הלכה יומית

כמה וכמה ברכות תקנו חכמים שיאמרו על כוס יין, כגון: ברכות הקידושין, הנישואין, מילה, ברכת המזון, קידוש והבדלה. הכוס עליה קבעו חכמים את הברכה וכפי שמכונה בלשון חז"ל "כוס של ברכה", כמה הלכות נאמרו בה. ראשית, צריך שתהיה הכוס שלימה ולא שבורה, ותכיל לפחות שיעור של רביעית יין. את הכוס יש לשטוף מבחוץ ולהדיחה מבפנים, ולמלאה ביין על כל גדותיו, ומנהגנו שיישפך קצת לתוך צלוחית. היין צריך להיות יין שאינו פגום – שאם שתה מהכוס, פגמו. אך יכולים לתקן כוס שנפגם – על ידי שיוסיפו עליו מעט יין.

את הכוס יש לקבל בשתי ידיו – להראות חביבות הכוס, שהוא חושק לקבלו בכל כוחו, וכך היא סדר אחיזת הכוס על פי מנהגנו: לאחר מזיגת הכוס, לוקחו בימינו, מוסרו לשמאלו, מעמידו – דרך הורדה מלמעלה למטה – על כף ידו הימנית כשהיא כפופה קצת כעין בית קיבול, כשארבע אצבעותיו מוגבהות והאגודל מושכב מן הצד ויגביהנו מעל השולחן שלשה טפחים (ולפחות טפח), ויתן עיניו בכוס – בכדי שלא יסיח דעתו ממנו.

אחר אמירת הברכה על הכוס, צריך לטעום ממנו כמלוא לוגמיו, דהיינו כל שאילו מסלקו לצד אחד בפיו יראה מלוא לוגמיו, שיעור זה הוא רובו של רביעית באדם בינוני, ואדם גדול צריך שישתה כמלוא לוגמיו שלו, אך גם באדם גדול אין צורך שישתה יותר מרביעית. ולכתחילה יש לשתות את רוב הרביעית בבת-אחת, ולא יפסיקנו לב' שתיות. ובדיעבד, גם אם הפסיק כמה פעמים באמצע – יצא, אך אם שהה במהלך שתייתו יותר מכדי זמן של אכילת פרס – לא יצא.

חובת השתייה מן הכוס מוטלת על המקדש ובכך יוצאים הוא והשומעים ידי-חובת קידוש. מי שאינו יכול לשתות את היין, יכול לתת לאחד המסובים ששמע הקידוש לשתות כשיעור, אלא שאם יודע מראש שלא יוכל לשתות עדיף שישמע קידוש מאדם אחר. מעבר לכך, ראוי שכל אחד מהשומעים ישתה מעט מיין הקידוש; וכיוון שהכוס ששתה ממנה המקדש כבר נפגמה בשתייתו, לכן מצווה מן-המובחר שיוסיף המקדש מעט יין לכוס הקידוש לפני שימזוג לשומעים בכוסותיהם (או שימזוג לכוס של השומע לפני ששותה בעצמו), וכששותים ישירות מכוס הקידוש עצמה אין-צורך ב"תיקון".

נאמר "ושמחת בחגך אתה ובנך ובתך", ואמרו חכמים: "חייב אדם לשמח בניו ובני ביתו ברגל", ושמחה זו היא מצות עשה מן התורה. ונפסק להלכה שחייב אדם לשמח את אשתו בבגדים ותכשיטים לפי ערך ממונו, ואם אין לו אפשרות לכל הפחות יקנה לבני ביתו נעליים חדשות לכבוד החג. ואם יש לאשה די בגדים לחג ואין לה צורך בבגד נוסף, צריך לשמחה בדברים אחרים, כגון בכלי בית ודומיהם. כמו כן יש לקנות לילדים ממתקים ומיני מגדים, לכבוד המועד, ולעשות דברים שמביאים אותם לידי שמחה.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בתפלות חול המועד קודם שאמר את שם ה' בברכת "המחזיר שכינתו", חוזר ל"יעלה ויבא" ואומר אח"כ שוב "ותחזנה". ואם נזכר לאחר שסיים ברכת "המחזיר שכינתו", לפני שאמר "מודים" אומר במקום שנזכר, וימשיך "מודים". נזכר לאחר שהתחיל "מודים" חוזר ל"רצה", ואם נזכר רק לאחר "יהיו לרצון" השני, חוזר לראש התפילה ואפילו בתפלת ערבית (בשונה מראש-חודש), ואם נזכר שלא הזכיר בתפלת שחרית וכבר התפלל מוסף, לא יחזור.

