הלכה יומית

כחלק מדיני האבלות בתשעה באב אמרו חכמים, שאין לרחוץ בו, וכתבו הראשונים שנהוג לאסור רחיצה אף בשבוע שחל בו תשעה-באב, ולמעשה נפסק להלכה (בקרב הנוהגים כדעת הרמ"א, וכ"ה מנהגנו) שכבר מר"ח מנחם-אב חל איסור רחיצה. איסור רחיצת הגוף לתענוג הוא אפילו כאשר רוחץ בצונן, אולם מותר אדם לרחוץ את פניו ידיו ורגליו במים צוננים בימים אלו, ומותר להפיג צינתם שלא יהיו קרים אלא שלא יהיו חמים כאלו שנהנה מהם.

אלו שמזיעים הרבה כגון בעת עבודתם וכן המתגוררים במקומות החמים שמזיעים שם הרבה, מותר להם לרחוץ את מקומות הזיעה אפילו במים חמים. וכן מי שאין גופו נקי מותר לו לרחוץ גופו אפילו במים חמים בכדי שיהיה נקי, אלא שהמוכרח לרחוץ במים חמים בימים אלו לא יעשה זאת בפרהסיה כגון במקווה, אלא בביתו.

תינוקות וילדים בגילאים בהם הם מתלכלכים תדיר, וכן ילדים קטנים שרגילים לרחצם בכל יום, מותר לרחצם בימי תשעת הימים, כיוון שאין זו רחיצת תענוג אלא רחיצה לשם העברת הזוהמה. וכן הצריכים להתרחץ לצורך רפואי או צורך הלכתי, יכולים להתרחץ כדרכם גם בימי תשעת הימים כיוון שרוחצים הם מפני הצורך ולא לשם תענוג.

רחיצה של תענוג אסורה בימי תשעת הימים, ועל כן בימים אלו אסור ללכת לים או לבריכה לשם שחייה. וכן אין ללכת למרחץ בכדי להזיע (באמצעות סאונה רטובה וכדומה), אלא אם כן יש בדבר צורך רפואי; ואף לקטנים שהתירו לרחצם בימים אלו, חל איסור זה כיוון שהתירו להם רק רחיצה שיש בה צורך אך לא התירו רחיצה של תענוג. וטבילה במקווה מותרת, וכן הרוחץ בכל ערב שבת מותר לרחוץ בחמין ראשו, פניו, ידיו ורגליו לשבת, והמנהג להקל לרחוץ כרגיל.

תחילת התענית בארבע התעניות היא בזמן עלות השחר. מי שהלך לישון שינת קבע בלילה שלפני התענית, והיה בדעתו לקום ולאכול לפני עלות השחר – מותר לאכול. אך אם לא תכנן לאכול, וקרה שהתעורר ורוצה לשתות, מותר לשתות ללא חשש, אך לגבי אכילה לכתחילה צריך שיהיה בדעתו לאכול עד עלות השחר.

מי שעובד כמציל בים ובבריכה ובתוקף תפקידו נדרש ממנו לעבוד בימי תשעת הימים (כגון עבור רוחצים הנוהגים במנהגי הספרדים ומותרים ברחיצה עד לשבוע שחל בו תשעה באב), מותר לו ללכת לעבודתו אף בימים אלו, כיוון שבדרך כלל המציל אינו נכנס לתוך המים אלא אם כן יש בדבר צורך הצלת נפשות, ואז ודאי מותר לו להיכנס, ועל כן מותר לו ללכת לעבודתו כרגיל.

לגבי רחיצת-הפה דנו הפוסקים האם מותרת בימי-תענית ציבור, שכן עקרונית התירו בתעניות לטעום דבר-מה ולפלטו מיד, ולכן יש שהתירו בכל התעניות -חוץ מיום הכיפורים ותשעה-באב- לרחוץ הפה ולפלוט תוך הקפדה וזהירות שלא לשתות מן המים. אלא שלמעשה נוהגים לכתחילה שאין רוחצים את הפה בימי-תענית ציבור, ולכן בשונה מכל יום, בימי-תענית ציבור אין רוחצים את הפה לפני אמירת ברכות-השחר. אבל במקום צער כגון הסובלים מריח הפה ניתן לגרגר מי פה.

אף שאסרו רחיצה בימי תשעת הימים, אין הגבלה על רחיצת הפנים והפה בימים אלו (חוץ מתשעה באב) ומותר לצחצח שיניים באמצעות משחת שיניים כבדרכו בכל יום. וכן מותר להשתמש בבישום המנטרל ריחות רעים מן הגוף וחומר קוסמטי אל-ריח כגון דאודורנט, ולמרחו או לרסס ממנו במקום זיעה.

כתבו הפוסקים כי בליעת רוק לבדה (מבלי מים) מותרת בימי התעניות, ובטעם הדבר כתבו שזהו משום שהוא נחשב כמשקה שאינו ראוי לשתייה. ורק לגבי יום הכיפורים יש שכתבו לאסור, מכיוון שגם משקים שאינם ראויים לשתייה אסורים מעיקר הדין בשתייה ביום הכיפורים, אבל לדעת אדה"ז מותר.

על קריאת שמע נאמר שיש לקראתה: "בשכבך ובקומך", ופרשו חכמים שב"ובקומך" אין כוונת התורה שיש לקרוא את פרשיות קריאת-שמע של שחרית בעמידה, אלא שכוונת הפסוק היא להורות את זמן קריאתה – בזמן הקימה. וכתבו הפוסקים שה"מחמיר" על עצמו ונעמד במיוחד לצורך קריאת שמע בעמידה, הרי הוא עובר על דברי חכמים, שכן זה שהתירו לקרוא קריאת שמע בישיבה, אינו בכדי להקל, אלא משום שלא ראו חכמים מעלה כלל, בעמידה בקריאת שמע. ועל פי פנימיות העניינים יש עניין דווקא שיקרא קריאת שמע וברכותיה כשהוא מיושב.

בתפילת שחרית רק השליח ציבור אומר 'עננו' בחזרת הש"ץ בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו', ואם שכח אומרה בברכת 'שמע קולנו' לפני המילים 'כי אתה שומע', וחותם את הברכה 'ברוך אתה ה' העונה בעת צרה ושומע תפילה'. שכח לאמרה גם שם – יאמר אותה כברכה בפני עצמה, אחר 'שים שלום'. בתפילת מנחה אומרים 'עננו' בשומע תפילה, ובחזרת הש"ץ אומר הש"ץ 'עננו' בין ברכת 'גואל ישראל' ל'רפאנו'. יחיד ששכח לומר 'עננו' בתפילתו – יאמרו אחר 'אלקי נצור', לפני 'יהיו לרצון' השני, ללא חתימה. לא נזכר עד אחר שסיים תפילתו – לא יחזור.

מי שאינו מתכוון לעמידה בקריאת שמע אלא עומד מחמת סיבה אחרת, וניכר הדבר שאינו עומד במיוחד לפני שמגיע לקריאת שמע, אלא היה עומד מתחילה והגיע לקריאת שמע, ונותר לעמוד כפי שהיה בתחילה, מותר לו להמשיך לעמוד, מפני שאינו מתכוון לצורך עמידה ולכן אינו כעובר על דברי חכמים.