הלכה יומית

המים שנוטלים בהם את הידיים צריכים להיות נקיים. ואם השתנה מראה המים מחמת דבר שנפל ונשפך לתוכן, אפילו יין וכדומה, פסולים לנטילת ידים כיון שנשתנו לרעה. אבל מותר בשעת הדחק ליטול ידים במי פירות אם רובם מים, ואף שהשתנה מראה המים כיוון שהשתנו המים לטובה . ומים שהשתנו מראיהם ונעשו עכורים מפני עפר או טיט – אם נעכרו עד שאינם ראויים לשתיית כלב פסולים, אך אם עדיין לא נפסלו לשתיית כלב כשרים.

התחיל להדליק ולא ברך – יפסיק ויברך, ולאחר מכן ימשיך בהדלקה. אם כבר הדליק את כל הנרות ועדיין לא ברך, אך טרם עברה חצי שעה מאז שהדליק, יברך "שעשה נסים" (ובלילה הראשון יברך גם "שהחיינו") בלבד, ולא יברך "להדליק נר חנוכה". ונכון שישמע הברכות מאחֵר ויכוון לצאת ידי חובתו בברכותיו.

טעה ובירך על פירות האדמה "שהכל" יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על פירות האדמה שאר ברכות – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "האדמה". פירות האדמה שיש מחלוקת מה ברכתם, אף על פי שפסק ההלכה הוא שמברכים עליהם בורא פרי האדמה, אם ברך עליהם "העץ" יצא ידי חובה ואינו צריך לחזור ולברך שוב. ואם טעה בברכתם האחרונה ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך ברכה מעין שלוש לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.

טעה ובירך על פירות האילן "האדמה" או "שהכל" יצא ידי חובתו, אך אם ברך ברכה אחרת צריך לחזור ולברך בורא פרי העץ, חוץ מענבים שאם בירך עליהם "בורא פרי הגפן" יצא ידי חובתו מפני שהענבים הם בכלל הגפן.

דברים שברכתם האחרונה "בורא נפשות", וטעה וברך ברכת המזון או "על המחיה", במקום "בורא נפשות", לא יצא ידי חובתו. מי שאכל תמרים ובמקום לברך "על העץ" ברך ברכת המזון או ברכת "על המחיה", יצא – מפני שהם סועדים את הלב. מי שאכל דבר מה ובברכה אחרונה ברך בטעות "על הגפן" – לא יצא ידי חובתו, אבל אם אכל ענבים יצא ידי חובתו מפני שהם בכלל הגפן. אכל פירות האילן שאינם משבעת המינים, ובמקום לברך "בורא נפשות" בירך "על העץ" יצא ידי חובתו ואין צריך לחזור ולברך, אבל אם אכל פירות משבעת המינים ובמקום לברך "על העץ" ברך "בורא נפשות" צריך לחזור ולברך.

אסור להזכיר שם שמים לבטלה והעובר על כך ביטל מצות עשה שנאמר "את ה' אלקיך תירא", וכן נאמר "ליראה את השם הנכבד והנורא הזה", ומכלל היראה הוא שלא להזכיר שמו ית' בדברים שאין בהם צורך. ומן התורה רשאי להזכיר את השם דרך שבח וברכה אפילו שלא לצורך, אלא שחכמים אסרו לברך ברכה שאינה צריכה.

איסור הוצאת שם שמים לבטלה הוא בשבעת השמות המיוחדים לקדוש ברוך הוא ("שמות שאינן נמחקים") והם: 1) י-ה-ו-ה (והוא שם המפורש אותו אין מבטאים אפילו בתפלה ובקריאת הפסוקים אלא קוראים אותו לפי הניקוד שלו אדנות או אלוקים, כפי שאף מצוין בדרך כלל בחומשים ובסידורים); 2) א-ד-נ-י; 3) א-ל; 4) א-ל-ו-ה; 5) א-ל-ה-י-ם; 6) א-ל-ה-י; 7) שדי. ולגבי שם "צבאות" נוהגים למעשה שהוא נקרא כפי שהוא, גם שלא בשעת תפילה.

שבעה השמות המיוחדים להקב"ה אסורים להזכירם הן בלשון הקודש והן בשאר לשון כגון ג-ט בלשון אשכנז או בכל שפה אחרת, והרוצה להזכיר את שם המפורש שלא לצורך יאמר השם.

שמות המיוחדים להקב"ה, והם שבעת השמות שאינם נמחקים, אסור להזכירם בבית המרחץ אפילו בלשון חול, דהיינו שם שהקב"ה נקרא בו בשפה כל שהיא (כגון: ג-אָט, G-od). אין לומר בבית המרחץ "שלום" (כשמתכוון לענין השלום), אך מותר לקרוא לאדם ששמו "שלום" בשמו, כיון שאינו מתכוון על ענין השלום אלא להזכרת שמו של אותו אדם.

מותר לבטא את שם ה' כשקורא פסוק שלם מן התנ"ך, הן כשקורא את הפסוק בפני עצמו והן כשקורא בתוך לימוד משנה (ומצוי ביותר בפרקי אבות) ובגמרא וכדומה, אולם שלא בתוך פסוק אסור להזכיר את ה' אף בתוך כדי למודו. וכשלומד את נוסח הברכות אסור להזכיר את ה' כשאינו מחויב לברכם, אבל המלמד ילדים את נוסח הברכות מותר לו להזכיר את ה', אך לא יענה 'אמן' אחר ברכותיהם בשעה שלומדים אם אינם מברכים על דבר מה אלא רק מתלמדים.

אסור לברך ברכה לבטלה, ואף אסור לענות 'אמן' אחר ברכה זו. כמו כן אסור לגרום לברכה שאינה צריכה כגון בשני מינים שברכתם שווה אין לברך על כל מין ומין אלא יש לפטרם בברכה אחת. עבר והזכיר שם שמים לבטלה יאמר מיד "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; ואם בשעה שאומר את הברכה נזכר שהיא לבטלה אם רק אמר 'ברוך אתה ה" ועדיין לא אמר 'אלקינו' יסיים: 'למדני חוקך', שהוא לשון הפסוק, ובמקרה שרק התחיל תיבת 'אלוקינו' (כלומר התחיל לומר 'אלקי' וללא סיים 'אלקינו') יסיים: 'ישראל אבינו מעולם ועד עולם' שהוא גם כן לשון הפסוק ויאמר גם בשכמל"ו .

אודות הזהירות שלא לשנות את נוסח התפילה, מבאר הרבי על פי הידוע שראשוני ראשונים דייקו בכל עניני תפלה ועד לתיבה, והיו שוקלים וסופרים מספר מנין תיבות התפלות והברכות. וכיוון שהוזהרנו "אל תבהל על פיך, ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים", וכפי שהזהיר האריז"ל אפילו בקשר לפיוטים, שהתקבלו רק הפיוטים "שנתקנו ע"ד האמת, אך אלה האחרונים שלא ידעו דרך קבלה אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דבורם בלא ידיעה כלל"; ובפרט יש להיזהר שלא לשנות מנוסח התפלה בסידור אדה"ז שכידוע בירר וקבע את נוסח התפלה על פי ששים סדורים שהיו לפניו.