הלכה יומית

מתקנת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שבשבת מברכים לפני תפלת שחרית אומרים את כל התהלים בהשכמה, ובציבור דוקא. יחד עם זאת, אמירת התהלים קודם התפלה אינה דוחה תפילה בציבור. ומי שאינו יכול לגמור את אמירת ספר התהלים לפני התפילה, ישלים אמירתו במהלך היום. בשבת מברכים קודם אמירת התהלים יש הנוהגים לומר פסוקי 'לכו נרננה' וכן לאחר סיום התהלים פסוקי 'מי יתן'. את תקנת אמירת התהלים בשבת מברכים יש לשמור והיא נוגעת לו, לבניו ולבני בניו.

אם יש בבית הכנסת חיוב, תוך אחד עשר חודש לפטירת אביו או אמו, או ביום היאָרצייט (יום השנה) לפטירת אביו או אמו. יאמר קדיש לאחר כל אחד מחמשת ספרי התהלים. לפני אמירת הקדיש יאמר את ה'יהי רצון'. אך אם אין חיוב בבית הכנסת, יאמרו קדיש אחד בסיום אמירת כל ספר התהלים. ויש הנוהגים (כשאינם 'חיוב' לומר קדיש) שלא לומר את ה'יהי רצון' בין ספר לספר, כי אם בסוף אמירת כל התהלים (ואז יש לאומרו בלשון רבים, היינו שהיה"ר ילך על כל הספרים שקרא), וכן הוא מנהג הרבי. אחרי אמירת התהלים יש ללמוד מאמר חסידות באופן המובן לכולם.

שבת שלפני ראש חודש נקראת "שבת מברכים", ובה מברכים את החודש (מלבד בשבת שלפני ראש השנה, שאז אין מברכים את החודש). בטעם מנהג ברכת החודש כתבו הפוסקים שזכר למצוות קידוש החודש, נוהגים בשבת שלפני ראש חודש להכריז את היום בו יחול ראש חודש ולברכו, ולכן נהגו להזכיר את זמן המולד, טעם נוסף למנהג זה הוא בכדי לפרסם את מועד ר"ח שיזהרו בהלכותיו. בעת אמירת ברכת החודש הקהל עומדים, והש"ץ אוחז ספר תורה בידו. כאשר ראש חודש חל בשבת קודש וביום ראשון, אומרים "ביום השבת קודש ולמחרתו ביום הראשון".

בכל יום שאין אומרים בו תחנון כשחל בחול – כשחל בשבת אין אומרים "אב הרחמים". כמו כן כשיש בבית הכנסת חתן או מילה, אין אומרים "אב הרחמים". בשבת מברכים אין אומרים "אב הרחמים", מלבד בשבת מברכים חודש סיון – שאז אומרים "אב הרחמים". וכן בשבת שלפני ראש השנה (שאין אומרים נוסח ברכת החודש) אומרים "אב הרחמים".

שבת מברכים הוא 'יום התוועדות' – נוהגים לערוך במהלך השבת התוועדות במסיבת אחים כנהוג בין החסידים, לעורר ולהתעורר לחזק מנהגי החסידות ודרכי החסידים. ההתוועדות צריכה להשפיע על לימוד התורה וקיום המצוות שלאחרי זה, ומכל שכן על עבודת האדם לקונו.

ההתוועדות צריכה להתקיים בבית הכנסת. מועד ההתוועדות – בשבת או במוצאי שבת – כפי הזמן שיקבעו מתאים לתנאי המקום, מקום דירתם להצלחה בגשמיות וברוחניות. יש לסדר את ההתוועדות כך שיספיקו לסעוד סעודת שבת כל אחד בביתו, באופן שתבוא ההשפעה מההתוועדות לבית עוד ביום השבת. כדאי שגם הנשים תערוכנה התוועדות ב'שבת מברכים' או במוצאי שבת.

בכל שבת בה קוראים קריאה נוספת מעבר לקריאת הפרשה, קוראים ל"שניים מקרא ואחד תרגום" רק את פרשת השבוע, ועל כן בשבת בה חל ר"ח טבת קוראים לשמו"ת את פרשת מקץ, ואין צורך לקרוא את הקריאות השייכות לראש-חודש ולחנוכה. לאחר קריאת "שמו"ת", נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה הנקראת בציבור, ואף את יתר ההפטרות, ועל כן למעשה כשחל ר"ח טבת בשבת יש לקרוא את הפטרות: פרשת מקץ, הפטרת שבת ראש-חודש, והפטרת שבת חנוכה.

