הלכה יומית

ככלל, ימי חודש אלול מעוררים הם לתשובה, והם מהזמנים הידועים שהיו מנגנים את הניגון בן הד' בבות לאדמו"ר הזקן. ובייחוד הימים האחרונים של חודש אלול – ימי הסליחות הם ימים המסוגלים לתשובה. ומעורר הרבי שבימי הסליחות יש לכַנֵּס ילדים וילדות ולהסביר להם את סגולתם של ימים אלו – בהם הקב"ה כביכול הוא כמלך שנמצא בשדה, וכן יש ללמדם על ההכנה הראויה לראש השנה. בערב ראש השנה מקפידים לקבל זהירות נוספת בתורה ומצוות לקראת השנה החדשה; ואת תפילת מנחה של ערב ראש השנה, התפילה האחרונה של השנה, יש להתפלל אותה בכוונה ובאריכות.

לכתחילה כאשר אומר המלווה את נוסח הפרוזבול יעמוד, והדיינים יישבו. ויאמר את נוסח הפרוזבול בפני שלושה (לפחות) אנשים כשרים, שלכתחילה איש מהם אינו חייב לו כסף. נוסח הפרוזבול: "הריני מוסר לכם כל חובות שיש לי שאגבה אותם כל זמן שארצה". אם אינו יכול לבוא לפני הדיינים, ועשה פרוזבול בטלפון, הרי זה מועיל . ויכול לבקש מֵאַחֵר (אפילו בטלפון) לומר בשמו בפני שלושה אנשים את נוסח הפרוזבול. אפשר לעשות פרוזבול גם בדיבור, ואין חובה לכתבו דווקא (וכן מנהג הרבי).

ימי שלהי שנת תשפ"א הנם ימים הסמוכים לשנת השמיטה, וחלקם של דיני השמיטה נוגעים אף לימים אלו. ככלל כל המלאכות שהתירו חכמים לעשותן בשביעית כדי למנוע נזק משמעותי – באם ישנה אפשרות צריך להקדים ולעשותן בשנה שישית ואין לדחותן לכתחילה לשנת השמיטה; כמו כן פעולה שנדרש לעשותה מספר פעמים במהלך השנה, יש להקדים ולעשות פעם אחת בשנה שישית, כדי למעט במספר הפעמים שיעשנה בשביעית. ועל כן בסוף שנה זו יש לדאוג לעדור את הצריך עידור, לדשן, לזבל, לנכש עשבים שוטים, לגזום את הצריך גיזום, לכסח את הדשא, לקשור ולתמוך ענפים במקום הנדרש, להלבין גזעי עצים, ולעטוף עצים להגנה מקרה.

מי ששכח לעשות פרוזבול בערב ראש השנה של שביעית, יעשה פרוזבול במהלך השנה השביעית ורק אחר כך יתבע את החוב. שכח לעשות פרוזבול גם בערב ראש השנה של שמינית, ישאל רב מורה הוראה אם לגבות את חובותיו.

בשונה מנטיעת עצי מאכל (כששורשיהם מגולים ואינם מעורים באדמה) שנמנעים למעשה מנטיעתם החל משקיעת החמה של ליל ט"ז מנחם-אב, את אילנות הסרק ניתן לנטוע לכתחילה עד ט"ו אלול אך לא יאוחר מתאריך זה, מפני שצריך 14 יום לקליטת הנטעיה לפני ראש השנה. והמרכיב ענף מאילן אחד בתוך אילן אחר (גם בעץ מאכל), ראוי שיעשה זאת עד ט"ו אלול.

בשיחותיו הקדושות מעורר הרבי שכיוון שתקנת ה"פרוזבול" נתקנה ע"י חכמים, ו"חביבים עלי דברי סופרים", על כן גם מי שאין לו כל חוב למוסרו לבית דין, ישתדל להלוות לחבירו סכום כסף כדי שיוכל לקיים את תקנת ה"פרוזבול". כמו כן, בכדי להקל את עשיית הפרוזבול, מן הראוי שהרב יצרף אליו עוד שני אנשים ויכתבו את נוסח הפרוזבול על שטר, וכל בני הקהילה יחתמו על שטר זה, וִיזַכֶּה הרב קרקע לכל הלווים.

תבואה וקטניות יש לזרוע בשישית באופן שיספיק להגיע לפני ראש השנה לשלב צמיחת שליש מגידולה שהיא "עונת המעשרות", שמאז הרי היא ראויה להיזרע ולהצמיח, ולפני כן אינה נקראת תבואה. ולאחר זמן זה אין איסור בעצם מעשה הזריעה, אלא שהתבואה והקטניות (שייזרעו בסוף שנה ששית ויגיעו ל"עונת המעשרות" בשנה השביעית) יהיו אסורים משום "ספיחים".

פרחי נוי ראוי לשתלם עד כ"ו אלול. דשא מן הדין מותר לשתול עד ראש השנה. אך כיוון שלאחר השתילה הדשא זקוק להשקיה מרובה וכיסוח, מומלץ להקדים את השתילה לכל היותר לתחילת הקיץ. ואם שתל בחודשים האחרונים של השנה – ישקהו עד ראש השנה בכמות גדולה של מים ובמרווחי זמן קצרים, וכן יכסחו פעמיים בשבוע.

מי שיש לו מערכת השקאה או זיבול ממוחשבת – יש לנתקה לפני ראש השנה (אם אינה הכרחית ). ויש המתירים לכוון את המערכת לפני ראש השנה, כיון שאינו עושה מעשה בשנת השביעית עצמה, ולמעשה יש לוודא לפני ראש השנה שהתדירות הינה המינימלית הנדרשת לשמירה על הקיים ולמניעת נזק.

בזמן שבית המקדש קיים, איסור עשיית מלאכה בקרקע מתחיל שלושים יום לפני תחילת השנה השביעית – מהלכה למשה מסיני, ומתקנת חכמים אף מוקדם יותר. ובזמן הזה אין דין זה של תוספת שביעית. אולם, כשם שמוסיפים מחול על הקודש בערב שבת, כך ראוי להוסיף מעט בערב ראש השנה של שביעית – לפני התקדש החג – להימנע מדברים האסורים בשמיטה עצמה, ולמעשה בפועל, בלאו הכי מקבלים תוספת איסור מלאכה לפני השקיעה מחמת קדושת יו"ט ודי בתוספת זו.

אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס, אף על פי שכבר הבדיל בתפילה. ואפילו לטעום מעט – אסור, כיוון שעיקר מצוות הבדלה הוא דווקא בתחילת זמנה סמוך לצאת השבת, לכן אסרו חכמים אפילו טעימה כלשהי משהגיע זמנה – בכדי שיקיימה בזמנה העיקרי. ולגבי שתיית מים קודם הבדלה, אף שמעיקר הדין מותרת – מנהגנו שלא לשתות אפילו מים קודם הבדלה.

מי שאין לו יין ואף לא שאר משקים הנחשבים כחמר מדינה, אם ידוע לו שלמחרת יהיה לו יין או חמר מדינה אסור לו לטעום מאומה עד שיבדיל למחרת ביום, ורק אם הגיע חצות היום שלמחרת ועדיין לא השיג רשאי לאכול. ואם הוא אדם חלש וקשה לו להתענות, מותר לו לאכול במוצאי שבת אם הזכיר הבדלה בתפילה ("אתה חוננתנו"). וכן מי שיודע כבר בצאת השבת שגם למחרת (עד חצות ) לא ישיג יין או חמר מדינה והזכיר הבדלה בתפילה – יכול לאכול מיד כיוון שבמקרה זה יצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה.