הלכה יומית

שכח להבדיל בקידוש ונזכר בתוך הסעודה יבדיל על כוס כשנזכר ולא יברך בורא פרי הגפן (אלא אם לא היה בדעתו לשתות עוד יין), נוסח ההבדלה הוא ע"פ נוסח הבדלה שבקידוש, ויברך מאורי האש על הנר. ואם נזכר אחר הסעודה יבדיל ויברך על הנר במשך הלילה. ואם נזכר רק ביום למחרת, יבדיל על כוס כשנזכר, ללא ברכת ברכת מאורי האש, ואם נזכר לקראת צאת החג (אחר השקיעה) לא יבדיל, ויוצא ידי חובה בהבדלה שבמוצאי החג.

כשמעלים אדם לתורה, יש לקרוא לו – בשמו ובשם אביו (פלוני בן פלוני), ונוהגים לקרוא לו כך אף על פי שהוא כבר עומד ליד שולחן הקריאה. כשקוראים לגר צדק לעלות לתורה, אומרים את שמו "בן אברהם". מי שאינו יודע את שם אביו – קוראים לו בשם אבי אמו. ואם גם זה אינו ידוע אומרים "בן אברהם", כמו לגר. ובפרשת בחוקותי ובפרשת תבוא, לקריאת התוכחה עולה הבעל קורא מעצמו, מבלי שיקראוהו בשמו.

מי שקראו לו לעלות לתורה – יזדרז וילך ממקומו אל שולחן הקריאה בדרך הקצרה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה – ילך בצד ימין. נוהגים שהעולה לתורה עומד לימינו של הבעל קורא. קודם הברכות נוגע העולה בטליתו בתחילת מקום הקריאה ובסופו ומנהג הרבי לנגוע שוב בהתחלה, ונושק את הטלית במקום שנגע בס"ת, סוגר את הס"ת, מפנה פניו, קצת, לימין, ומברך כשהס"ת סגור. ומי שאינו לבוש טלית – יגע בספר תורה על-ידי האבנט של הס"ת.

העולה צריך לאחוז בעמודי הספר תורה בעת אמירת "ברכו" והברכות. העולה יאמר "ברכו" ואת הברכות בקול רם, כך (שלפחות עשרה) יוכלו לשמעו. הציבור עונים "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", והמברך עצמו חוזר ואומר אף הוא (יחד אתם) "ברוך ה' המבורך לעולם ועד", כדי לכלול את עצמו בכלל המברכים. אם טעה והתחיל מיד את הברכה (מבלי לומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד") – ימשיך בברכה ולא יחזור לומר "ברוך ה' המבורך לעולם ועד".

אחרי הברכה פותח העולה שוב את הס"ת, ואומר בלחש, אחר הקורא. ולא יקרא בקול רם שנשמע לאחרים, כיון ששני קולות כאחד אינם נשמעים. בעת הקריאה על העולה לעמוד (ועל כן לא ישען בעת העלייה לתורה). ונהגו המדקדקים להתנועע בשעה שקוראים בתורה.

אסור לעולה להפסיק בשום דיבור מתחילת הברכה שלפני העליה ועד סיום הברכה שלאחריה. אם הפסיק ודיבר, אפילו מלה אחת, בין הברכה לתחילת הקריאה – יחזור ויברך (את הברכה בלבד, אך לא יחזור ויאמר "ברכו"). ואם כבר קרא, אפילו פסוק אחד, ולאחר מכן הפסיק – אף על פי שאינו רשאי – אינו חוזר ומברך.

בגמר הקריאה נוגע העולה בטליתו בסוף מקום הקריאה ובתחילתו ומנהג הרבי לנגוע שוב בסוף, נושק הטלית במקום שנגע בס"ת. סוגרת את הס"ת, פונה לימין ומברך. העולה ממתין על הבימה עד שיעלה העולה הבא ויסיים את הקריאה שלו (עם ברכותיו), ואז יורד בין עליה לעליה. לפני שיורד מהבימה, נוגע בטליתו בספר תורה מבחוץ ונושק במקום שנגע. לאחר מכן ישוב אל מקומו בדרך הארוכה יותר, ואם הדרך משני הצדדים שווה ילך בדרך השנייה ולא בדרך שעלה.

בעת קבלת שבת נוהגים לעמוד כשאומרים: "מזמור לדוד", "אנא בכח" ו"לכה דודי", וכן בקדיש שאחרי קבלת שבת – עומדים. ויש נוהגים לעמוד כל משך תפילת קבלת שבת, וכך מנהג הרבי . בקבלת שבת – אומרים "אנא בכח" בלחש, ובעת האמירה צריך לראות – או לצייר במחשבה – את השמות, שהם ראשי התיבות (אב"ג ית"ץ וכו'), אבל לא לאמרם.

לאמירת "בואי בשלום" מסתובבים כלפי מערב, כיוון הסיבוב הוא מצד שמאל (כלומר, יפנה לשמאלו ויסתובב), ומי שאינו עומד ב"לכה דודי" לכיוון מזרח – ראוי שיפנה למזרח מעט לפני "בואי בשלום", כדי לעשות סיבוב כנהוג . כשאומרים "בואי כלה" הראשון מנהגנו לשוח לצד ימין, באמירת "בואי כלה" השני – לצד שמאל, ולאחר מכן מפנים את הפנים חזרה לאמצע. לאחר מכן מסתובבים בחזרה כלפי מזרח ומרכינים שוב הראש לכוון מזרח. "בואי כלה שבת מלכתא" אומרים – בלחש – עם הפנים למזרח, לאמצע.

מי שנזכר שלא אמר "רצה" אחרי שכבר התחיל ברכת הטוב והמטיב, ואפילו אם לא אמר אלא את המלה "ברוך" בלבד – אינו יכול לומר את הברכה "אשר נתן". ועל כן בסעודה ראשונה ושניה צריך לחזור לראש ברכת המזון ולהשלים את אמירת "רצה" במלואה. ואילו בסעודה שלישית (במקרה שאכל פת) אינו חוזר, ואינו משלים את הזכרת השבת.

את הקדיש שלאחר "מזמור שיר ליום השבת" אומרים הן מי שיש לו יאָרצייט ביום ששי ערב שבת קודש, והן מי שיש לו יאָרצייט בשבת קודש, אבל לא נוהגים לאמרו בשבת שלפני יאָרצייט. אחר כך אומרים "כגונא" חצי קדיש ו"ברכו". והמתפלל ביחידות יאמר אחרי "כגונא" את סיום מאמר הזוהר – "ולומר ברכו כו'" כנדפס בסידור, כיון שפתיחת תפילת ערבית צריכה להיות בברכו. ולכן, גם אם ענה מוקדם יותר ל"ברכו" עם הציבור, אף על פי כן יאמר "ולומר ברכו כו'".

נוהגים שבליל שבת מְזַמֵּן בעל הבית דוקא. וביום השבת מכבד מישהו אחר לְזַמֵּן, או מזמן בעצמו. שלושה שאכלו יחד בשבת או ביום טוב וזימנו, ושכחו לומר "רצה" או "יעלה ויבא" (ולא נזכרו עד שהתחילו ברכת "הטוב והמטיב") – אף על פי שכל אחד מהם מחוייב לחזור לראש ברכת המזון, יברכו כל אחד לעצמו ולא יזמנו שוב. כיוון שכבר יצאו ידי חובת הזימון.