עש"ק פרשת צו – שבת הגדול ה'תש"פ

על איסור אכילת חמץ וההנאה ממנו בכל ימי הפסח מזהירה התורה "ולא יאכל חמץ", ומכיוון שחייבים כרת על אכילת חמץ וכן נאסר החמץ אפילו בעצם הימצאותו בבית – ב'בל יראה ובל ימצא', לכן החמירו חכמים לאסור תערובת של חמץ יותר מבשאר איסורים (בהם בטל האיסור בשישים וכדומה), ואמרו שחמץ עוברים עליו אפילו ב"משהו", כלומר גם בכמות המזערית ביותר. ומפורסמים דברי האריז"ל ש"הנזהר ממשהו חמץ בפסח מובטח לו שלא יחטא כל השנה". משום כך נזהרים מאיסור חמץ בחג הפסח הרבה יותר מאשר באיסורי אכילה אחרים, כדי להתרחק ככל האפשר מחשש חמץ.

איסור אכילת קטניות בפסח הוא מנהג שהתקבל בחלק גדול מקהילות ישראל כתוספת הרחקה מאכילת חמץ בחג הפסח, מפני שישנו דמיון בין תבשילי קטניות לתבשילי דגן, מה שעלול לגרום להחלפה ביניהם, ובפרט אצל אלו שאינם בקיאים במיני המאכלים, שיורו היתר לעצמם לבשל ולאפות בקמח דגן. טעם נוסף מפני החשש שמיני דגן התערבבו עם הקטניות כבר בעת קצירתן ואיסופן אל השקים. ולמעשה קבעו חכמי ישראל את איסור הקטניות כאיסור גמור בפסח (לבני אשכנז), ואין משתמשים בהם ואף לא במוצריהם – כגון בשמנים המונפקים מקטניות. אלא שאין צורך למכרם לנכרי קודם החג, ומותר לשהותם בבית בפסח ואף מותרים הן בהנאה.

נזהרים ביותר ממצה שרויה, ומצד החינוך גם עם הקטנים צריכים להיזהר בזה. ולכן בימי הפסח נוהגים שלא להניח מצות גלויות על גבי שלחן האכילה, שמא תיפול עליהן טיפת מים, וכן שלא ייפלו מפירורי המצה למים או למרק. קודם ששופכים מים, או משקאות שמים מעורבים בהם, לכוס או לקערה, בודקים שלא יהיו בכלי פירורי מצה, וכלי עם דבר לח שנפל בו פירור מצה, נהוג להימנע מלהשתמש בו בפסח זה. כמו כן בחג הפסח נזהרים שלא להעביר את הידיים הלחות על השפתיים (כגון ל'מים אחרונים'), מחשש שיוריי המצה הדבוקים לשפתיו.

אודות השימוש בתבלינים מסוימים בפסח כותב הרבי בהגדה "זה כמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת קידה וקינמון (לחרוסת) מחשש תערובת חמץ", כלומר שעל אף המנהג לערב תבלינים אלו בחרוסת, בטלו מנהג זה בשל החשש והזהירות מ'משהו חמץ', בפסח. ויש הנזהרים שלא להשתמש כלל בתבלינים תעשייתיים בפסח; והמשתמשים בתבלינים יקפידו לרכשם רק עם כשרות מהודרת לפסח.

אצל חסידים מקובלים הידורים וחומרות שונות על פי הנהגת רבותינו נשיאינו, אודות הנהגת הבית והכנת המאכלים בחג הפסח. נוסף להידורים המקובלים שהנהיגו רבותינו נשיאנו ונהוגים אצל החסידים כולם בחג הפסח, ישנם המוסיפים עוד חומרות והידורים משלהם על פי המסורת המשפחתית וכדומה. מסיבה זו פשט המנהג להיזהר לאכול ממאכלים שהוכנו בבית הפרטי בלבד ואף להימנע מלאכול אצל אחרים גם כשידוע שהללו נזהרים כמותם. רבנו הזקן אף אמר: "בפסח אין צריך לכבד זה את זה באכילה ושתייה, אבל מותר ליטול בעצמו", אלא שכמובן יש מצווה להכניס אורחים בחג ולתת להם את האפשרות לקחת ולאכול.

מקובל אצל חסידים כי אוכלים רק פרי או ירק בעל קליפה, ומקלפים אותו לפני האכילה ויש המהדרים לעשות זאת בסכין המיוחדת לכך, שאין משתמשים בה לחיתוך מאכלים. כמו כן נזהרים שלא לאכול בפסח מאכל שנפל על הרצפה, ואם הוא דבר המתקלף והיה קר מקלפים אותו, ויש המקפידים אף שלא להשתמש בכלים צוננים שנפלו על הרצפה ושומרים אותם לפסח הבא, אף שמעיקר הדין ניתן לשטפם היטב ולהשתמש בהם.