הלכה יומית

כל הפירות שסחטן, אין ברכת מימיהם בורא פרי העץ אלא שהכל. אבל היין מפני חשיבותו שסועד ומשמח הלב קבעו לו ברכה לעצמו והיא בורא פרי הגפן. וכאשר שתה מן היין כשיעור רביעית (שהוא 86 מ"ל), מברך לאחריו ברכה מעין שלוש (ולכתחילה לא ישתה משיעור 'כזית' ועד שיעור של 'רביעית').

יין שנשתנה טעמו לטעם חומץ מברך עליו שהכל נהיה בדברו – גם אם נשאר בו ריח היין, כיון שהשתנה טעמו לרעה. וכן אם עירב בו משקה אחר עד שאיבד את טעם היין מברך עליו שהכל נהיה בדברו. אבל אם נשאר בו טעם היין – גם אם הוא מריח כריח החומץ או שעירב בו משקה אחר ונשאר בו טעם היין מברך עליו בורא פרי הגפן (ולא יוסיף על היין יותר מחצי, וי"א שמים יכול להוסיף עד 3/4 מהכמות של היין. וביין הנמכר מעורב בו כבר הרבה מים, ואין להוסיף).

המעוניין לשתות יין ומשקים שונים, יברך ברכה ראשונה על היין בורא פרי הגפן וכל שאר המשקאות נפטרים בברכה זו, ולא יברך על שאר המשקאות. ובתנאי שהמשקאות היו לפניו בעת הברכה, או שהיה בדעתו אף עליהם בשעת הברכה; וכן השומע קידוש מאחר וטעם מהיין, אינו מברך על שאר משקים ששותה, אבל אם לא טעם מהיין צריך לברך.

השותה יין ושאר משקים אם שתה שיעור של רביעית מהיין, יברך ברכת מעין שלוש על היין ויפטור בזה גם את שאר המשקאות. ואם לא שתה רביעית מהיין אך שתה רביעית מהמשקה הנוסף יברך בורא נפשות למרות שלא בירך ברכה ראשונה על המשקה (מפני שהוא נכלל בברכת בורא פרי הגפן). ואם גם מיתר המשקאות לא שתה רביעית – יש אומרים שהמשקאות מצטרפים זה לזה לשיעור רביעית ויברך ברכה אחרונה ברכת 'בורא נפשות'.

יין ששתה לפני הסעודה אין צורך לברך אחריו ברכה אחרונה גם אם שתה שיעור של רביעית, מפני ששתיית היין באה לפתוח את התיאבון לסעודה, ולכן הוא טפל לסעודה ויוצא בברכת המזון שמברך בסוף סעודתו; אבל השותה יין סתם ללא קשר לסעודה ולאחר מכן החליט לסעוד את סעודתו, עליו לברך ברכה אחרונה לפני הסעודה, ואם נזכר באמצע סעודתו יברך ברכה אחרונה כשנזכר, אבל אם נזכר לאחר שבירך כבר ברכת המזון לא יברך ברכה אחרונה.

המעוניין לשתות יין בתוך הסעודה עליו לברך בורא פרי הגפן לפני השתיה מפני שהוא משקה חשוב, אך ברכה אחרונה אין לברך עליו כיון שהוא נפטר בברכת המזון. אבל מי ששתה יין לפני הסעודה, גם אם בשעת ברכת היין עדיין לא התיישב לסעודה, ואחר כך התיישב לסעודה – לא יברך על היין בסעודה כל עוד הוא באותו החדר ולא יצא מהחדר בינתיים לסעוד בחדר אחר (אא"כ כיוון על כך בפירוש).

בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולמעשה טוב ונכון לכל אדם להתחייב במצווה זו ע"י שילבש בגד בעל ארבע כנפות, ויהיה עם ציצית בכל היום כדי שיזכור את המצוות בכל רגע. חיוב זה הוא רק לגברים גדולים (ולגבי קטנים, יתבאר בעז"ה בהלכה הבאה), נשים פטורות ממצות ציצית (גם אם הן לובשות בגד שיש בו ארבע כנפות) כיון שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי החיוב בציצית היא רק על בגד שלובש ביום ולא על בגד שמיוחד ולובש בלילה.

מן הדין, כאשר גדל הילד מעט ויודע להתעטף בציצית ולאחוז ציצית בקריאת שמע, חל חיוב על האב לקנות לו ציצית, מדין חינוך (י"א מגיל 9 וי"א מגיל 6). אולם למעשה מנהגנו להקדים זאת, ומתחילים להרגיל ילד קטן בלבישת ציצית החל מגיל 3 – גיל גזיזת שערותיו והנחת פאות הראש, כיוון שמצווה זו מזכירה ומביאה לידי קיום כל מצוות ה'.

דנו הפוסקים אודות מי שהניח תפילין מבעוד יום ונותרו עליו עד שקיעת החמה, כגון בתשעה-באב, האם עליו לחולצן. ולהלכה פוסק אדה"ז בסידור שאין צורך לחלצן בשקיעה, ורק בערב-שבת ישנה הקפדה לחלוץ את התפילין קודם זמן הדלקת נרות שבת. אלא שלכתחילה אף בכל יום יש להוריד את התפילין קודם השקיעה, שלא יטעו הרואים ויסברו שמותר להניח תפילין בלילה, אולם בבית המדרש אין לחשוש לכך.

בכל יום לפני שמברכים על הציצית יש לבדוק תחילה את כשרות הציצית ולהפריד את החוטים זה מזה ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו ובכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות שונות. ואף הנשואים שאינם מברכים על טלית קטן אלא על טלית גדול – נכון שיבדקו את ציציות הטלית קטן פעם ביום כשלובשים אותה.

על הפסוק: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך", דרשו חז"ל: "מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות", כלומר שבשבתות וימים טובים אין צורך ב'אות' של תפילין כיוון שהם עצמם משמשים כ'אות'. ויש שלמדו מהתלמוד הירושלמי שהמצווה נוהגת גם בחול המועד. מאוחר יותר התקבל המנהג על פי הזהר שלא להניח תפילין בחול המועד, ופשט מנהג זה אף אצל רוב בני אשכנז (למעט קהילות מסוימות, בעיקר בחו"ל וחלקם אף ללא ברכה), וכן הוא מנהגנו שלא להניח בחול המועד.

הלובש טלית קטן בבוקר מברך "על מצות ציצית", אך טלית קטן שישן עמה בלילה ועודנה עליו אינו מברך עליה. בעת הברכה יש לכוון שצוונו ה' על מצות ציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. מי שנפסלו ציציותיו ובא עכשיו ללבוש ציצית אחרת יברך שוב על לבישת ציצית זו . והמתעטפים בטלית גדול לפני התפילה (למנהגנו – רק לאחר החתונה) לא יברכו על הט"ק אלא יכוונו בברכת הטלית גדול אף על הטלית קטן.