הלכה יומית

אודות זמן הדלקת נר-חנוכה אמרו חכמים: "מצוותה משתשקע החמה עד שתכלה רגל מן השוק". בכדי למנוע מצב של שכחה, ניתנו מספר הגבלות בעיסוקים שונים עד להדלקת-הנרות. כך למשל, החל מחצי השעה קודם זמן-ההדלקה, אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם- עד שידליק את הנרות, שמא ימשך באכילתו וישכח להדליק את הנרות. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם הדלקת-הנרות. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם זמן-ההדלקה, צריך להפסיק לאכול ולהדליק את הנרות בזמן. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק, אך לכתחילה טוב שיפסיק, וכתבו הפוסקים ששינה קודם הדלקת הנרות אסורה אפילו בשינת עראי בלבד.

אין להתחיל במלאכה, מחצי השעה שקודם זמן-ההדלקה, שמא ישכח להדליק. ואם התחיל עליו להפסיקה, וגם כשהתחיל בהיתר לפני החצי שעה טוב שיפסיק, עד שידליק. אלא שלאחר ההדלקה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכות כגון כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסרים במלאכה בזמן זה; אולם למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על-יד הנרות. ונחלקו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. ולמעשה נהוג להימנע ממלאכה במשך הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי-שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, ובחלוף זמן זה מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות.

כשיוצאים מהבית בערבי החנוכה כגון לאירועים משפחתיים וכדומה, לכתחילה יש לסדר את הנסיעה באופן שיוכלו לצאת לאחר הדלקת-הנרות בזמנם. אולם אם יש צורך להקדים ולנסוע לפני השקיעה, ובפרט לפני "פלג-המנחה", ידליקו כשיחזרו לביתם אחרי האירוע, במידה ויודעים בוודאות שישובו לפני עלות-השחר. וכשאינם בטוחים שיספיקו לשוב לביתם ולהדליק לפני עלות-השחר, יאחרו את יציאתם וידליקו מיד אחרי השקיעה מבלי להמתין חצי שעה ליד הנרות, ובאין ברירה ידליקו לאחר "פלג-המנחה", אלא שקודם השקיעה לא ניתן לברך על ההדלקה.

אסור להתחיל ללמוד תורה בהגיע זמן ההדלקה, אבל קודם שהגיע זמן ההדלקה, מעיקר הדין מותר להתחיל ללמוד אפילו בחצי השעה שקודם זמן ההדלקה עד שקיעת-החמה, ואם התחיל בהיתר אין צריך להפסיק מלימודו בהגיע זמן ההדלקה. אך אם עבר והתחיל ללמוד בזמן ההדלקה, צריך להפסיק ולהדליק. אלא שלמעשה נהוג שבבוא זמן ההדלקה מפסיקים הכל מלימודם ואף מי שהתחיל בהיתר, בכדי לקיים את מצוות נר חנוכה בזמנה. למעשה אנו נוהגים להדליק את הנרות בין תפלת "מנחה" לתפלת "מעריב" לאחר שקיעת-החמה, ואם לא מתאפשר הדבר ונאלץ להדליק לאחר צאת-הכוכבים, עליו להתפלל "מעריב" קודם להדלקה, אלא-אם-כן דרכו להתפלל "מעריב" בקביעות בשעה מסוימת בכל השנה, יכול להדליק תחלה ויתפלל בשעה הקבועה.

כיוון שנשים חייבות במצוות נר-חנוכה, אף שאינן מדליקות בעצמן, ראוי שימנעו מלכתחילה מאכילה, מעשיית מלאכה, משינה ולימוד קודם ההדלקה. ובעת הצורך יש להקל להן במלאכה או לימוד כגון לימוד לצורך בחינה וכדומה, ולגבי אכילה כתבו הפוסקים שניתן להקל בעת-הצורך, אלא שלמעשה טוב יותר שימנעו מאכילת קבע, ויאכלו מאכלים שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", או פת ומזונות פחות מכביצה.

מעיקר הדין החל מחצי השעה קודם זמן ההדלקה, הרוצה לאכול יותר משיעור כביצה -שהוא 54 גרם- פת או עוגה, או יתר העיסוקים שהוזכרו בהלכות הקודמות, רשאי למנות אדם אמין שיזכירהו בהגיע זמן ההדלקה להדליק. וכן יכול הוא להתחיל לעסוק במלאכה כשממנה אדם אחר שיזכירהו, אלא שיש המדייקים מלשון אדה"ז שלא לסמוך על כך לכתחילה, אלא לצורך דבר מצווה כמו לימוד-תורה או סעודת מצווה.

בהלכה הקודמת הובאו דברי הפוסקים שבזמן הדלקת נרות החנוכה נהגו הנשים שלא לעשות מלאכה. ודנו הפוסקים עד מתי נאסרה המלאכה. יש שכתבו שטעם איסור עשיית מלאכה בעת הדלקת הנרות, הוא מפני שזמן זה נחשב כעין חג, ולכן יש להקפיד שלא לעשות מלאכה כל עוד והנרות דולקים. לעומתם יש שכתבו, שטעם איסור עשיית מלאכה נעוץ באיסור ליהנות לאור הנרות, ויש לחשוש שמא יכבה האור בבית באמצע המלאכה, וימשיכו במלאכה לאור הנרות; ולפי טעם זה כתבו, שלאחר שעובר הזמן המינימאלי לבעירת הנרות, שהוא חצי שעה, או לכל-היותר חמישים דקות, שאז מותר מן-הדין להשתמש לאורן – מותר לעשות מלאכה שלא כנגד הנרות, וכך מנהגנו למעשה.

