הלכה יומית

כשם שאסרו חכמים להשתמש באילן בשבת, כמו כן אסרו להשתמש בצדדי האילן, אבל בצדי צדדיו מותר. מטעם זה דנו הפוסקים בשאלת השימוש בערסל שאינו מחובר ישירות לעץ אלא תלוי הוא על מוט שמחובר לעץ, ולמעשה כתבו הפוסקים, שמותר להשתמש בערסל זה בשבת, רק כאשר העץ יציב ולא מתנדנד בשעת השימוש בו.

פרי שעומד לאכילה, אסור להריח בו בשבת כל עוד מחובר הוא לעץ, שמא יתלוש את הפרי על מנת לאוכלו. אבל מותר להריח צמחים ריחניים המחוברים למקור צמיחתם, מפני שאין למריח סיבה לקוטפם, שהרי אפשר להריח אותם בעודם מחוברים. אלא שאם בא הריח מענפי העץ, אסור לאחוז בידיו את הענפים בכדי להריחם, משום שדינם הוא כדין אילן שאסור להזיזו.

מותר לאדם להעמיד את בהמתו על יד עשבים מחוברים כדי שתאכל מהם, ואין בזה איסור "קוצר", משום שהבהמה אוכלת לעצמה, ואף שהצטווינו על שביתת הבהמה בשבת, אין צורך להקפיד על כך שתשמור שבת בעצמה.

נאמר: "ולא יראה לך חמץ"; ו"לא-ימצא". ומדין תורה מספיק שיבטל את החמץ או יפקירו, אולם חכמים חששו שמא לא יעשה זאת בלב שלם, או שמא ישכח ויאכל מן החמץ בפסח מתוך הרגל, ולכן תיקנו שבנוסף לביטול החמץ, יערכו תחילה בדיקה בכל המקומות בהן עלול להימצא החמץ, ורק את החמץ שלא נמצא או שלא ידוע עליו יש לבטל ולהפקירו. ואמרו חכמים שהיוצא מביתו שלושים יום לפני חג-הפסח, אפילו אם אין דעתו לחזור עד לאחר החג, חייב לבדוק ללא ברכה את ביתו לאור הנר, לילה לפני שיוצא. ואם שכח ולא בדק בלילה בודק ביום.

הרוצה לבדוק את ביתו בניחותא רשאי להתחיל בבדיקה כבר מספר לילות לפני ליל י"ד, אלא שזהו בתנאי שישייר לפחות חדר אחד אותו יבדוק בזמנו. וכן הורה כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב למעשה, שכשמנקים בימים שלפני ליל הבדיקה מחסן מלא ארגזים או ציוד, ויודעים שבשעת הבדיקה לא יוכלו להזיז שוב את החפצים ממקומם, כשהם ב"מקום שמכניסין בו חמץ", יש לבדוק את החדר לאור הנר בלי ברכה בשעת הניקיון, אף על פי שאין זה ליל בדיקת חמץ, ומיד לאחר חג הפורים ניתן להתחיל בבדיקה זו.

חובת בדיקת חמץ מעיקרה היא על בעל הבית, אך רשאי לשלוח את בני ביתו לבדוק במקומו את הבית בברכה. ולמעשה כותב אדה"ז שהנכון ביותר שבעל הבית יברך ויבדוק בעצמו את הבית, אלא שיכול לזכות בכך אף את בני ביתו, ובעת הברכה יעמדו בניו בסמיכות אליו, יכוון להוציאם בברכתו ויענו "אמן". ויבדקו בעל הבית עצמו ואף בניו תחלה בסמיכות למקום הברכה על-מנת שלא יהיה "הפסק", וכך גם יקיים את "מצווה בו" ע"י שיבדוק בעצמו, וגם יזכה את בני ביתו.

אמרו חכמים ש"אכסדרה לאורה נבדקת". כלומר, בבית ללא קירות המואר היטב מהשמש, ניתן לבדוק לאור השמש אך לא באמצעות זגוגית החלון אלא באופן ישיר כנגד השמש. גם את הארונות שרגילים להשתמש בהם במשך השנה בסעודה יש לבדוק, ובבית בו מתגוררים ילדים, בודקים גם ביתר הארונות כגון בארונות הבגדים. את הארונות ניתן לבדוק אף לפני ליל י"ד, ולכן כשמנקים את המדפים, יש לבדקם כנגד השמש, אלא שלכתחילה יש להשאיר את הבדיקה ללילה ולבדקם לאור הנר, או לאור הפנס, ובארונות הבגדים ניתן להקל ולסמוך לכתחילה על אור השמש.

