הלכה יומית

גם בשנת השמיטה מותר להניח את הלולב עם ההדסים והערבות בתוך כלי עם מים במשך ימי החג. לגבי דין קדושת שביעית כתבו רוב הפוסקים שבלולב ובהדס של שביעית לא חלה קדושת שביעית, ומנגד יש המחמירים וסוברים שיש בהם קדושת שביעית, ויש לנהוג בהם ככל דיני קדושת שביעית, אלא שאף על פי כן, אין מניעה להשתמש בהם למצוות ארבעת המינים.

אין מנהגנו לומר סליחות בעשי"ת, מלבד ב'צום גדליה' (שאומרים אותן בתוך סדר התפילה). אחרי 'ישתבח' (לפני החצי קדיש) מוסיפים 'שיר המעלות ממעמקים'. בתפלת שמונה עשרה חותמים בברכה השלישית 'המלך הקדוש', ובברכה האחת-עשרה 'המלך המשפט'. כמו כן מוסיפים בתפילות שמונה עשרה את הקטעים הבאים: 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים טובים', 'ובספר חיים'. בסיום תפלת שמונה עשרה במקום 'עושה שלום' אומרים 'עושה השלום'. בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל'וכתוב' ול'ובספר', הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב'זכרנו' וב'מי כמוך'.

בערבה אין קדושת שביעית, ואין מצווה על הבעלים להפקירה. כמו כן אין בנטילת הערבות משום איסור קצירה בשביעית. מותר להשקות את הערבות. אמנם לא יוסיף וישקה בנפרד השקאה נוספת לצורך גידולם על מנת שיהיו הערבות מהודרות, אבל מותר להרבות בהשקאה כאשר משקה בלאו הכי כדי שלא יינזקו הערבות.

טעה וחתם 'הא־ל הקדוש' – אם תיקן עצמו תוך כדי דיבור ואמר 'המלך הקדוש', יצא. נזכר לאחר כדי דיבור, או שהתחיל ברכה שלאחריה, חוזר לראש תפילת שמונה עשרה. אמר 'הא־ל' ולא אמר 'הקדוש', אפילו שהה יותר מכדי דיבור מסיים 'המלך הקדוש' וממשיך כדרכו . ש"ץ שטעה בחזרת הש"ץ ואמר 'הא-ל הקדוש' – אם לא תיקן מיד בתוך כדי דיבור – חוזר לתחילת שמונה עשרה, וחוזר לומר קדושה עוד הפעם.

בשנת השמיטה הותר לקטוף אתרוג לצורך מצוות ארבעת המינים, אך לאחר חלוף חג הסוכות אין לקטוף את האתרוגים שנותרו על העץ, במטרה למנוע נזק לאילן. אך באם מעוניין באתרוגים לצורך עשיית ריבה מותר לקוטפם. מותר לשמור את הערבות לצורך שריפת החמץ בערב פסח כיוון שאין בהן קדושת שביעית. מי שריצף את חצרו לצורך בניית הסוכה, אסור לו לפנות אבנים אלו לאחר חג הסוכות אם הדרך לזרוע שם.

טעה וחתם 'מלך אוהב צדקה ומשפט': אם נזכר תוך כדי דיבור – יחתום 'המלך המשפט'. לאחר כדי דיבור – אינו חוזר, כיוון שכבר הזכיר ענין 'מלך'. אבל לאחר שעקר רגליו, טוב שיתפלל שוב תפילת נדבה. שכח להזכיר 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים', 'ובספר חיים': אם נזכר לפני שהזכיר שם השם שבחתימת אותה ברכה – אומרו במקום שנזכר. נזכר לאחר שהזכיר שם השם, אינו חוזר. טעה ואמר 'עושה שלום' – אם לא נזכר מיד אינו חוזר.

