הלכה יומית

ביקור במרכזים רפואיים עבור כהנים, עשוי להיות כרוך באיסורים שכן הזהירה התורה את הכהנים להישמר שלא להיטמא למת ואף שלא להיכנס לחדר בו נמצא המת ('אוהל המת'). הדבר תלוי בשאלות רבות ולמשל האם רוב המאושפזים הנם יהודים או גויים (כגון בחו"ל), ועל כן כהן הנדרש לבקר בבית רפואה בעבורו או לשם ביקור קרוביו ישאל רב מורה הוראה, ויעשה זאת על פי הנחייתו.

על אף שהסבירות שבמרכזים רפואיים ימצאו חלילה נפטרים, אינה מאפשרת לכהנים לבקר בהם. מובן שאין הדברים אמורים במקרה של פיקוח נפש, שהרי אפילו ספק פיקוח-נפש, דוחה טומאת-כוהנים. ודנו הפוסקים האם מותר לכהנים ללמוד רפואה, שכן יתכן שיש בו צורך הצלת-נפשות. למעשה פוסקים רבים כתבו שהדבר אסור בגלל ההכרח לגעת בגופות מתים במהלך הלימודים, איסור זה קיים גם בחו"ל מחשש נגיעה במת גוי, שאסורה אף היא. אולם מותר לכוהן לשמש אח במרכז רפואי, אם יש הכרח בדבר לצורך פרנסתו או לטיפול בחולים; אלא שעליו להתנות מראש עם הנהלת המרפאה, שבכל מקרה של מת, או גסיסה חלילה, יוכל לצאת מן הבניין עד שיפנו את הנפטר.

דנו הפוסקים בשאלה האם ניתוחים קוסמטיים להסרת מומים מותרים, או שמא ניתוחים שלא לצורך רפואי אסורים כשם שאסור לאדם לחבול בעצמו. ונמקו הפוסקים להיתר שחבלה האסורה היא רק כשהיא דרך בזיון, אך לצורך נוי מותר כשאין סכנת-נפשות בדבר. לגבי ניתוחים פלסטיים לגברים הדבר מהווה בעיה משום איסור "לא-ילבש" האוסר על גבר להידמות לאשה, אלא שנטו הפוסקים להקל לצורך הסרת מומים וכתמים שונים להחזיר את מראה האדם למצבו הרגיל, ויש שהתירו אפילו במומים שהיו עמו מעת לידתו, כיוון שהסרתם מחזירה אותו למראה שאר בני האדם, אולם כשמראהו מראה רגיל אלא שמעוניין בניתוח פלסטי לשם נוי, הדבר אסור, ומצד החששות שבדבר יש להיוועץ עם מורה הוראה אודות כל טיפול לגופו.

הישן ביום אינו מברך ברכת המפיל ואפילו כאשר ישן הוא שנת קבע. כמו כן ההולך לישן את שנת הלילה מבעוד יום אף שהוא סמוך לחשיכה, יקרא את סדר קריאת-שמע שעל-המטה, אך לא יזכיר "שם-ומלכות" בברכת המפיל קודם הלילה ואפילו אם כל שנתו תהיה לאחר שירד הלילה, כיוון שעדיין הוא יום. וכן ההולך לישן בסמיכות לעלות השחר ויודע שעד שיירדם יעלה עמוד השחר, יקרא קשעהמ"ט ויברך המפיל ללא שם ומלכות.

אודות השימוש בתבלינים מסוימים בפסח כותב הרבי בהגדה "זה כמה שנים אשר מנהגנו לא לקחת קידה וקינמון (לחרוסת) מחשש תערובת חמץ", כלומר שעל אף המנהג לערב תבלינים אלו בחרוסת, בטלו מנהג זה בשל החשש והזהירות מ'משהו חמץ', בפסח. ויש הנזהרים שלא להשתמש כלל בתבלינים תעשייתיים בפסח; והמשתמשים בתבלינים יקפידו לרכשם רק עם כשרות מהודרת לפסח.

אחת מל"ט המלאכות שהייתה במשכן הינה מלאכת טוחן לצורך טחינת סממני הצבע. ומכאן למדו חכמים שהטחינה מוגדרת כמלאכה האסורה בשבת. הגדרתה של מלאכה זו היא הפרדת חומר אחיד לחלקים קטנים, כפי שנהוג לעשות בטחינת תבואה ושחיקת תבלינים, חיתוך ירקות או עצים. כיוון שהמלאכה שהייתה במשכן מעיקרה היא טחינת גידולי קרקע, לכן מאכלים שהנם גידולי קרקע כגון פירות וירקות אסור לטוחנם או לגרד אותם, בין מבושלים ובין שאינם מבושלים (אא"כ נעשו רכים מאוד ע"י הבישול), כמו כן אסור לחתוך אותם לחתיכות קטנות או אפילו לרצועות דקות וארוכות, כיון שחיתוך כזה נחשב טחינה. אולם מאכלים שהמרכיבים שלהם נטחנו בעבר (אף שמקורם הוא מגידולי קרקע), כגון לחם ועוגיות – מותר לפוררם אפילו לפירורים קטנים מפני ש"אין טחינה אחר טחינה".

