עש"ק פרשת דברים – חזון ה'תשפ"א

על קריאת שמע נאמר שיש לקראתה: "בשכבך ובקומך", ופרשו חכמים שב"ובקומך" אין כוונת התורה שיש לקרוא את פרשיות קריאת-שמע של שחרית בעמידה, אלא שכוונת הפסוק היא להורות את זמן קריאתה – בזמן הקימה. וכתבו הפוסקים שה"מחמיר" על עצמו ונעמד במיוחד לצורך קריאת שמע בעמידה, הרי הוא עובר על דברי חכמים, שכן זה שהתירו לקרוא קריאת שמע בישיבה, אינו בכדי להקל, אלא משום שלא ראו חכמים מעלה כלל, בעמידה בקריאת שמע. ועל פי פנימיות העניינים יש עניין דווקא שיקרא קריאת שמע וברכותיה כשהוא מיושב.

מי שאינו מתכוון לעמידה בקריאת שמע אלא עומד מחמת סיבה אחרת, וניכר הדבר שאינו עומד במיוחד לפני שמגיע לקריאת שמע, אלא היה עומד מתחילה והגיע לקריאת שמע, ונותר לעמוד כפי שהיה בתחילה, מותר לו להמשיך לעמוד, מפני שאינו מתכוון לצורך עמידה ולכן אינו כעובר על דברי חכמים.

כתבו הפוסקים שמי שישב קודם קריאת שמע ומעוניין מסיבה כלשהי לקום, יכוון את עצמו שלא יעמוד ממש בסמוך לקריאת שמע אלא עוד קודם לכן בברכת אהבת עולם. עם זאת, כאשר מתעורר צורך מיידי לעמוד, ניתן להקל להיעמד אף בסמוך לקריאת שמע, ועל כן מי שחש שהוא עייף ומתנמנם, או שמטבעו הוא חסר מנוחה ותמיד קם ויושב וחוזר וקם, רשאי לעמוד.

כתבו פוסקים רבים שמן הדין מותר לקרוא את קריאת שמע שעל המטה אפילו בשכיבה על הצד, כמובן תוך הקפדה וזהירות לאמרה בכוונה. עם זאת פשט המנהג שקוראים קריאת שמע שעל המיטה בעמידה, או לכל הפחות בישיבה אך לא בשכיבה, ובכל אופן גם הקוראים קריאת שמע שעל המיטה בישיבה יעמדו בעת הוידוי.