הלכה יומית

אין לזרוק את הציפורניים במקום בו עוברים אנשים, שמא תעבור עליהן אשה עוברה ותפיל ולדה. אבל מותר לזורקן בבית המדרש וכיוצא בו, מקום שאין נשים מצויות בו, כי אפילו אם יטאטאו את אותו חדר וישליכו את הציפורניים החוצה ושם תעבור עליהן אשה עוברה לא יזיקו לה כלום, שאינן מזיקות אלא כשהן באותו מקום שזרקן שם כשנטלו מהאצבעות, אבל לא לאחר שפינו אותן משם למקום אחר. אם נפלה ציפורן ואינו מצליח למוצאה, יטאטא את המקום כך שבודאי לא תהיה הציפורן במקומה הראשון, שהרי הציפורניים אינן מזיקות כשפינן משם למקום אחר.

אמרו חכמים שהזורק ציפורניים רשע, הקוברן צדיק, והשורפן חסיד. נוהגים לערב דבר נוסף עם הציפורניים, לשרפו יחד אתן. ומנהג כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב היה שלפני שריפת הציפורניים עירב עמהן קיסם. ויש שכתבו שהשלכת הציפורניים לבית הכסא שבזמננו, מועילה כמו שריפה.

ככלל יש להאריך בתפילה בהתבוננות, בהרחבה ובאריכות בזמן. ובשבתות וימים-טובים שגם כל בעלי העסקים יש להם פנאי ושעת הכושר להאריך בתפילתם בכוונת לבם ונפשם לה', מוטלת עליהם ביתר-שאת החובה להאריך בתפילה. מי שאין עתותיו בידו להאריך בתפילה בימות החול, העצה לכך היא שבשבתות וימים טובים יתבונן בכמה וכמה ענינים בחסידות, ויתבונן בהם כפי הדרוש, ומזה ישאר אצלו לכל השבוע. כי ענין שאדם התבונן בו בעומק ועסק בו כראוי בזמן מסויים, הרי קל לו יותר לחזור שוב על אותו ענין, על כל פנים בקצרה, בזמן אחר.

האומרים את מלות התפילה במנגינות יזהרו שלא להפריד בניגון מלה מחברתה. כמו-כן יקפידו החזנים שלא להאריך מדי בסיום ברכה, באופן שיגרום שיענו הקהל "אמן" לפני סיום הברכה (ומצוי אצל חלק מהחזנים בברכת "המברך את עמו ישראל בשלום", ובפרט בימים שאומרים הלל, שמאריכים מאד בתיבת "בשלום" וחלק מהקהל עונים אמן חטופה) וכדומה, ויש להיזהר בזה.

יש לתת שלושה מטבעות של חצי מהמטבע הקבוע באותו מקום, כנגד שלוש הפעמים שכתוב "תרומה" בפרשת שקלים; ומבאר הרבי שזהו אף כנגד שלשה ימי התענית שצמו בימי אסתר, ולפיכך, נהוג שנותנים "זכר למחצית השקל" ביום תענית אסתר לפני תפלת מנחה. ויש המהדרים לתת שווי מחצית השקל של תורה (דהיינו 9.6 גרם כסף טהור), למעשה אין מנהגנו כן. אין לתת מחצית השקל מכספי מעשר, אך עבור האשה והילדות אפשר כיון שאינו מחויב לתת עבורם.

יש שכתבו שאסור לשכור חזן שיתפלל בשבת או יום טוב, אף על פי ששכרוהו מבעוד יום, כי אסור לו ליטול שכר שבת או שכר יום טוב. ויש מתירים מפני שבמקום מצוה לא גזרו על שכר שבת, וכן המנהג להקל. אך מכל מקום לדברי הכל אינו רואה סימן ברכה משכר זה לעולם. ואם החזן מושכר לתקופה מסוימת – לשנה, לחודש או לשבוע שיתפלל גם בחול, ומשלמים לו עבור השבתות וימות החול בבת אחת, הרי זה שכר שבת בהבלעה ומותר לדברי הכל.

זמן נתינת "מחצית השקל" לכתחילה הוא בתענית אסתר לפני תפילת מנחה, (בין כשהתענית בזמנה ביום י"ג, ובין כשהיא מוקדמת ליום י"א). מי שלא נתן לפני מנחה, ייתן לאחריה, או בבוקר יום הפורים לפני קריאת המגילה. גם בירושלים נותנים מחצית השקל במנחה של תענית אסתר, ויש שנהגו לתת במנחה שלפני פורים (כלומר, ביום י"ד).

ש"ץ שמאריך בתפילתו כדי שישמעו את קולו הערב, אם הוא מחמת ששמח בלבו על שנותן הודאה להקב"ה בנעימה, תבא עליו ברכה. ובלבד שיתפלל בכובד ראש ויעמוד באימה ויראה (ומ"מ לא יאריך בתפלה ויטריח הצבור). אבל אם מתכוון הוא להשמיע את קולו ושמח בקולו, הרי זה מגונה, ועליו נאמר "נתנה עלי בקולה על כן שנאתיה". עוד יזהרו הש"ץ וכל הציבור שלא לחזור ולכפול מלים בתפילה.

מצוה על כל אדם לשלוח לרעהו שתי מנות ביום פורים, כאמור "משלוח מנות איש לרעהו". ומכך שנאמר שהמשלוח צריך להיות "מנות" (לשון רבים) למדו שיש לשלוח לכל הפחות שתי מנות, לאדם אחד כאמור "איש לרעהו". בטעמה של מצות משלוח מנות כתבו שהוא בכדי להרבות אהבה ואחווה. טעם נוסף למצוה זו הוא ששילוח המנות נועד לצורך סעודת פורים, לסייע בכך למי שחסר לו.

בכל יום חייב אדם לברך מאה ברכות, ובשבת שתפלת העמידה קצרה מימות החול כיוון שאין בה את הברכות האמצעיות, יש להשלים ברכות אלו במיני פירות. ונפסק להלכה שמי שאין לו פירות שיוכל לברך עליהם להשלים מאה ברכות בשבת, יכוון וישמע את הברכות בחזרת הש"ץ ויענה אחריהם אמן, וזה ייחשב לו למנין המאה ברכות, ועדיף שישמע את ברכות העולים לתורה. אבל מי שיש לו פירות אינו יוצא ידי חובת מאה ברכות בשמיעת הברכות מהש"ץ. אם לא שמע את הברכה, אף על פי שיודע איזה ברכה מברך ועונה אחריה אמן, אינה נחשבת לו למנין מאה ברכות.

זמן המצוה הוא ביום הפורים, החל מנץ החמה ועד לשקיעתה. לכתחילה יש לקיים את מצות משלוח מנות לאחר קריאת המגילה. בשעת הדחק, ניתן לשלוח לפני נץ החמה (לאחר עלות השחר), וכן אם הגיעה שקיעת החמה ועדיין לא שלח, ישלח בבין השמשות (עד צאת הכוכבים). השולח בליל פורים או במוצאי פורים – לא יצא ידי חובתו. לכתחילה יש לדאוג שגם שליחת המשלוח וגם קבלתו יהיו ביום פורים.

מי שבשנת אבלות לא עולה ביום שיש מוסף, ואעפ"כ באם יש לו יאָרצייט (של אחד מהוריו) בשבת, נגש להיות שליח ציבור בכל תפילות אותה השבת, ואפילו אם הוא בתוך שנת האבלות על פטירת ההורה השני. אין מנהגנו שבעל יאָרצייט יהיה דוקא השליח ציבור בשבת שלפני היאָרצייט (אבל אין לעורר בזה מחלוקת).