הלכה יומית

הטועה בקריאת שמע ויודע שדילג מילה או אות או שטעה בקריאת המילה (שמשנה משמעות ), עליו לחזור לתחילת אותו פסוק שטעה בו ומשם ממשיך הלאה עד סוף קריאת שמע, ולא יחזור רק על אותו פסוק שטעה בו, מפני שקריאת שמע אמורה להיאמר על פי סדר הפסוקים דווקא. ואם אינו יודע היכן טעה או על מה דילג יתחיל שוב את קריאת שמע מאותו פסוק שמסתפק בו.

מי שסיים פרשה בקריאת שמע ואינו יודע האם סיים את פרשת שמע או את פרשת והיה אם שמוע עליו לחזור לתחילת פרשת והיה אם שמוע. ואם עצר באומרו "וכתבתם" ואינו יודע האם עצר בפרשה הראשונה או השניה ימשיך ב"וכתבתם" של הפרשה הראשונה. אולם אם התעורר לו ספק זה לאחר שהמשיך "למען ירבו ימיכם", אינו חוזר כיון שמן הסתם אמר כהרגל לשונו ולא טעה.

נשים פטורות מקריאת שמע ומברכות שלפני קריאת שמע כיון שהן תלויות בזמן ומכל מקום מן הנכון שתקראנה קריאת שמע לפחות פסוקים שמע וברוך שם כדי שתקבלנה עליהן עול מלכות שמים אבל ברכת אמת ויציב שהיא ברכה שנתקנה על זכירת יציאת מצרים שחיובה מהתורה ואינה תלויה בזמן חייבות הן וכיון שהן חייבות גם בתפילת שמונה עשרה עליהן להסמיך גאולה לתפילה ולהסמיך ברכה זו לתפילת שמונה עשרה אלא שאם רצו הנשים יכולות לברך גם את הברכות שלפני קריאת שמע או אפילו ברכת 'ברוך שאמר' ו'ישתבח'.

בעת קריאת שמע צריך לכוון ליבו למילים שאומר שיבין מה שהוא אומר בפיו ולמשמעותן. ומכל מקום יצא ידי חובתו גם אם לא כוון בכל קריאת שמע – חוץ מפסוק הראשון שמע ישראל. לכתחילה יש לקרוא את שלוש הפרשיות של קריאת שמע בכוונה באימה וביראה כדרך שבני המדינה קוראים פרוטגמא (=אגרת של ציווי המלך) חדשה שלא שמעה מעולם, וכמו שכתוב "אנוכי מצוך היום", כלומר שבכל יום תהיה בעיניך קריאת שמע כדבר חדש.

בקריאת שמע יש רמ"ה תיבות (- מילים) וחסרו שלוש תיבות להשלים רמ"ח כנגד איבריו של האדם, שכל הקורא קריאת שמע כתיקונה כל איבר נוטל תיבה אחת ומתרפא בה, לכן כשקורא קריאת שמע עם הציבור נוהגים ששליח הציבור חוזר שוב ואומר את המילים: "ה' אלוקיכם אמת" בקול רם, ובזה כל אדם יוצא, גם מי שאוחז באמצע קריאת שמע (אם שתק והקשיב). וכשקורא קריאת שמע ביחיד לפני התפילה כדי לצאת ידי חובת ק"ש בזמנה, וכן הקורא קריאת שמע שעל המיטה, מנהגנו (שלפני שאומר "אמת") חוזר ואומר שוב את המילים "אני ה' אלוקיכם" ואז יאמר "אמת". ובקריאת שמע דתפילין דרבינו תם אין כופלים, אבל אומרים "אמת".

נאמר בגמרא שמיד כשיתעורר האדם משנתו יודה לה', ויאמר: "אלוקי, נשמה שנתת בי טהורה היא, אתה בראתה . . ברוך אתה ה' המחזיר נשמות לפגרים מתים" (ולמעשה המנהג לומר בקימה 'מודה אני'. וברכת אלקי, נשמה נאמרת אח"כ). וכן תקנו ברכות על סדר העולם והנהגתו ועל כל מה שהבריות נהנים בכל יום שיברכו לה' על הפעם הראשונה שנהנים הנאה זו בכל יום ויום, להשלים מנין המאה ברכות שחייב כל אדם לברך בכל יום ויום מערב ועד בקר כמו שתיקן דוד המלך. למעשה אומרים את ברכות השחר שלא בשעת הפעולות אותן מבצעים בבוקר, אלא כולן יחד בסיום ההתארגנות. ומנהגנו לאומרם בבית לפני היציאה לבית הכנסת.

