עש"ק פרשת בהר ה'תשע"ט

נאמר: "לא תקיפו פאת ראשכם". ובארו חכמים את מצוות לא תעשה זו, שאסור לגלח את השער שבצדעים, מימין או משמאל. פעולה זו נקראת "הקפת פאת הראש", משום שכשמגלחים שער זה, מקבל שער הראש צורת עיגול. ועל כן את השער הגדל באזור זה אסור לספר לגמרי, אלא יש להשאיר שערות לפחות עד אורך שמאפשר לכופף את קצה השערה לשורשה (5 מ"מ). המקום המוגדר "פאה" שאסור לגלחו – הוא כעין משולש דמיוני שקצהו האחד בקצה המצח, קצהו השני בנקודה העליונה ביותר שאליה אפשר למתוח את האוזן, וקצהו התחתון מתחת לאוזן, ואפשר להסתפק בפאות עד אמצע האוזן מעט אחרי העצם, אך ראוי להשאיר פאות ממש שיגיעו לאוזן. גם את פאת ראשו של ילד אסור לגלח, ומנהג ישראל שלא לספר כלל את הבן עד מלאות לו שלוש שנים – גיל בו מתחיל חינוכו של הילד למצוות, ובראשם במצוות "לא תקיפו פאת ראשכם" והנחת הפאות.

את התספורת הראשונה של הילד נהוג לערוך ברוב עם ובשמחה במעמד קרובים וידידים, ביום מלאות לו שלוש שנים, בבוקר לאחר תפלת שחרית, אולם ניתן לעשותה אף בלילה וכן נהגו רבים; לאחר התספורת נוהגים לחלק יי"ש ומיני מזונות לאמירת "לחיים", ומברכים הנוכחים את הורי הילד שיזכו לגדל את בנם לתורה לחופה ולמעשים טובים, ויש הנוהגים אף לערוך סעודת מצווה לרגל התספורת הראשונה.

יום הגעתו של הילד לגיל שלוש נחשב כעת רצון לעריכת התספורת, והעידו רבותינו נשיאנו על גודל היוקר של אירוע זה, בהמשכת הקדושה על הילד בגשמיות וברוחניות על ידו. ועל כן עורר הרבי על חשיבות עריכת התספורת הראשונה בזמנה דווקא. מסיבה זו גם כאשר לא מתאפשרת החגיגה ביום התספורת, אין לדחותה אלא יש לערוך את התספורת בזמנה ואחר כך ישלימו את החגיגה כשיוכלו. כמו כן ילד שהוריו חוששים שמפני חולשתו שמא יצטנן, מחמת המעבר מראש מלא בשערות לתספורת שתותירו חשוף ללא שערות, ישאירו לו שערות ארוכות במקצת, ובלבד שתהיה ניכרת בו הנחת הפאות, אך לא ידחו את התספורת עקב כך.

כאשר נעשה הילד בן שלוש, ביום שאסור להסתפר בו, יש לדחות את התספורת עד ההזדמנות הראשונה שתתאפשר בה התספורת: אם יום התספורת חל בשבת, ביום טוב או בראש חודש, יש לעשותה מיד למחרת, ואם יום התספורת הוא בחול המועד סוכות יש לעשותה בחול המועד. אולם אם יום הולדתו חל בחג הפסח ובימי הספירה שלאחריו, דוחים את התספורת עד ל"ג בעומר. ואם יום הולדתו חל בימים שלאחר ל"ג בעומר, תדחה התספורת עד ערב חג השבועות. וכן אם נעשה בן שלוש בימי "בין המצרים", דוחים את התספורת עד לאחר חצות היום של י' במנחם אב.

כיוון שמובא בספרים שגזיזת שערות הילד בפעם הראשונה היא בדוגמת מצוות "ראשית הגז" שהיא אחת ממתנות הכהונה, לכן נהוג לכבד תחלה את הכהנים בגזיזת השערות ואחריהם את הלויים והישראלים. ומטעם הדמיון שבמנהג זה למצוות ראשית הגז, יש הנוהגים לשקול את השערות לאחר התספורת ותמורת משקלם נותנים שווי משקל זהה של כסף או זהב לצדקה להצלחתו של הילד בתורה וביראת שמיים לאורך ימים ושנים טובות.

פשט המנהג בארץ הקודש שהאבות מביאים את בניהם לציונו הקדוש של רשב"י במירון, ולערוך להם שם את התספורת הראשונה בשמחה וריקודים, ובפרט ביום ההילולא ל"ג בעומר. וכן נהג האריז"ל שגילח את שערות ראש בנו בפעם הראשונה בציון הרשב"י במירון, מתוך משתה ושמחה.