שכח לומר "יעלה ויבוא" בברכת המזון בחול המועד, אם נזכר לפני שאמר את שם ה' בברכת "בונה ברחמיו ירושלים", יאמר "יעלה ויבוא" וימשיך כסדר. אך אם נזכר לאחר שהזכיר את שם ה' יסיים את הברכה "בונה ברחמיו ירושלים. אמן" ואחר כך יאמר "ברוך אתה ה"א מלך העולם אשר נתן מועדים לעמו ישראל…" כפי שנדפס בסידור אחרי ברכת "בונה ברחמיו ירושלים". אך אם נזכר לאחר שכבר התחיל ברכת "הטוב והמטיב", ואפילו רק אמר את המילה "ברוך" בלבד יסיים את ברכת המזון ואינו חוזר.

אחד מהטעמים לאיסור עשיית המלאכה בחול המועד הוא משום שעיקרם של החגים ניתנו לישראל כדי שיעסקו בהם בתורה; וכפי שכתב בספר החינוך: "כי לא לעסוק במלאכה הוקבעו ימי חולו של מועד, כי אם לשמוח לפני השם, רוצה לומר להתקבץ במדרשות ולשמוע נועם אמרי ספר". ויש להוסיף בלימוד התורה בימי המועד יותר משאר ימים.

החל מתפלת מוסף של היום הראשון של פסח, מזכירים את הטל, שיפעל את פעולתו לברכה. מי שטעה ואמר "מוריד הגשם", ונזכר טרם שסיים ברכת "מחיה המתים", חוזר ל"אתה גיבור". נזכר אחר חתימת הברכה, חוזר לראש התפילה. נזכר כשהגיע זמן מנחה, מתפלל שתיים כדין תשלומין. והמסופק, עד ל' יום בחזקת שאמר כרגילותו ועליו לחזור, לאחר ל' יום אינו צריך לחזור.

החל ממוצאי יום טוב ראשון של פסח אומרים בברכת השנים ותן ברכה. טעה ושאל מטר ונזכר באמצע הברכה, בסוף הברכה, או שנזכר באחת הברכות שאחריה חוזר לראש ברכה זו. לא נזכר עד שסיים התפילה ישוב ויתפלל שנית, ואם כבר הגיע זמן תפילה שאחריה מתפלל פעמיים שמונה עשרה והשניה לשם תשלומין. המסופק אם הזכיר מטר עד שלושים יום חוזר.

נאמר בפסוק: "אסרו חג בעבותים עד קרנות המזבח". מעבר למשמעותו הפשוטה של הפסוק שיש לקשור את קרבן החג לאחר בדיקתו ממומים הפוסלים אותו, עד הקרבתו, דרשו חכמים שיש לקשור את החג לימי החול – באכילת מאכלים מכובדים ביום שאחר החג, והעושה כן ייחשב לו כאילו הקריב קרבן על המזבח. מטעם זה נוהגים שלא להתענות ביום שאחר החג. אחת מהוראותיו הקדושות של הרבי לערוך "כינוסי תורה" בסמוך לכל אחד משלושת הרגלים. ויש לקיימם לאחר החג ובאופן שיוכלו להגיע אליהם גם מרחוק, וכן מעורר הרבי על הדפסת הנאמר בכינוסים.

שנים עשר אלף זוגות (24 אלף) של תלמידים היו לו לרבי עקיבא ונפטרו בתקופה קצרה – בימים שבין חג הפסח לחג השבועות: "מפני שלא נהגו כבוד זה לזה". מסיבה זו כתבו הפוסקים שיש לנהוג בספירת העומר מקצת מנהגי אבלות, וכן משתדלים לתקן בהם את היחסים שבין אדם לחברו, ועושים זכר לתלמידי רבי עקיבא בימים אלו בכדי ללמדנו להתרחק מהשנאה, קנאה, גאווה והכבוד ולקנות מדת האהבה והענווה והשלום.