הסדר הנכון הוא שמיד שיתעורר יאמר "מודה אני" ואחר כך בעודנו על המיטה יטול ידיים . ולאחר עשיית צרכיו וההתארגנות יטול ידיו שוב ויברך "על נטילת ידיים" ו"אשר יצר", ומיד ימשיך באמירת ברכת "אלוקי, נשמה שנתת בי", כיוון שאינה פותחת בברוך אתה ה' ולכן משתדלים שתהיה בהמשך ובהקשר לברכת אשר יצר שהתחילה ב"ברוך"; לפני שמברך את ברכות השחר יש לרחוץ את הפה תחילה בכדי לברך את השם הגדול בקדושה ובטהרה, חוץ מתענית ציבור שאין רוחצים את הפה.

המתעורר משנתו בלילה יכול לברך את ברכות השחר מחצות הלילה, אלא שיברך רק את הברכות שהתחייב בהם (כגון אם התלבש יברך 'מלביש ערומים'). מי שהיה ער כל הלילה, אינו יכול לברך לפני עלות השחר את ברכות השחר. לאחר שעלה השחר ואחר עשיית צרכיו יטול ידיו שלוש פעמים על כל יד (כבכל יום), ואז יברך את כל הברכות על הסדר.

מי שטעה בסדר הברכות והקדים ברכה לחברתה, ישלים ויברך את הברכה שדילג, חוץ מברכת 'מתיר אסורים' ו'זוקף כפופים' שאם כבר בירך 'זוקף כפופים' לא יחזור לברך 'מתיר אסורים', מפני שבכלל זקיפת הקומה היא התרת האיברים ותנועתם, ולכן לא יחזור. ואף מי שכבר התפלל ולא בירך תחלה את ברכות השחר עליו לאמרן לאחר התפילה, ולגבי ברכת התורה יתבאר לקמן.

נחלקו הפוסקים האם ברכת התורה דינה כברכת המצוות וכברכת הנהנין שאין להפסיק בינה ובין קיום המצווה או ההנאה, ולמעשה נהוג שלאחר הברכה מיד אומרים את פסוקי ברכת כהנים ומשנת "אלו דברים שאין להם שיעור", אולם ברכה זו בתקפה על כל היום כשם שברכות השחר נאמרות פעם אחת ביום, על אף שהסיח דעתו מאמירת הברכה. ואף אם ישן באמצע היום נהוג שלא לברך ברכת התורה קודם הלימוד לאחר שהתעורר. אך שינת הלילה נחשבת כשינת קבע כאשר זוהי שינתו העיקרית, והמתעורר ממנה החל מחצות הלילה עליו לברך ברכת התורה קודם הלמוד. ואם היה ער כל הלילה ללא הפסקה מברך ברכת התורה רק לאחר עלות-השחר, אך אם היה עסוק בלמוד אינו חייב להפסיק למודו, ורק כאשר הפסיק יברך לפני ששב ללמוד.

מי שכבר התפלל תפלת שחרית, ונזכר שלא ברך ברכות התורה קודם התפלה לא ישלימם לאחר התפלה, שכן יצא ידי-חובת ברכות התורה בברכת "אהבת עולם", כיוון שתוכנה הוא מעין ברכת התורה "ותן בלבנו .. ללמוד וללמד", ולכן, מי שלא ברך ברכת התורה קודם התפלה, ראוי שילמד מעט תורה מיד לאחר תפלת העמידה, כדי לסמוך את הלימוד לברכה על התורה.

כל האמור בהלכות הקודמות הוא לגבי טעויות המשנות את המשמעות. אך אם טעה הבעל קורא בשינוי ניקוד שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר. ואפילו הוסיף אות, או אפילו הוסיף מלה שאינה כתובה – כל שאינו משנה את משמעות הפסוק – אם לא תיקן מיד, שוב אינו חוזר.