הלכה יומית

ה'בעל תוקע' וכן השומעים את התקיעות – אסור להם להפסיק בין הברכות לתקיעות, ומי שהפסיק ודיבר דברים שאינם שייכים לתקיעות – חוזר ומברך. לכתחילה אסור לדבר שלא מעניני התפילה עד סיום תקיעות מעומד, אך אם עבר ודיבר אינו חוזר ומברך. ולמנהגנו אף ה'מקריא' –אינו מקריא בדיבור, רק מורה באצבע בסידור, ובזמן זה התוקע ממשיך בתקיעתו עד שמסיר המקריא אצבעו.

את ברכת "לישב בסוכה" מברכים לפני שאוכלים דבר שברכתו "המוציא" או "בורא מיני מזונות" יותר מכביצה (56 סמ"ק). כשמבדילים בסוכה מברכים "לישב בסוכה" (גם כשלא אוכלים אח"כ פת או מזונות), אך כששותים יין (שלא בשעת הקידוש או ההבדלה) – אפילו בשיעור רביעית – אין מברכים "לישב בסוכה", ואם רוצה לקבוע עצמו לשתיית יין בסוכה – ראוי שיברך תחילה באותה הסוכה "לישב בסוכה" על פת או מיני מזונות, ואם כבר בירך בסוכה זו את ברכת "לישב בסוכה" באותו היום, אינו צריך לאכול מזונות כדי להתחייב בברכת "לישב בסוכה".

בשנה שאחרי שנת השמיטה, מצוה להקהיל את כל עם ישראל בחג הסוכות, והמלך קורא באזניהם פרשיות מן התורה המזרזות אותם במצוות ומחזקות את ידיהם בדת האמת. מצות הקהל אינה נוהגת בזמן הזה. אמנם, התוכן והעניין הרוחני של "הקהל" ישנו גם בזמן הזה. ועוד קודם תחילת השנה יש להתכונן לשנת הקהל, ולהתבונן בתוכן ובמטרה של מצות הקהל: למען ישמעו ולמען ילמדו ויראו את ה' אלקיכם, ושמרו לעשות את כל דברי התורה הזאת; ובניהם אשר לא ידעו ישמעו ולמדו ליראה את ה' אלקיכם. וכל ענייני הקהל צריכים להיעשות מתוך שמחה.

הפעולות הקשורות ל"הקהל" צריכות להתקיים במשך כל השנה, ולא רק בחג הסוכות; ויש להמשיך בכך אף בשנה הבאה, ובשנה זו צריכים כל ענייני עבודת ה' לעבור ב"שער" של "הקהל", ולהיות חדורים ברוח של "הקהל". החובה לעסוק בענייני "הקהל" מוטלת על כל אחד ואחד מישראל, ואינו יכול לצאת ידי חובתו על ידי אחרים. ועל כל אחד ואחד להשפיע גם על אחרים לעסוק בענייני "הקהל".

בשנת הקהל ישנה תוספת הדגשה על כך שכל בני ישראל הינם "קהל אחד". יש ללמוד במשך השנה את ההלכות הנוגעות ל"הקהל" ברוחניות – כמבואר בתורת המוסר ובתורת החסידות והקבלה. וכאשר פוגשים יהודי, מקדימים לברכו בעניין "הקהל" – שתהיה הצלחה רבה בפעולות "הקהל" הן בנוגע לעצמו, להקהיל את כל פרטי ענייניו, והן בנוגע לפעולה עם הזולת. גם ילדים יעסקו בענייני הקהל – הן בהתאספות יחד ללימוד וקבלת החלטת טובות; והן ב"הקהל" שעושה כל אחד בעצמו.

בשנת הקהל על כל אחד להקהיל אנשים ונשים וטף ללמוד ולשמוע יחד דברי תורה; לקרבם אל ה"מאור שבתורה" היא פנימיות התורה; ולעורר אותם "ליראה את ה'", עד שהדבר ישפיע עליהם לקיום התורה והמצוות ביראת שמים "כל הימים", באופן ש"כאילו עתה נצטווה בה מפי הגבורה". תחילת ההשפעה על האנשים שאותם מקהיל, היא על ידי היותו דוגמא חיה מה הם חיים יהודיים.