כתבו הפוסקים שאת כיסי הבגדים יש לבדוק ביום י"ד בעת ביעור החמץ לאור השמש. יתר על כן, גם מי שהחמיר ובדק את כיסי בגדיו בליל י"ד עליו לחזור ולבדקם למחרת ביום י"ד, וטעם הדבר משום שחוששים שמא לאחר שבדקם שוב הכניס לתוכם חמץ. אלא שחיוב בדיקת החמץ בכיסים, הינו רק למי שדרכו לפעמים להכניס חמץ לתוך כיסי בגדיו, אך מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, והמחמיר לבדקם תבא עליו ברכה, ופוסקים רבים כתבו שניתן לסמוך על הכביסה, ובפרט באם מכבס את הבגד כשכיסיו הפוכים כלפי חוץ.

קשר שבדעתו שיישאר לעולם נחשב כקשר של-קיימא ואין לקושרו ולהתירו בשבת, וכן קשר שלפעמים קושרו על-מנת שיישאר בקביעות אין לקושרו אפילו אם בעת הקשירה לא חשב שתהיה הקשירה בקביעות, שמא ישאיר קשר זה לנצח. מטעם זה כתבו הפוסקים שאין לקשור את קרשי הציצית בשבת גם אם מתכוון שקשירה זו תשמש אותו רק לשבת זו, שמא ישאיר קשרים אלו בקביעות. וכן אסור אפילו להדק את הקשרים שהתרופפו בציצית, ומובא בשם הרבי שבעת בדיקת הציציות בשבת יש לאחוז את הקשר, שמא יבוא לקשור את הציצית.

היתר עשיית מלאכת אוכל נפש בחג כפוף לכמה הגבלות, שמטרתן להוסיף בשמחת החג, שכן ההתעסקות במלאכות אלו עשויה לבטל את האדם משמחת החג, ולכן התירו חכמים בחג רק את הדברים המשמעותיים לטיב המאכלים, כגון אפייה ובישול של מאכלים טריים בחג – ועל אף שהיה ניתן להכינם מערב החג, הותרו ביום טוב, מפני שהנם ערבים יותר מאלו של אתמול. אולם דברי מאכל שהכנתם באותו היום אינה מוסיפה לטעמם ואיכותם, כגון פירות מבושלים (קומפוט), אסור להכינם בחג. כמו כן הכנת "מכשירי אוכל נפש" -שהיה אפשר לעשותם מערב יו"ט- כגון כלי העבודה הנדרשים להכנת האוכל, כיוון שהכנתם בחג אינה משפיעה על טיבו של המאכל, יש להכינם מערב החג.

דנו הפוסקים אודות קשירה בשבת של ידון הזיהוי המצוי בבתי-רפואה לצורך אימות הילוד והיולדת או חולים ל"ע, האם נחשב כהידוק בלבד ואינו כקושר, או שמא הידוקו אסור כקשירה האסורה בשבת שכן לא ניתן לפתחו לעולם, אלא שלאחר השימוש קורעים ומשליכים אותו לאשפה. וכיוון שהזיהוי במקרה זה הוא נחוץ מבחינה בטיחותית, יש לסמוך על המקלים בזה, אלא שאם הדבר מתאפשר ראוי להשתדל לקשור זאת ע"י נכרי; וכתבו הפוסקים שמותר להסיר את הידון בשבת באמצעות קריעתו דרך קלקול.

כל מלאכה שרגילים לעשותה בכמויות גדולות לימים רבים או לצורך מסחרי אסורות בחג, גם אם מעוניין בהם לצורך סעודתו. מפני שהעיסוק בהן עלול להתארך, עד שיעבור כל היום בטרחה ויתבטלו משמחת החג. מסיבה זו סחיטת פירות לצורך שתייה אסורה ביום טוב, ואפילו אם מעוניינים לסחוט כמות קטנה לצורך היום בלבד אסור, כיוון שדרכה של מלאכה זו להיעשות עבור ימים רבים, אסרוה ביום טוב.