הלכה יומית

כתוב בספר תהילים "יודו לה' חסדו ונפלאותיו לבני אדם", מכך למדו חכמים שצריך להודות להקב"ה על החסדים שהקב"ה עושה עם האדם. הפסוק ממשיך ומונה ארבעה סוגי מצבים עליהם צריכים להודות, ומהם "יורדי הים" ו"הולכי מדבריות". למעשה, כתבו הפוסקים שכאשר טסים במטוס מעל הים ומדבר מברכים "הגומל". נוסח הברכה הוא – "הגומל לחיים טובות", כלומר שלמרות שהאדם "חייב" ואינו ראוי לנס,  עם זאת – ה' גמל עמו חסד והציל אותו ממצב הסכנה בו היה נתון. וכתבו הפוסקים שקטן לפני גיל מצוות אינו יכול לברך, כי נוסח הברכה הוא "לחייבים" והוא אינו  בגדר "חייב".

נאמר בגמרא "כל בשר אסור לבשל בחלב, חוץ מבשר דגים וחגבים". הרי שמעיקר הדין אין בדבר איסור משום בישול בשר בחלב; אלא, שכתב הבית יוסף, שאין לאכול דגים בחלב מפני הסכנה, וכך כתבו חלק מהפוסקים ובייחוד בקרב הספרדים. לעומתו כתב הרמ"א שלא נזהרים בכך. ויש מן הפוסקים שהוסיפו, שאף ההולכים לשיטת הבית יוסף יכולים להקל, משום שזו טעות הדפוס שנפלה במקור. עם זאת, הורה הצ"צ שיש להימנע מאכילת דג עם חלב כמובא בבית יוסף, אך מותר להוסיף לחלב גבינה או שמנת, או לטגן דג בחמאה, וכך מותר הדג לאכילה עם חלב.

נאמר "זכור את יום השבת לקדשו", חכמים תקנו שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת השבת. מיד לאחר אמירת הקידוש יש צורך לשתות מן היין. חובת השתייה מוטלת על המקדש ובכך יוצאים הוא והשומעים ידי חובת קידוש. מי שאינו יכול לשתות את היין, יכול לתת לאחד המסובים לשתות כשיעור, ואפילו לקטן שהגיע לחינוך. מעבר לכך ראוי שכל אחד מהשומעים ישתה מעט מיין הקידוש, אך זאת משום חיבוב מצווה בלבד. וכיוון שהכוס ששתה ממנה כבר נפגמה בשתייתו, לכן מצווה מן המובחר שיוסיף המקדש מעט יין לכוס הקידוש לפני שימזוג לשומעים בכוסותיהם, אולם ישנה אפשרות לשתות ישירות מכוס הקידוש ללא צורך ב"תיקון".

נאמר: "כי יסיתך אחיך בן אמך" ולמדו חכמים מפסוק זה שבן מתייחד עם אמו, אך עם שאר נשים ואיסורי עריות נאסר, דוד המלך ובית דינו הרחיבו את האיסור אף ביחוד עם הפנויה. עם זאת מובא בגמרא כי בית שפתחו פתוח לרשות הרבים מותר להתייחד שם, משום שיראים מפני האנשים העשויים להיכנס ולא יבואו לידי עבירה. הפוסקים האחרונים דנו בשאלת הייחוד במעלית, יש שכתבו להקל מכיוון שמדובר לרוב בזמן קצר משיעור ייחוד (כ2- דקות) וכן תמיד יכולים אנשים לעלות. אך לעומתם יש שהחמירו גם בכך. למעשה כשהמעלית היא במקום ציבורי כמו מרכזי רפואה או משרדי ממשלה יש מקום להקל ובפרט ביום, אך ראוי להימנע גם מכך.      

על יום הכיפורים נאמר "ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש", וביארו בגמרא שנאמר "בתשיעי", למרות שיום הכיפורים חל בעשירי בתשרי, משום שהתורה מזהירה שיש להתכונן לצום ביום התשיעי ע"י אכילה ושתיה כראוי, "כדי שתוכלו להתענות בעשירי". הפוסקים האחרונים דנו, האם מותר לקחת גלולות בערב יום כיפור, על מנת להקל את הצום, יש שאסרו זאת משום שמניעת הרגשת העינוי מנוגדת לציווי התורה "ועניתם"; אולם כיום רווחת הדעה להקל בכך משום שחז"ל הזהירו שיש להתכונן כראוי לצום ע"י האכילה בערב הצום, על מנת שיוכלו לעבור אתו בקלות. ראוי לציין כי מי שקשה עליו הצום מוטב שינוח בביתו ויסיח דעתו מן הצום ויצום; מאשר שילך לבית הכנסת ויוכרח לאכול.

חכמים תקנו לברך על האש במוצאי יום הכיפורים, משום שבמשך כל היום נאסרנו להשתמש באש, ועתה הותר לנו להשתמש בה. משום כך הברכה צריכה להיות על 'נר ששבת' דווקא, כלומר על אש שהייתה דולקת ביום הכיפורים ומחמת השביתה אסור היה להשתמש בה. לשם כך נוהגים להדליק בערב יום הכיפורים נר שיידלק במשך היום על מנת שיוכלו לברך עליו בצאתו. בעת ההבדלה מדליקים נר נוסף מהנר ששבת ומברכים על שניהם. כשאין לו נר ששבת, יש שכתבו שבדיעבד ניתן להדליק נר מגפרורים, אולם לדעת אדמו"ר הזקן אין לברך על נר שהודלק במוצאי היום, ולכן עליו להביא נר משכניו או מבית הכנסת נר ששבת ולצרף לו נר נוסף ולברך על שניהם.

