הלכה יומית

בירושלים נוהגים כל דיני הפורים ביום ט"ו באדר, ובערי הספיקות קוראים את המגילה ללא ברכה וללא קריאת התורה וועל הניסים ומקיימים את יתר המצוות. בשאר הערים גם מוסיפים בשמחה, ואין אומרים תחנון, ואף אסור להתענות ביום זה.
אָבֵל (ר"ל) נוהג בדיני אבלות בצנעה, אך לא בפרהסיא, ולכן מותר לאָבֵל לשבת על כיסא גבוה, ולנעול נעלי עור. אך ימעט בדברים של שמחה, ולא יצא האבל לבית הכנסת.

על התפילין נאמר: "והיה לך לאות על ידך ולזכרון בין עיניך", ומלשון הפסוק "ולזכרון" ( עם ו' החיבור, ולא נאמר "והיו לזכרון") משמע ששתיהן (מצוות תפילין של יד ומצוות של ראש) נחשבות להווייה אחת, וכן הברכה על של יד פוטרת גם את של ראש, ועל כן אין להפסיק ביניהן. ואסור אף לרמוז בעיניו ולקרוץ באצבעותיו.

בין הנחת תפילין של יד לשל ראש אסור להפסיק אפילו בדברים שהם לצורך הנחת תפילין, אם יכול להסתדר מבלי לדבר. ואם דיבר בדברים שאינן לצורך הנחת התפילין – ואפילו מלה אחת – בין הברכה להידוק התפילין של יד – חייב לחזור ולברך "להניח תפילין", אך אם דיבר לאחר שהידק את התפילין יגמור את הנחת התפילין של יד ואחר כך יברך על ה"של ראש" (אחרי הנחתם ולפני שמהדקם) "על מצוות תפילין".

אם שמע קדיש, "ברכו" או קדושה בין הנחת תפילין של יד לשל ראש – יפסיק ויענה עם הציבור רק על דברים שמותר לענות עליהם בקריאת שמע (בקדיש: "אמן יש"ר . . יתברך", אמן אחר 'דאמירן בעלמא'; ובקדושה: 'קדוש', 'ברוך' 'ימלוך'. ועניית אמן רק של ה'א-ל הקדוש', 'שומע תפלה' ושל 'נותן התורה'), ואח"כ יברך על תפילין של ראש "על מצוות תפילין".

אף שבין הנחת תפילין של יד לשל ראש מותר לענות על דברים שמותר לענות עליהם בקריאת שמע (כמפורט בסעיף הקודם), מכל מקום אם מבחין שיוכל להניח תפילין של ראש ויהיה לו זמן לענות עם הציבור, עליו להניח תפילין של ראש תחילה, ואפילו אם לא הספיק לכרוך את הז' כריכות על היד – מוטב שיניח את התפילין של ראש תחלה, ובלבד שיהדק את התפילין של יד היטב שלא יזוזו ממקומן.

אם שמע את חברו מברך "להניח תפילין", והוא עודנו אוחז בין הנחת תפילין של יד לשל ראש יש אומרים שמותר לו לענות "אמן" אחריו, שכן עניית "אמן" זו מהווה כקבלת דברים שמאמין בה' שצוונו להניח תפילין, ואין זה נחשב כ'הפסק', אך כיוון שיש החולקים על כך, אין לענות אמן על ברכה זו בין תפילין של יד לשל ראש, ומכל מקום מי שענה אינו צריך לברך על התפילין של ראש אחר כך.

גם כאשר מניחים תפילין ללא ברכה, כגון בהנחת תפילין דרבינו תם, או מי שחלץ תפיליו על מנת להחזירן (במקרה שאינו מברך בשנית), יש לסמוך את הנחת התפילין של יד לשל ראש מבלי להפסיק בדיבור ביניהן, אלא שבמקרה זה ניתן לענות על דברים שמותר לענות עליהן בפסוקי דזמרה (קדיש, קדושה 'ברכו' ואמן על כל הברכות) אך לא יענה "ברוך הוא וברוך שמו".

בכל יום לפני הברכה על הטלית והעיטוף בה, צריך לבדוק את חוטי הציצית, ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות שונות, ולכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום. ואף את ציציות הטלית קטן יש לבדוק בכל יום, ונכון לבדקם בכל מקרה.

מנהגנו שמניחים את הטלית בעודה מקופלת על הכתף הימנית, כשארבע הכנפות מונחים כלפי מטה, וכך בודקים ומפרידים את הציציות, ובתוך כך אומרים את הפסוקים: "ברכי נפשי את ה' ה' אלקי גדלת מאד הוד והדר לבשת. עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה". ורק בגמר הבדיקה מורידים את הטלית מהכתף ומתעטפים בה.

אף על פי שרשאי לקרות קריאת שמע כשהוא מהלך, מכל מקום בשעת אמירת פסוק ראשון של קריאת שמע (וברוך-שם כבוד-מלכותו) צריך לקרוא בעמידה או בישיבה, ולא תוך כדי הליכה. ואחר כך אם רוצה להמשיך את הליכתו רשאי לעשות כן. ובדיעבד אפילו אם קרא פסוק ראשון של קריאת שמע כשהוא מהלך וכיוון לבו לפירוש המילים יצא ידי חובה. אך לכתחילה יש להקפיד גם בבית ובבית הכנסת שלא לקרוא קריאת שמע בהליכה, ובכלל ידוע שלא הייתה נוחה דעתם הק' של רבותינו-נשיאינו מהסתובבויות אנה-ואנה במשך התפלה.

גם בשבת צריך לבדוק את חוטי הציציות, אך נזהרים שלא להדק את הקשר מחמת איסור קושר בשבת, ולכן ראוי שבעת הבדיקה יחזיק הבודק את הקשר בידו וכך לא יתהדק הקשר וכן יהיה לו היכר שהיום שבת ולא יבוא להדק את הקשר.

הנוסע ברכב וחושש שעד שיגיע למחוז חפצו יעבור זמן קריאת שמע, אם הוא נהג הרכב, עליו לעצור את רכבו ויקרא קריאת שמע, ובשעת הדחק יעצור לפחות בעת אמירת פסוק ראשון (וברוך-שם כבוד-מלכותו לע"ו), אולם אם הוא רק נוסע בכלי רכב ואינו נהג הרכב, יכול לקרוא אפילו את פסוק ראשון של קריאת שמע תוך כדי נסיעה, ובלבד שישיבתם נוחה ובטוחה ויוכלו להתרכז כראוי בעת קריאת שמע.