לא ניתנו שבתות וימים-טובים לישראל – אלא כדי לעסוק בהם בתורה. שכל ימות החול טרודים הם במלאכתם, ואין להם פנאי לעסוק בה בקביעות, ובשבת פנויים ממלאכה ויכולים לעסוק בה כראוי. לפיכך פועלים ובעלי-בתים, שאינם עוסקים בתורה בקביעות, כל ימי השבוע – צריכים לעסוק בתורה הרבה. וגם תלמידי-חכמים העוסקים בתורה בקביעות כל ימי השבוע ומותרים למשוך קצת יותר בעונג אכילה ושתיה בשבת, גם הם צריכים לעסוק בתורה שהרי נאמר: "שבת לה' אלקיך".

בעשרת ימי תשובה אומרים 'אבינו מלכנו' הארוך בשחרית ובמנחה , אחר נפילת אפים. בשחרית בימים שני וחמישי – אחר 'והוא רחום', לפני 'ואנחנו לא נדע'. אם יש בבית הכנסת חתן או מילה – אין אומרים אבינו מלכנו. באמירת 'אבינו מלכנו קרע רוע גזר דיננו' אומרים 'רוע גזר' בנשימה אחת. ואומרים בו את הנוסח של 'עשרת ימי תשובה': 'חדש עלינו', 'כתבנו' – ואף בצום גדליה אומרים נוסח זה ולא את הנוסח 'זכרנו' של ימי התענית.

הנהגתו של האריז"ל הייתה – ללמוד ששה דרכים בהלכה כנגד ששת ימי המעשה, ואחד על דרך הסוד, כנגד יום השבת, ואילו ביום השבת למד ששה דרכים על דרך הסוד ואחד על-דרך ההלכה. כמו כן ידועה הוראת כ"ק אדמו"ר מוהר"ש בצוואתו על דרך הלימוד ביום השבת: "ב' שלישים בנסתר ושליש בנגלה". כך שביום השבת יש ללמוד בעיקר מפנימיות התורה.

בצום גדליה (ובכל תענית ציבור) בתפילת שחרית רק השליח ציבור בחזרת הש"ץ אומר 'עננו' – בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו', ואם שכח אומרה בברכת 'שמע קולנו' לפני המילים 'כי אתה שומע', וחותם את הברכה 'העונה בעת צרה ושומע תפלה'. שכח לאמרה גם שם – יאמר אותה כברכה בפני עצמה, אחר 'שים שלום'. בתפילת מנחה אומרים (המתענים) 'עננו' בשומע תפילה, וגם השליח צבור בתפלת לחש אומרו בשומע תפלה. אבל בחזרת הש"ץ אומר הש"ץ 'עננו' בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. יחיד ששכח לומר 'עננו' בתפילתו – יאמרו אחר 'אלקי נצור', לפני 'יהיו לרצון' השני, ללא חתימה. לא נזכר עד אחר שסיים תפילתו – לא יחזור.

בתפילת ערבית של ליל שבת שובה ב'מגן אבות' (בברכת 'מעין שבע') אומרים 'המלך הקדוש'. בכל התפלות מוסיפים את ההוספות של עשי"ת ('המלך הקדוש', 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים', 'ובספר חיים', 'עושה השלום') אך אין אומרים תפלת 'אבינו מלכנו' כיוון שאינה נאמרת בשבת . לאחר 'יקום פורקן' ו'מי שברך' אומרים 'אב הרחמים'. ובמנחה אומרים 'צדקתך'. במוצאי שבת שובה מתפללים ערבית של חול עם כל ההוספות של עשי"ת. לאחר תפלת שמו"ע אין אומרים 'ויהי נועם' ו'ואתה קדוש' (כשחל יוהכ"פ בחול), אלא אומר הש"ץ קדיש 'תתקבל צלותהון.

נאמר בפסוק "כל הנפש אשר לא תעונה . . ונכרתה". ובלשון התורה עינוי סתם הוא מניעת אכילה ושתיה כמו שנאמר: "ויענך וירעיבך ויאכילך" ושתיה בכלל אכילה היא. אלא שכיוון שישנם דברים נוספים שלעיתים מוגדרים כ"עינויים", למדו חכמים שגם הם אסורים ביום הכיפורים מן התורה, ואלו הם: רחיצה, סיכה, נעילת הסנדל ותשמיש, וע"כ חובה אף לנהוג בכל דיני ההרחקות ביום הכיפורים בין ביום ובין בלילה.