בשנת הקהל יש לנצל כל הזדמנות שמתאפשר לעשות כינוסי הקהל, ואף ללכת ולחפש בעצמו הזדמנויות נוספות. חובה זו מוטלת במיוחד על כל מי שהוא "מלך" – גדול בסביבתו: רב בקהילתו, מחנך בכיתתו, אב במשפחתו. כינוסי "הקהל" יתקיימו במקום קדוש – בית הכנסת ובית המדרש, בית תורה, בית תפלה או בית גמ"ח, ועד לבית פרטי שנעשה בית תורה תפלה וגמ"ח, "בית חב"ד".

כינוסי "הקהל" צריכים להתקיים במיוחד בשבתות, בימי הקריאה בתורה, וביומי דפגרא – החל מעשרת ימי תשובה, על אחת כמה וכמה ביום הכיפורים, על אחת כמה וכמה בד' הימים שבין יוהכ"פ וחג הסוכות, ועל אחת כמה וכמה בחג הסוכות. בהקהלת אנשים ונשים, מובן שצריך להיות כפי הוראת התורה, בהפרדה ביניהם. ודווקא על ידי מחיצות אלו הרי הם מתאחדים.

על יום הכיפורים נאמר: "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש". ודרשו חז"ל שכוונת התורה היא להורות – "הכינו עצמכם בתשיעי לעינוי העשירי, שתאכלו ותשתו בתשיעי כדי שתוכלו להתענות בעשירי", ומצוה זו היא מאהבת הקב"ה לישראל שציווה להתענות יום אחד בשנה – לטובתם לכפר עוונותיהם; וגם בתענית זו רוצה הוא שלא יינזקו, ולכן ציווה שיאכלו וישתו תחלה שלא יזיק להם העינוי, ואסור להתענות בערב יום הכיפורים. ואמרו חכמים ש"האוכל ושותה בתשיעי מעלה עליו הכתוב כאילו התענה תשיעי ועשירי", ונוטל שכר על תענית של יומיים. ויש לאכול ביום זה כשיעור אכילה של יומיים, ולפחות יאכל שתי סעודות – סעודת שחרית, וסעודה מפסקת.

אוכלים ביום זה רק מאכלים הקלים להתעכל, כגון עופות ודגים, אך לא בשר בהמה. אין אוכלים שומשום כל היום. וגברים לא יאכלו דברים המחממים את הגוף כגון: שום וביצים, בכל היום. מאכלי חלב – בין חמים ובין קרים , מותר לאכול במהלך הבוקר, אך לא בסעודה המפסקת, ונוהגים לאכול 'קרעפכין' (כיסי בצק ממולאים בבשר). לפני הצום אוכלים סעודה מפסקת. נוטלים ידים וטובלים פרוסת המוציא בדבש. אוכלים מאכלים שאינם מלוחים. אין לאכול מאכלי חלב וחמאה, ולא תבלינים חריפים. הרוצה לאכול ולשתות לאחר סיום ה'סעודה מפסקת' – לכתחילה כדאי להתנות כן בפיו , ובדיעבד יכול לאכול גם אם לא התנה.

מן האמור על יום הכיפורים "שבת שבתון הוא לכם ועיניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב, מערב עד ערב תשבתו שבתכם", למדו חכמים שכיוון שהתענית היא בעשירי ובכל זאת בציווי התורה להתענות נאמר שהוא בתשיעי, הרי שיש להוסיף מחול על הקודש, ולקבל את יום הכיפורים מבעוד יום. וכן ביציאת היום צריך להוסיף מחול על הקודש, שכן נאמר "מערב עד ערב", הרי שיש להמשיך את קדושת היום עד הערב, והוקשו שני הערבים זה לזה . ומ"תשבתו שבתכם" למדו חכמים שיש לנהוג כך אף ביתר המועדים ובשבתות. ולכן יש לדאוג לסיים את סעודת ערב יום הכיפורים ולקבל את קדושת היום מבעוד יום.

כתבו הפוסקים שנהוג להתחיל לעסוק במלאכת הקמת הסוכה מיד בצאת יום הכיפורים. ולמנהגנו אף שאין נזהרים להתחיל לעסוק בבניין הסוכה במעשה בפועל במוצאי יום הכפורים, מקיימים ענין זה על ידי הדיבור אודות עשיית הסוכה. למחרת יום הכיפורים משכימים לבית הכנסת, ומצוה לתקן את הסוכה ולבנותה כולה מיד למחרת יום הכיפורים אחר יציאה מבית הכנסת, שמצווה הבאה לידו אל יחמיצנה.