הלכה יומית

הבא אל השדה רשאי לקחת מהפירות בלבד, ולא מענפים וכדומה, ואף לא מפירות שאין בהם קדושת שביעית – כגון פירות שנותרו משנה שישית. על הבאים לשדה לנהוג בזהירות שלא להשחית ולא להזיק לקרקע ולאילנות. אבל אם הניח בעל השדה בדרך אל האילנות חפצים החוסמים את המעבר, רשאים הבאים ללכת כדרכם, ואם יישברו פטורים מלשלם. אין רשות להיכנס אל השדה כדי לעבור דרכה למקום אחר. כמו כן יש מי שהורה כי במקרה שניתן לקטוף מן העץ מחוץ לחצר – אסור לזרים להיכנס פנימה לקטוף.

בגד שירדו עליו גשמים ונספגו בו, בין אם מדובר בבגד חדש או בבגד ישן – אסור לנערו מהמים, משום איסור סחיטה. וכן מעיל העשוי מבד, שנספגו בו הגשמים, אין לנערו. אך מעיל העשוי כולו מפלסטיק (ניילון), שאין הגשמים חודרים לתוכו, מותר לנערו מהמים אפילו בחזקה. בגד שנרטב כולו ממי הגשמים – כל זמן שעדיין לא פשט את הבגד מותר להמשיך ללבשו (אך אין לנערו); אך באם פשט את הבגד – אסור לטלטלו כלל, שמא יבוא לסוחטו. שרוכי הנעלים שנרטבו במים, אין לקושרם ולהדקם, משום איסור סחיטה.

הסרת אבק מן העלים – מותרת. אין לפתוח חלון במיוחד כדי שיכנסו קרני השמש או אוויר לצמחים אלא אם כן יינזקו הצמחים בלי זה. ואם פותח לצרכו – מותר בכל אופן, אף שעל ידי כך ייכנס אור ושמש לצמחים.

אמרו חכמים שבכל שבת באה נשמה יתירה, ועם צאת השבת מסתלקת. ובכדי להשיב את הנפש שהיא דואבת על הנשמה יתירה שהלכה, מיישבים ומשמחים אותה בריח טוב. ועל כן הנהיגו חכמים להריח בבשמים בכל מוצאי-שבת. אלא שאם אין לו בשמים – אינו צריך לחזר אחריהם כדרך שמחזרים אחר המצוות, הואיל ואינם אלא בשביל להשיב את הנפש.

כל ריח שמברכים עליו – יכול להריח בו במוצאי-שבת, ואף אם אינו מין בושם, אלא פרי מאכל. ונהוג לברך ולהריח בצפורן. אין מברכים על ריח שאינו עיקר כגון בגד שספג ריח בשמים, וכן על מיני טבק שספגו ריח – אין מברכים. בשמים שאינם עשויים בשביל להריח בהם, אלא כדי להעביר ריח רע, וכיוצא בזה אם הריח בהם במוצאי-שבת לא יצא, וצריך לחזור ולהריח בבשמים אחרים.

חפצי מצווה לאחר מצוותם אף שאין בהם קדושה, אמרו חכמים: "הואיל ואתעביד ביה מצוה חדא נעביד ביה מצוה אחריתי" – שכל דבר שנעשה בו מצוה אחת נכון לעשות בה מצוה אחרת, ולכן טוב לקחת את ההדסים לבשמים של מוצאי שבת, על מנת שיוכלו לברך עליהם במוצאי שבת, ויש אומרים, שיותר טוב לברך על שאר בשמים שעיקר ריחם בהם, מלברך על הדס יבש שאין בו אלא ריח קצת, וכן נוהגין. ומכל מקום, טוב להניח גם הדס אצל הבשמים ויריח בשניהם – ויעשה כדברי הכל.

אף שמן הדין יש לברך על הבשמים –על כל דבר ברכתו הראויה לו (פרי מאכל שריחו טוב – "אשר נתן ריח טוב בפירות"; מין עץ בשמים – "בורא עצי בשמים", ומין עשב – "בורא עשבי בשמים"), עם זאת למעשה נהוג לברך במוצאי-שבת "בורא מיני בשמים" על כל המינים – לפי שאין הכל בקיאים בברכות, על כן הנהיגו לברך ברכה שיוצאים בה על כל המינים.

מי שאין לו חוש ריח, כיוון שאינו נהנה מהריח לא יברך על הבשמים כשמבדיל. וגם אינו יכול לברך בשביל גדולים המריחים, אף שאינם יודעים לברך בעצמם – לפי שמי שאינו נהנה אינו יכול לברך עבור מי שנהנה. אבל יכול לברך, להוציא בני-ביתו הקטנים המריחים אם כבר הגיעו לחינוך ברכות, כדי לחנכם במצוות.

אף שבברכות הנהנין אין אדם פוטר את חבריו אלא אם היו קבועים יחד בישיבה, שונה הדבר בברכת הריח במוצאי שבת, שיכול האחד לפטור את חבריו גם שלא בקביעות ישיבה, כיוון שברכה זו אינה כברכת הנהנין ממש, אלא היא כעין חובה. ומי שהבדיל כבר לעצמו, וחוזר ומבדיל להוציא אחרים שאינם יודעים להבדיל בעצמם – לא יברך להם על הריח שיריחו הם, אלא צריך גם הוא להריח עמהם, בכדי שתהא ברכתו בשביל עצמו ולא בשבילם בלבד.

על פי האמור בצוואת אדמו"ר מהר"ש לבניו, בשבת יש ללמוד ב' שלישים חסידות ושליש אחד נגלה, ומאידך בקונטרס עץ-החיים כותב כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב: "ויום השבת-קודש קדוש יהיה כולו על עסקי דא"ח". בהקשר לשאלת ההנהגה הראויה לאור שתי ההוראות הנראות כסותרות מבאר הרבי שהוראת כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע ש"כולו על עסק דא"ח" היא בעיקר לתלמידי התמימים, וכן איננה שוללת את לימוד השיעורים הקבועים גם בנגלה, וכפי שראו לפועל את הנהגת רבותינו נשיאינו שלמדו את שיעוריהם הקבועים גם בנגלה אף בשבתות וימים טובים.

מצוה להפקיר את פירות השדה בשנה השביעית. ועל כן כל הפירות והירקות הגדלים בשנה זו הינם הפקר לכל, וכל מי שיש לו בארץ ישראל קרקע המניבה פירות, מחויב להפקיר את פירותיו בשנת השמיטה, ולאפשר לכל המעוניין לבוא ולזכות בהם. וראוי שיאמר זאת בפני שלושה אנשים. הפירות שהפקיר הם הפקר ומותרים באכילה לכל אדם הזוכה בהם מן ההפקר (והזוכה בהן צריך לנהוג בהן קדושת שביעית), אך יש מגדולי הפוסקים שהמליצו להימנע מלקחת את הפירות ללא רשות, בכדי שלא להתרגל לקחת בחינם ממה שאינו שלו.

על אף שמקיים האב את מצוות "ושננתם לבניך" כששולח ילדיו ללמוד תורה, עם זאת כתבו הפוסקים שראוי שיקבע האב עתים ללמוד יחד עם בנו כפי כוחו של הילד, מעבר ללימודיו בתלמוד תורה או אצל ה'מלמד'. ונכון הדבר שיום השבת ינוצל ע"י האבות ללמוד עם הבנים, וכפי שמזכיר הרבי שנהוג שהאב בוחן את בניו על לימודיהם ביום השבת.