נאמר "חג הסכות תעשה לך" – ופרשו חכמים – שתהא הסוכה שלך, וסוכה הגזולה פסולה. לגבי מקום הקמת הסוכה נחלקו התנאים האם גם בו שייך דין גזל, לגבי הקמת סוכה ברשות הרבים האם יש בה משום גזל הרבים, דעת חכמים היא להקל, כיוון שגם לבעל הסוכה יש חלק ברשות הרבים ויכול להקים שם את סוכתו. אולם פוסק אדמוה"ז שלכתחילה אין להקים סוכה ברשות הרבים גם כשרוב התושבים יהודיים, משום שהגויים אינם מוחלים על חלקם ברשות הרבים, ובדיעבד סוכה זו כשרה אך אין לברך עליה. ולמעשה סוכה שהוקמה במקום המאושר ע"י העירייה ואינו מפריע לרבים, יש שלמדו זכות ודייקו מדברי אדמוה"ז שניתן אף לברך עליה.

בגמרא מבואר סדר המזלות, אשר כל מזל שולט במשך שעה אחת מהיום. לגלגל המזלות יש מסלול שבועי קבוע. בשעה השביעית הנספרת מחצות יום השישי, מאיר מזל מאדים שעליו שולט מלאך סמא"ל, ומובא בשו"ע שאין לעשות קידוש בשעה זו –באה"ק בין 17:40 – 18:40; הרבי מבאר שמכיוון שזו שעה עגולה ולא שעה יחסית, לכן אין זה משתנה בין הקיץ והחורף. חוץ מעיכוב זה עד לאחר שעה זו, מצווה מן המובחר לקדש סמוך לכניסת השבת עד כמה שניתן ולא להתעכב.

נאמר בגמרא שיש לנענע את הלולב לכל הכוונים להורות שה' שולט בכל, ולהתפלל לעצור רוחות רעות מעלינו מכל הכוונים. למנהגנו מצמידים את הלולב שביד ימין לשליש העליון של האתרוג שביד שמאל המוטה מעט לאלכסון. עומדים כשהפנים לצד מזרח ומנענעים: לימין, לשמאל, לאמצע, למעלה למטה ולאחור-למערב. בכל צד יש להוליך מהחזה-מקום בו מכים בווידוי אל הכוון הדרוש, מנענעים הלולב, ומביאים לחזה, שלוש פעמים בכל צד. לאחר הנענוע כלפי מעלה מורידים את הלולב למטה ומביאים אותו לחזה, וכן לאחר הנענוע כלפי מטה מעלים את הלולב למעלה ומביאים אותו לחזה, וכשמנענעים לאחור -לכוון מערב- בפעמיים הראשונות יש לנענע לאחור דרך צד ימין, ובפעם השלישית מסתובבים במקום לאחור-לאמצע צד מערב.

כמים תיקנו לאכול ג' סעודות בשבת, בכל סעודה שהיא מחובת השבת יש חיוב להזכיר את השבת בברכת המזון. וכששכח להזכיר שבת עליו לחזור ולברך שוב. ומכיוון שבדיעבד יוצאים ידי חובת שתי הסעודות הראשונות גם באכילת מזונות, לכן מי שמקדש ביום ואוכל מזונות ושכח להזכיר קדושת שבת בברכה מעין ג' עליו לחזור  ולברך שוב. אבל מי שכבר אכל את סעודות השבת ושוב טעם מזונות ושכח "רצה" בברכה, לא יחזור, מכיוון שאין אכילה זו מחובת השבת.

חכמים תיקנו ליטול ידיים לכל דבר שטיבולו במשקה. שכן, על פי כללי הטהרה, אוכל שהיה רטוב ונגע בדבר טמא – נטמא האוכל. מתוך צפייה לבניין בית המקדש ראו חכמים צורך לתקן גם בימינו להקפיד על כך. תקנה זו מוגבלת בכמה תנאים: ראשית, שהמאכל נרטב מאחד משבעת המשקים שהם: יין, דם, שמן זית, חלב, טל, דבש ומים בלבד. שנית, תקנה זו היא רק כשהמאכל רטוב בפועל, ושרגילים לאכול אותו בידיים. לגבי צ'יפס המטוגן בדרך כלל ביתר השמנים – גם אם הוא נאכל ללא מזלג אין צורך ליטול ידיים לפניו. אך אם טוגן הצ'יפס בשמן זית יש ליטול ידיים או לאכלו ע"י מזלג.

בדרך כלל, איסור שהתערב במאכל, באופן שלא ניתן לזהותו, בטל כשיש במאכל פי שישים ממנו. אולם ישנם דברים שאינם בטלים לעולם מפאת חשיבותם או חומרתם. אחד מהם הוא כאשר האיסור הוא שלם, המוגדר כ"בריה" ואינו בטל. אך כשה"בריה" הינה זבוב, מתעורר ספק, שכן, מדובר על דבר שטעמו פגום, ומאידך הוא בריה שלימה. בדין זה נחלקו הפוסקים האם "בריה" פגומה בטלה. כיוון שמדובר באיסורי אכילה, לכן מן הראוי לכתחילה להחמיר ולאסור את כל התבשיל. אך הסיר אינו צריך הכשרה.