מוציאים שלשה ספרי תורה קוראים ששה קרואים בפרשת מקץ, והעולה שישי קורא עד סיום הפרשה. אחרי עליית השישי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון, אחר כך עולה השביעי בספר התורה השני, וקוראים מ"וביום השבת" עד "ונסכו". אחרי עליית השביעי – לפני הקדיש – מניחים את ספר התורה השלישי על שולחן הקריאה. אומרים קדיש ומגביהים את הספר השני כאשר הספר השלישי מונח על שולחן הקריאה. עולה המפטיר, וקורא את קריאת החנוכה ליום זה: "ביום השישי", ומגביהים את הספר השלישי.

כשחל ר"ח טבת בשבת ובבית הכנסת אין שלשה ספרים, יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת מקץ, ואחרי עליית השישי יגללו את הס"ת הראשון לקריאת המפטיר, ומניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש-חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש, לאחר הגבהת ספר-התורה השני, לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים "ביום השישי". ואם יש רק ספר-תורה אחד יקראו בו את כל הקריאות ויקפידו שלא להפסיק בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש, את הספר מגביהים רק אחרי הקריאה האחרונה.

בשבת זו קוראים בציבור את ההפטרה של שבת חנוכה – "רני ושמחי", ולאחר סיום ההפטרה מוסיפים פסוק ראשון ופסוקים אחרונים של הפטרת שבת ראש-חודש ושל שבת ערב ראש-חודש: ("כה אמר ה' השמים כסאי"; "והיה מדי חודש"; "ויצאו וראו", וחוזרים שוב על הפסוק "והיה מדי חודש"; ואחר כך מוסיפים: ויאמר לו יהונתן; ויאמר יהונתן לדוד).

בתפלת מוסף של שבת ראש-חודש טבת אחר ברכת "הא-ל הקדוש", במקום "תקנת-שבת" אומרים "אתה יצרת". וכן מוסיפים "ועל-הניסים" בברכת "מודים" לפני "ועל כולם". אם טעה ולא הזכיר את ראש-חודש ואוחז עדיין בתפלתו, יחזור לתחלת "אתה-יצרת", אולם אם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ואם טעה ולא פרט את קרבנות המוספים של שבת או ראש-חודש, יצא כיוון שהזכיר באופן כללי בנוסח התפלה "כמו שכתבת עלינו בתורתך". ואם הזכיר שבת ור"ח בתוך הברכה וטעה רק בחתימת הברכה והזכיר רק שבת או רק ראש-חודש, יכול להשלים תוך כדי דבור, ואם עבר זמן זה לא יחזור.

מוסיפים בברכת-המזון "ועל-הניסים", בברכה שניה לפני "ועל-הכל". לפני ברכת "ובנה-ירושלים" אומרים "רצה" ואח"כ "יעלה-ויבוא", ובהרחמן מזכירים שבת ור"ח. שכח לומר "ועל-הניסים" אחרי חתימת הברכה, דינו ככל ימי החנוכה שיכול להשלים ב"הרחמן" (לפני 'הרחמן הוא יזכנו'); שכח לומר "רצה" ו"יעלה-ויבוא" ואמר שם ה' שבברכת "בונה-ירושלים": יסיים הברכה, וכל זמן שלא התחיל עדיין ברכת 'הטוב והמטיב', אומר ברכת 'שנתן שבתות למנוחה' וחותם בקדושת השבת ור"ח, אך אם שכח רק אחד מהם יזכיר רק מה ששכח. התחיל "הטוב-והמטיב" ונזכר ששכח "רצה" (בסעודה ראשונה ושנייה): יחזור לתחילת ברכת-המזון וכשחוזר ומברך אינו צריך לשוב ולומר "ועל-הניסים" אבל יאמר יעלה-ויבוא; והשוכח רק יעלה-ויבוא והתחיל "הטוב-והמטיב" אינו חוזר.