כתבו הפוסקים, שבערב שבת מדליקים את נרות החנוכה קודם הדלקת נרות השבת. ונהוג להקפיד להתפלל תחלה תפלת מנחה, כנרות המקדש שהודלקו אחרי תמיד של בין-הערביים, אבל אין להתפלל ביחיד לצורך זה. לכתחילה יש להקפיד להדליק את נרות החנוכה בבית סמוך ככל האפשר להדלקת נרות-שבת, ובלית ברירה ניתן להדליקן החל מפלג המנחה, כמו כן חובה ליצוק די שמן, כדי שידלקו נרות החנוכה לפחות חצי שעה אחרי צאת הכוכבים. את נרות החנוכה מדליקים אף בבית-הכנסת החל מפלג המנחה בנוכחות מניין, ואם לא התאסף מניין עד סמוך לכניסת השבת, ניתן להדליק עם הברכות גם קודם שהגיע מניין, על סמך הקהל שעתיד להתאסף אחר-כך.

על חג החנוכה נאמר בגמרא שנקבע "בהלל ובהודאה". וביארו הפוסקים שכוונת הגמרא "אבל מותרין .. בעשיית המלאכה". כלומר, בשונה מחגים אחרים שנקבעו אף לאיסור מלאכה, בחנוכה מותר. עם-זאת כתבו הפוסקים, שנהגו הנשים שלא לעשות מלאכה כל עוד הנרות דולקים. כתבו הפוסקים שהמלאכות מהן נמנעות הנשים בעת ההדלקה הן תפירה, כיבוס ודומיהן, אולם בהכנת צורכי סעודה וכדומה מותרות, שכן זמן הדלקת הנרות לא חמור במהותו יותר מחול המועד. ויש שהחמירו ואסרו בחצי השעה הראשונה כל מלאכה, ויש שהחמירו עוד ואמרו שאף הגברים אסרים במלאכה בזמן זה; מדברי הרבי משמע שנשים משתדלות להמנע מכל מלאכה. יצוין כי למעשה גם ללא האיסור, למנהגנו מקפידים להתעכב למשך חצי השעה הראשונה על יד הנרות.

כאמור בהלכה הקודמת שמשום "פרסומי ניסא", הנהיגו להדליק נרות חנוכה בבית הכנסת, ומברכים עליהם החל מפלג המנחה. גם בערב שבת מברכים על הדלקת נרות החנוכה רק אחרי פלג המנחה, וכתבו הפוסקים שראוי שיהיו עשרה בבית הכנסת בעת ההדלקה. וכדאי לדאוג שהנרות יהיו מספיק גדולים באופן שידלקו בבית הכנסת במשך כל השבת. כמו כן מנהגנו שנרות החנוכה ידלקו בבית הכנסת גם בתפלת שחרית, ומקפידים להציב שמש אפילו ביום, בכדי להזכיר שיש לשמור על קדושתם. ועורר הרבי, שכדאי שידלקו נרות בית הכנסת במשך כל המעת-לעת, ואף במוצאי "זאת חנוכה" הורה הרבי שהנרות ידלקו בבית הכנסת.

נאמר בגמרא: "אכסנאי חייב בנר חנוכה", כלומר שגם מי שנמצא מחוץ לביתו חייב בהדלקת נר חנוכה. לגבי מקום ההדלקה כשיש לו מקום בו הוא ישן ומקום בו הוא אוכל, פסק הרמ"א להלכה: "בזמן הזה שמדליקים בפנים ממש ידליק במקום שאוכל, וכן נהגו". כלומר שיש להעדיף להדליק במקום האכילה. ודנו הפוסקים האחרונים, אודות הדרים בפנימיות כמו בחורי ישיבות, שישיבתם היא כביתם, היכן עליהם להדליק את נרות החנוכה – בחדרם בפנימייה או שגם עליהם להעדיף את מקום האכילה – חדר האוכל. ודעת הרבה פוסקים למעשה, שעליהם להדליק בחדר השינה בפנימייה משום שרק הוא מיוחד לכל אחד מהם. אלא שיש להקפיד על כללי הבטיחות הראויים למניעת סכנת דליקה.

רבים מדיני החנוכה נסובו סביב קביעת חז"ל שיש להביא ל"פרסומי ניסא", לאחר שיצא הרבי ב"מבצע חנוכה" להדלקות ציבוריות במקומות בהם מתאספים יהודים, הצטרפו כמה מפוסקי דורנו ונמקו שמותר לברך על הדלקות אלו על משקל ההדלקה בבית הכנסת, שמברכים עליה מפני שהיא חלק מפרסום הנס, וכך ניתן לברך בכל מקום שיש בו התאספות ציבורית. אלא שבכדי לברך יש להקפיד שהמנורה תהיה לא גבוהה מעשרים אמה כ9 מטר, וכן שהנרות ידלקו לפחות חצי שעה (הרבה מנרות המבצעים לא בגדר זה). כמו-כן יש להקפיד להציבם במקום שיעברו שם לפחות עשרה במשך חצי השעה מההדלקה. ואם אין הדבר מתאפשר, ידליקו ללא ברכה.