הלכה יומית

מצות הדלקת-הנרות מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ולמעשה מנהגנו שכל אחת ואחת מדליקה ומברכת על הנרות, גם כאשר ישנן נשים ובנות רבות באותו הבית. וכן ילדה שהגיעה לחינוך תדליק בעצמה נר שבת בהשגחת אמה, ותדליק לפני אמה. ובמקום שמתעקשים שהבנות לא תברכנה על הדלקת הנרות (אף על פי שבאמת אין בכך כל חשש בדבר), לכל הפחות תדלקנה בלי ברכה.

יש להשפיע על נשים שעדיין אינן מדליקות נרות שבת ונרות יום-טוב, לספר להן על מצוה זו, ולהסביר להן את גודל הענין – שהקב"ה הטיל עליה את השליחות להאיר את הבית היהודי. כמו-כן יש להשתדל שכל ילדה יהודייה, משהגיעה לחינוך, תדליק בעצמה נרות שבת ויום טוב; וגדול זכותם של העוסקים בזה.

לשמח את אחינו בני ישראל, ובפרט ע"י דברי תורה, נגלה ופנימיות התורה, באופן שדבריו יהיו יוצאים מן הלב, ובמילא יהיו גם נכנסים אל הלב. "בימי המועדים, ובפרט בשביעי של פסח ואחרון של פסח, הולכים לשמח יהודים שאז יש בחינה כזו שהארץ (אדמה) מבקשת שילבשו נעל כדי שגם היא תוכל לקבל גילוי אור הקדושה". הרבי מקשר זאת אף עם הפטרת יום אחרון של פסח (בחו"ל) בה נאמר (על הגאולה) "והדריך בנעלים", שהגילוי דלעתיד יחדור עד דרגת הנעלים. ולכן נתקן "ביו"ט בכלל ובפסח ראשון לרגלים בפרט, לשמח יהודים הן בהנוגע לרוחניות שאומרים דברי אלקים חיים והן בהנוגע לשמחה בגשמי', ובנוסף לענין השמחה גם ענין הליכה ברגלים".

מיד בצאת הכוכבים מותר לאכול שרויה, גם קודם ברכת המזון. אף שנמשכה הסעודה במוצאי שבת ויו"ט עד לאחר צאת הכוכבים אומר בברכת המזון "רצה" ו"יעלה ויבוא" (באם לא הבדיל בתפלה או על הכוס, או אמר "ברוך המבדיל בין קודש לחול"). כשמברך לאחר צאת הכוכבים, מעבירים מים אחרונים על השפתיים. חמץ שעבר עליו הפסח ולא נמכר לגוי נאסר באכילה ובהנאה. מוצרי חמץ שלא ידוע האם נמכרו לגוי, אין לקנותם אלא א"כ מופיע על האריזה שנאפו לאחר הפסח.

החל מראש חודש ניסן בו עמד המשכן ועד ליום י"ב בו, הקריבו נשיאי שנים עשר השבטים קרבנות – נשיא ליום, ומשום כך קבעו את שנים עשר הימים הראשונים של חודש ניסן כעין ימי חג. ערב פסח נחשב אף הוא כיום חג כיון שכל ישראל הקריבו בו את קרבן הפסח. ומיד אחריו באים ימי החג. כך שרוב ימי חודש ניסן הם כעין "יום טוב", בעקבות כך נקבע שבכל חודש ניסן לא מתענים וכן לא אומרים תחנון בתפילה, ולמעשה נוהגים שלא אומרים גם את ההוספות הנאמרות בימים שאומרים תחנון. וכן בכל השבתות אין אומרים "אב הרחמים" ו "צדקתך".

על ספירת העומר נאמר: "שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור", ולמדו חכמים שספירת-העומר צריכה להיות "בקמה" כלומר, בעמידה, ולכן בעת הספירה יש להקפיד שלא להישען על שום-דבר באופן כזה שאם יסולק יוכל ליפול כתוצאה מכך, אך כ"ז לכחתחילה, ומי שספר מיושב יצא. השוכח לספור יום אחד מימי הספירה, אם נזכר ביום יספור ללא ברכה ובלילה ימשיך לספור בברכה, אך אם לא נזכר ביום ימשיך לספור מיום זה והלאה ללא ברכה. ונכון (תמיד) לדעת ולכוון שהספירה הנוכחית הינה חלק מספירת שבעה שבועות.

