא חפניים של טובה. ומכל מקום לא יכוון ליבו כדי להתעשר – שנמצא עובד על מנת לקבל פרס אלא יעשה לכבוד קונו.

על-אף שאישה פטורה מעצם מצוות תלמוד-תורה, עם-זאת כיוון שנשים חייבות בכל המצוות שאינן תלויות בזמן, וכן בכל מצוות לא-תעשה, לכן כשם שעל הגברים מוטל החיוב ללמוד את הלכות התורה בכדי לדעת את פרטי המצוות ואופן קיומן, כך גם הנשים חייבות ללמוד את הלכות המצוות בהן הן מחויבות, כמו ההלכות הקשורות לאופן ההנהגה במטבח היהודי, בבית היהודי, הלכות שבת ודומיהן. בעבר אף היה הנוהג שדרשת הרב בשבת הייתה משולבת בקטעי הלכות שנאמרו בצורה ברורה והיו מותאמים אף עבור הנשים.

צריך ליטול ידים באופן שהמים יכסו את כל היד עד הפרק, וכן שהמים יגיעו לכל שטח היד לכל אורך ורוחב האצבעות וברווח שבין האצבעות; ולכן צריך להיזהר בעת הנטילה שהאצבעות לא יהיו צמודות זו לזו ותהיינה מוגבהות קצת כלפי מעלה בכדי שהמים יגיעו גם לראשי האצבעות, אולם אין צורך שהמים יגיעו לכל מקום בבת אחת ממש, אלא שלא יפסיק לשפוך עד שהמים יגיעו לכל מקום. ואם בשפיכה הראשונה לא הגיעו המים על כל שטח היד – לא עלתה לו הנטילה וחייב ליטול את כל ידו שנית.

נטילת הידיים צריכה להיות מכח אדם ולא שיישפכו המים מאליהן. ובשעת הדחק כאשר אין ברשותו כלי הראוי לנטילת ידים אך ברז המים מחובר למיכל, יכול לשפוך מן הברז, אלא שעליו להקפיד לפתוח ולסגור את הברז בכל שפיכה ושפיכה וגם להקפיד שיבואו המים על כל שטח היד בבת אחת. אולם בברזים המצויים בימינו שהמים באים מכח משאבת מים ולא מכלי (כגון המים הקרים שבברז), אין ליטול ידים מהם בלי כלי.

לאחר נטילת יד ימין בעודנה רטובה יש להיזהר שלא לגעת ביד שמאל שאיננה נטולה, בכדי שלא יטמאו המים מן היד שאינה נטולה, ואם נגע צריך לנגבה היטב ואחר כך יחזור ויטול, וכן אם נגע בה אדם אחר שלא נטל את ידיו או נגע בלחלוחית המים שעל הכלי שבאה מידי אדם שנטל ידיו רק פעם אחת, בכל המקרים הללו – צריך לנגב ידו ולחזור וליטול את אותה יד שנטמאה.

לאחר הבדיקה שהידיים נקיות לחלוטין מבלי דברים שיחצצו בין המים לידיים, לוקח הנוטל את הכלי ביד ימינו ממלא בו מים ומעבירו לשמאלו, ושופך מיד שמאל על יד ימין ואחר כך מעביר הכלי ליד ימין ושופך באמצעות המגבת על יד שמאל, ויש לשפוך ג' פעמים על כל יד. ויגביה ידיו (כנגד הלב ) ויברך "על נטילת ידים", לאחר מכן משפשף ידיו זו בזו (מהמים שנשארו מהנטילה השלישית) לטהרה יתירה, אח"כ ינגב היטב את הידיים במגבת.

אם שכח לברך לפני שפשוף ידיו זו בזו – יברך לפני שמנגב את ידיו. ואם שכח לברך אף לפני הניגוב – יברך לאחר הניגוב (והמסופק האם ברך, לא יברך מפני הספק). אבל לאחר שבירך המוציא שוב אינו מברך על נטילת ידים.