הלכה יומית

דרשו חכמים: "'והתקדשתם' אלו מים-ראשונים, 'והייתם קדושים' אלו מים-אחרונים". בין הטעמים שנתנו חכמים לנטילת מים-אחרונים הוא שמא נגע בסעודה במלח-סדומית המסמא את העיניים, ולכן יש שכתבו שכיום אין חובה ליטול מים-אחרונים, כיוון שאין בינינו מלח-סדומית, אולם אדה"ז פוסק שגם כיום נכון להיזהר ליטול מים-אחרונים, שיש בכך מצווה לנקות ידיו קודם הברכה. ומעיקר תקנת-חכמים ההכנה לברכה כללה אף משיחת הידיים בשמן ערב, וכיוון שאינה נוהגת כיום אין מברכים על נטילה זו.

איסור "לא ילבש גבר שמלת אשה", אינו מוגבל ללבישה בלבד אלא אף כולל כל דבר הגורם לאיש להתדמות לאשה. ומשום כך נפסק בשלחן ערוך "אסור לאיש להסתכל במראה, משום לא ילבש גבר". ויש שכתבו שאיסור זה הינו רק במקום שאין דרכם של גברים להביט במראה, אך אם רגילים הגברים בכך מותר. כמו כן כתב הרמ"א שבעת הצורך, כגון משום רפואה או שמספר את עצמו, מותר להביט בראי. ולגבי הבטה בראי לכוון התפילין, מסופר שאדמוה"ז הביט בהשתקפות שעל מכסה הטבק לשם כך. והרבי במכתב מביא אפשרות אחרת: "שמבקשים את הנמצא אצלו, שיראה אם מונחים במקומם".

במצוות נטילת מים-אחרונים מעיקרה לא נאמר חילוק בין גברים לנשים ויש אמנם שהורו למעשה שנשים יטלו מים-אחרונים, אולם פוסקים רבים כתבו למעשה שכיוון שכיום מעמדה של נטילה זו אינו כמו בזמן חז"ל, לכן לא מצינו כל כך שנשים נהגו להחמיר בזה, ויש שכתבו ליישב הדבר שמאחר וכיום נהגו לאכול בכף ומזלג לא שייך הטעם של ניקיון אלא בעיקר מצד טעם הזוהר כדלקמן, לכן לא נהגו להחמיר בזה הנשים. אלא שיש להבהיר שמי שזקוק לניקיון ידיו, עליו לרחצן היטב קודם הברכה, ובזה ודאי אף הנשים מחויבות.

אסור להפסיק בין מים-אחרונים לברכת המזון ואפילו בדברי תורה. ואם הפסיק, ישוב וייטול ידיו קודם שמברך. מסיבה זו אמרו חכמים שיש להתחיל במים-אחרונים מן הקטן שלא ימתין הגדול לכולם בבטלה. ואח"כ ייטלו לפי סדר ישיבתם, ומשנותרו חמשה יש לתת לגדול ליטול, וכן אם מתחלה היו רק חמשה, הגדול נוטל תחלה, שבשיעור המתנה של 4 אנשים אין בכך הפסק שהרי יכול לעיין בינתיים ב4 הברכות של ברכת-המזון. אלא שכתבו האחרונים שכיום אין מקפידים על סדר זה והמזמן נוטל תחלה; וכתבו הפוסקים שאם מזמנים בפחות מעשרה ראוי שכולם יטלו מים-אחרונים לפני הזימון.

לנטילת מים-אחרונים נהוג להשתמש בכלי, אלא שגם כלי הפסול לנטילת ידיים לסעודה כמו כלי פגום, או שאין בו רביעית, כשר לנטילה זו. וכיוון שעל פי הזוהר מים אלו הם החלק הניתן ל"סטרא-אחרא" בכדי שלא תקטרג, מקפידים כיום שלא ליטול מים-אחרונים מכלי של כסף ורק בגאולה – כשתעבור רוח הטומאה מן הארץ – ינהגו כך; כתבו הפוסקים שכיוון שמים-אחרונים הנשפכים על גבי הקרקע שורה עליהם רוח-רעה, אין לשפכם על הקרקע אלא אל תוך כלי או לדבר אחר החוצץ בינם לקרקע, אולם כשנוטלים מים-אחרונים תוך הקפדה שלא ישפכו במקום שעוברים בו אנשים כגון תחת השלחן, אין צורך לשפכם אל תוך כלי; ויש שכתבו להסיר הכלי מהשולחן לקראת ברכת-המזון, אלא שמדברי אדה"ז נראה שאין הכרח בדבר, וכן מנהג הרבי שלא להסירו.

אין ליטול מים-אחרונים במים חמים, שהרי מים חמים רק מבליעים את הלכלוך ביד ולא מעבירים אותו. לגבי נטילת מים-אחרונים במים פושרים דנו הפוסקים, ומכריע אדה"ז שכיוון שמים-אחרונים הנם מדרבנן יש להקל ולהתיר בכך; כמו כן כתבו הפוסקים שאף כל סוגי המשקים כשרים לנטילת ידיים (חוץ מן היין מפאת חשיבותו) – לכתחילה צריך להקפיד על מים דווקא, ורק כשאין מים ייקח שאר משקין. ואפילו מים הפסולים לנטילת ידיים מחמת שינוי מראיהם וכדומה כשרים למים-אחרונים, וכן אין הקפדה על שיעור כלשהו של מים עבור מים-אחרונים.