לקרוא בכל יום פרשת הנשיא שהקריב בכל יום. ביום ראשון מתחילים מ"ויהי ביום כלות משה", עד סיום קרבנו של 'נחשון בן עמינדב'. ביום י"ג ניסן אומרים מ"זאת חנוכת המזבח" עד "כן עשה את המנורה" שהוא כנגד שבט לוי. אחר אמירת הנשיא אומרים את ה"יהי רצון" הנדפס בסידורים, וגם כהנים ולויים אומרים אותו. וביום י"ג ניסן אין אומרים את ה'יהי רצון'.

השומע הספירה מאחר ואינו הולך עכשיו לספור הספירה בעצמו, יכוון שאינו רוצה לצאת ידי חובה בספירה של השני, ואם לא כיוון זאת לא יוכל לספור אחר כך בברכה. ואם חשב שיספור בהמשך בעצמו או שהולך לספור מיד בעצמו, אינו צריך לכוון זאת (כיוון שעצם זה שחושב לספור מיד בעצמו, נחשב שכיוון לא לצאת ידי חובה בספירה של השני), ולכן כששומעים הספירה מהש"ץ אין צריכים לכוון לא לצאת ממנו, כיון שעצם זה שהולכים לספור מיד בעצמם נחשב כאלו כיוונו זאת בפירוש.

היוצא בחודש ניסן (דוקא) ורואה אילני מאכל שמוציאים פרח, מברך: "בא"י אמ"ה שֶׁלֹּא חִסַּר בְּעוֹלָמוֹ כְּלוּם וּבָָרא בוֹ בְִּריּוֹת טוֹבוֹת וְאִילָנוֹת טוֹבוֹת לֵיהָנוֹת בָּהֶם בְּנֵי אָדָם". ואינו מברך אלא בפעם הראשונה שרואה בחודש ניסן. ואחרי שבירך בראיה ראשונה, אינו מברך שוב. המסתכל בעץ וראה הפרחים ולא בירך (לדעת רוב הפוסקים) הפסיד את הברכה. אמנם, מי שחולף על פני עץ ויודע שיש בו פרחים, אך לא הסתכל והתבונן בפרחים המלבלבים ולא בירך – יכול לברך בשעה שמסתכל על העץ ורואה את הלבלוב.

מברכים על אילנות-מאכל המוציאים פרח, באם כבר נפל הפרח וגדלו הפירות, טוב לברך בלא שם ומלכות. מעיקר הדין, ניתן לברך על ראיית אילן אחד בלבד. אך אם יוצא למקום בו מצויים אילנות עדיף שילך למקום שידוע לו שיוכל לברך על ראיית שני אילנות. יש אומרים שאין לברך על עצי איסור )שהורכבו(, ועל כן אם יוצא למקום בו מצויים אילנות עדיף שילך למקום בו גדלים אילנות שלא נעשה בהם איסור.

נהוג בקהילות ישראל, אשר בשבת הגדול נושא הרב דרשה מיוחדת בנושאים הקשורים להלכות ומנהגי החג, וכל הקהל מתאסף לשמוע את הדרשה, וראוי לכל אחד לבוא ולשמוע הדרשה, לפי שלימוד תורה ויראת שמים לרבים קודם לכל המצות שבתורה. ההפטרה היא הפטרת פרשת השבוע ואין מפטירים הפטרת "וערבה", אלא כאשר שבת הגדול חלה בערב פסח. אחר תפילת מנחה אומרים סדר הגדה של פסח מ"עבדים היינו" עד "לכפר על כל עוונותינו".

מנהג ישראל לאסוף כסף לקראת החג על מנת לרכוש את צרכי החג לנזקקים, מבעוד מועד, וחובה על הציבור להשתתף בזה. מעבר לכך הורה הרבי לדאוג שכל אחד יזכה את מכריו במכירת-חמץ קודם הפסח, וכן לחלק להם מצה- שמורה לליל הסדר, וכן לערוך סדרי פסח פומביים ולאפשר ליהודים לקיים את מצוות החג.