הרוצה לחתוך סלט ירקות או פירות בשבת, כיוון שהם גידולי קרקע, לכן לכתחילה ראוי שיחתוך חתיכות גדולות יותר ממה שרגילים לחתוך בחול. אבל סמוך לסעודה אף שמעיקר הדין ניתן לסמוך על המתירים לחתוך חתיכות קטנות סמוך לסעודה, עם זאת נכון להחמיר שיהיו חתיכות גדולות קצת, (וי"א שהשיעור הוא שיהיו בגודל כזה שעדיין יהיה צורך לטחון את המאכל), ובמקום הצורך, כגון עבור תינוק שזהו מאכלו, ניתן לחתוך סמוך לסעודה אפילו חתיכות קטנות מאוד. ואף מותר ללעוס מאכל עבורו כדי להאכיל אותו מיד. וביארו הפוסקים שהזמן המוגדר כ"סמוך לסעודה", הינו הזמן המשוער שנדרש להכין את כל צרכי הסעודה שיהיו מוכנים לשעה שבה מתכוונים לקדש (וכמובן שזמן זה עשוי להשתנות בהתאם לריבוי האורחים או המאכלים המוגשים בסעודה).

כאשר חותכים את הסלט בשבת, אף אם מעוניינים לחתכו לחתיכות גדולות, אין להשתמש לצורך כך בכלים המיועדים לקציצה טחינה או ריסוק כגון מגרדת, קוצץ, מרסק תפוחי אדמה, מפני שכלים אלו מיוחדים לטחינה ואסור הדבר משום 'עובדין דחול' (מעשה חול). אך בכלי המיועד לקיצוץ ירקות – שמורכבים בו מספר סכינים מרוחקים זה מזה וקוצץ את הירקות לחתיכות גדולות, מותר להשתמש בו.

ירקות ופירות רכים כגון אבוקדו או בננה, אם הם רכים כל כך שכאשר מועכים אותם אינם מתפוררים לחלקים אלא נשארים גוש אחד – מותר למעוך אותם על ידי מזלג (אך לא בכלי המיוחד לטחינה). אבל אם המעיכה גורמת להם להתפורר לחלקים, מותר למעוך אותם רק ב'שינוי' כגון בידית המזלג או בכף.

מאכלים שאינם גידולי קרקע ואוכלים אותם כמו שהם, כגון: בשר ודגים מבושלים, גבינה קשה וביצים מותר לקצוץ ולטחון אותם אפילו על ידי מזלג, אך אין לעשות זאת באמצעות כלי המיועד לקיצוץ או טחינה כגון מגרדת, משום 'עובדין דחול', וכן מותר לפרוס ביצים בכלי המיועד לכך.

בגד שהתלכלך מבוץ, כאשר התייבש הבוץ, אין להסירו משום איסור טוחן, שבפעולה זו מפורר הוא את גוש העפר שדבק בבגד. אבל אם הלכלוך הוא משיירי מזון שהוא מגדולי קרקע ונטחן כבר כגון דייסה וכדומה, אין בזה משום איסור טוחן ומותר להסירו, אך אם הוא מגדולי קרקע ולא נטחן, כגון שהלכלוך הוא מפירות שלימים אסור לגרדם משום טוחן. וגבינה שנתקשתה או דברי מאכל שונים שאינם גידולי קרקע – מותר לגרדם ללא חשש.

אמרו חכמים: "משה תיקן .. שיהו שואלין .. הלכות פסח בפסח"; בשל החשיבות של לימוד הלכות החג, הקדימו חכמים את התחלת העיסוק בהלכות החג החל מ"שלושים יום קודם הרגל". במקורה נועדה התקנה להזהיר את עולי הרגל לבית-המקדש, מחמת ריבוי ההלכות שישנן בהקרבת הקרבנות. אלא שאף לאחר החורבן לא בטלה התקנה, כך שעדיין נותר המנהג שהרב דורש בפני שומעי לקחו את ריבוי ההלכות שעדיין ישנן בזמן הזה. ובדורות האחרונים כשכל ההלכות נכתבו בספרים, אף מצווה על כל אחד ללמוד בעצמו את הלכות הפסח (החל מפורים).