דנו הפוסקים אודות היחס הראוי כלפי נהג יהודי השואל לכיוון הנסיעה בשבת, שהרי ברור שהגדרתו כ"תינוק שנשבה" נאמרה כלימוד זכות, אך בשום אופן אין היתר לסייע לו בעבירה. משום כך הציעו הפוסקים להשיבו בעדינות ובדרכי נועם שהדרכתו כיצד לנסוע בשבת מהווה בעיה. ובמקרה שתשובה כזאת עלולה לפתח אצל השואל רגשות של שנאה, יש להתחמק בצורה עדינה. אולם אין לומר לנהג "איני יודע" במקרה שיודע כיון שזהו שקר, ויש שכתבו שיכול לומר לנהג שאסור לו לגרום לו לנסוע בשבת, אבל בשביל למעט בחילול-שבת שלו יאמר לו היכן המקום.

כתבו הפוסקים שנסיעה בתחבורה ציבורית המופעלת מיד עם צאת-השבת, במידה מסוימת מעודדת חילול-שבת, ולכן לכתחילה אין לנסוע בנסיעה הראשונה כשההכנות אליה היו בשבת, אלא להמתין זמן מסויים, כך שתהיה אפשרות לעשות את ההכנות לכך במוצאי שבת. כמו-כן הורה הרבי שלא לטוס בטיסות היוצאות מיד בצאת-השבת, אף שמעיקר הדין מותר ליהנות ממלאכת יהודי מיד בצאת-השבת. עם זאת, לגבי עצם הנסיעה עם נהג יהודי במוצאי-שבת אף שלא הבדיל הנהג נטו הפוסקים להקל בזה, מכמה טעמים, אלא שכשניתן לזהות על הנהג שישתף פעולה, כדאי לזכותו באמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול", או לפחות לאחל לו "שבוע-טוב" ולגרום לו בכך שיענה אף הוא.

דנו הפוסקים אודות מכירת דברים שניתן להשתמש בהם לאיסור ולהיתר, האם אסור למכרם משום איסור "לפני-עיוור" או שמא מותר משום שניתן להשתמש בהם אף באופן הראוי. ולמעשה כתבו הפוסקים שכאשר מוכרם במקום שאין הכרח שיקנו זאת לצורך שימוש אסור, אין בכך משום איסור "לפני-עיור". אולם, אם מוכרם במקום שידוע שהקונים יקנוהו לשימוש אסור, אין למוכרם שם, ויש שהקלו בזה כשהמוצר אינו אסור מן-התורה, ויבוא לידי הפסד באם לא ימכור מוצרים אלו.

נפסק להלכה שאין לתת מאכל למי שאינו מברך, משום "לפני-עיוור". עם-זאת כתבו הפוסקים שהטוב ביותר הוא לכבדו במאכל או משקה בפנייה אליו: "בבקשה, תאמר ברכה", ומן הסתם יתעורר מעצמו לברך. אולם אף במקרה שידוע כי הבקשה ממנו לברך תתקבל בכעס ובעלבון, מותר לתת לו, בכדי שלא לרחקו חלילה, וכן מותר להזמינו לאירועים במטרה לקרבו, וודאי שאין בזה "לפני-עיוור לא תתן מכשול" אלא אדרבה, הצלתו ממכשול.

על-אף איסור קריאת פסוקים מן המקרא בעל-פה, הכהן הגדול ביום הכיפורים היה קורא בבית-המקדש בספר ויקרא ובספר במדבר, כשאת הראשונה קרא מספר-התורה ואילו את השנייה בעל-פה, בכדי שלא להטריח את הציבור בהמתנה עד שיגללו את ספר-התורה. וכן נפסק להלכה שאין גוללים את ספר-התורה בציבור. כמו-כן כתבו הפוסקים שאין לגלול את ספר-התורה לאמצעו בכדי להקל את הגבהתו מפני טורח-הציבור שימתינו עד שיגמור לגלול, אלא אם אי-אפשר אחרת. במדה והוציאו מארון-הקודש ספר-תורה שאינו ממוקם בקריאה של אותו היום, דנו הפוסקים האם יש להחליפו בספר הנכון, ולמעשה במקרה זה יגללו את הספר שכבר הוצא למקום הקריאה, וכן כשישנו ספר אחד וקוראים שתי קריאות גוללים הספר, וימחלו הצבור על טרחתם מפאת כבוד ספר-התורה.

אף-על-פי שהלובש טלית צריך לבדקה קודם שיברך, מי שקראוהו לעלות לתורה, וצריך להתעטף בטלית רשאי ללבוש הטלית בלא בדיקתה וסומך על חזקת כשרותה מבדיקתה אתמול, משום טורח-הציבור הממתינים לו. כמו-כן מצינו כמה מנהגים בקריאת-התורה שמטרתם למנוע טורח-צבור, ולכן נוהגים שאין מוסיפים על מניין הקרואים לעלות לתורה בשחרית של שבת. יתירה מזו נפסק להלכה שעל-אף המצווה להקדים את הכהן לעלות לתורה, עם זאת, כשהכהן עומד בתפילה במקום שאינו רשאי להפסיק, אין ממתינים לו אלא מעלים ישראל במקומו, משום טורח-הציבור.