הלכה יומית

איסור לשון-הרע הוא אפילו כשנאמרו כבר הדברים בפני רבים, אם האומר הזהיר שלא לאמרו; ופוסק אדה"ז שדברים הגורמים נזק לחברו בגופו, או בממונו, או לצערו, או להפחידו, אסורים משום לשון-הרע גם אם אינם דברי גנאי. כמו כן איסור לשון-הרע חל בין אם אומר זאת בפני חברו ובין שלא בפניו, אלא שבפניו עובר אף על איסור הלבנת פני חברו. וכותב הרבי כמה-וכמה פעמים שאסור לאדם לדבר לשון-הרע אפילו על עצמו. על חשיבות הזהירות מלשון-הרע למדים מן הציווי לזכור את מעשה מרים, והובא להלכה שכשאומרים בברכת קריאת שמע של שחרית "להודות לך" יש לזכור שהפה נברא להודות לה', ולא לדבר לשון-הרע.

בירקות עלים כגון חסה מצויה מאוד הנגיעות, משום כך יש לצרוך רק את עלי החסה הגדלות בשיטת גידול ייחודית המלווה בפיקוח הלכתי, אולם אין די בכך משום שמצויים חרקים על העלים, ולכן ההנחיה היא להשרות את העלים הפרודים במי סבון למשך כ-3 דקות ולשטפם בזרם מים חזק. פעולה זו הנעשית על מנת להפריד את החרקים הדבוקים מהעלים, אסורה בשבת משום מלאכת "בורר", לכן יש להשרות את העלים קודם השבת. במידה ולא השרו אותן ועל גבי העלים לא נראים חרקים חיים, ניתן לשטוף את העלים במים וסבון תחת הברז ללא השרייתם. חרק הדבוק לעלה אסור להוציאו משום שזהו "בורר", ויש להוציאו יחד עם העלה.

אודות אופן אמירת הברכה אמרו חכמים: "לא יזרוק ברכה מפיו", כלומר, אין לומר את הברכה במהירות, כיוון שכשאומרה במהירות – נראה הדבר כאילו הברכה כמשא כבד עליו ורוצה להיפטר מחובתה. כמו כן צריך להיזהר שלא לדלג על שום מילה מנוסח הברכה, ואפילו אם דילג רק על תיבת "העולם" לבד עליו לחזור, כיוון שהברכה חייבת להכיל הזכרת שם ומלכות, ומלך לבדו ללא העולם אינו חשוב מלכות.

תבשיל שהוכן ממצרכים שלא נבדקו, וכן מאפה שהוכן מקמח שלא נופה חובה לבדוק את שאריות המצרכים שנותרו באריזות, וכן יש לבדוק עד כמה שניתן את המאכל עצמו קודם האכילה, ואם המאכל הוכן ממצרכים שמצויה בהם הנגיעות ודרכם להתליע ברוב הפעמים, מפני שיש בזה ספק איסור לכן יפנה אל רב מורה הוראה ויעשה כהנחייתו.

לכתחילה צריך להוציא את הברכה בשפתיו באופן שלכל הפחות ישמענה המברך באוזניו. בדיעבד, אם הוציא את הברכה בשפתיו בלא שהשמיע אותה לאזניו, יצא ידי-חובה. ובברכת המזון שהיא מן התורה, אם לא ביטא את הברכה בשפתיו אלא רק הרהר בה, לא יצא ידי-חובה, ועליו לחזור ולברך, אך ביתר הברכות לא יחזור בכדי לא להיכנס לספק ברכה לבטלה. את הברכה יש לומר כשהפה נקי לגמרי כאמור: "יימלא פי תהילתך", ומי שהכניס לפיו משקה ללא ברכה, עליו לפלוט אותו. אולם במקרה שהמשקה הזה נחוץ ביותר, ואין לו עוד ממנו ולכן אינו יכול לפלוטו, בולעו ואינו מברך עליו, אלא יהרהר במחשבתו את הברכה כשהמשקה בפיו.

כל איש או אשה מישראל מעל גיל מצוות נאמנים על בדיקת המאכלים מחרקים, ובתנאי שיודעים לבדוק כראוי בכל מאכל ומאכל לפי סוגו ואופן בדיקתו. ובמאכל שאינו מוחזק בתולעים מעיקר הדין ניתן לסמוך אף על הקטן אך לכתחילה יש לבדוק אף אותם על ידי גדול. אדם שנחלשה ראייתו ונזקק להרכיב משקפיים או להשתמש בזכוכית מגדלת בכדי לראות דברים קטנים רשאי לבדוק באמצעותם וניתן להסתמך על בדיקתו.

בעת אמירת הברכה יש להיזהר להתרכז ולהבין את כוונת הברכה שמברך בה את ה', ולא יהיה לבבו פונה לדבר אחר בעת שמוציא בשפתיו את מילות הברכה. התיבות הנחשבות כעיקר הברכה הן: "ברוך", הזכרת שם ה', וכן הזכרת המלכות בברכה "מלך", וכן הזכרת הדבר שמברך עליו כגון "בורא פרי האדמה" או "שהכל נהיה בדברו" וכן בברכות המצוות – הזכרת המצווה אותה מקיים. אלא שבדיעבד יצא ידי חובת הברכה גם אם לא כיון בה אלא רק אמרה.

אסור לעשות מלאכה בעת הברכה מפני שנראה כמברך בארעיות, ולא רק דבר המסיח את הדעת מכוונת הברכה אסרו, אלא אפילו עיסוק קל אסור לעשות תוך כדי אמירת הברכה, וכן אין לעשות בעת הברכה דבר מצווה כגון עסק התורה. ומותר לומר ברכות בעמידה או תוך כדי הליכה (בפרט כשאוכל או שותה בעמידה או תוך כדי הליכה) ובלבד שתיאמר הברכה בצורה הטובה ביותר בה יוכל לכוון, (ואם אכל בישיבה עדיף שיברך בישיבה ולא ילך בשעה שמברך), אולם ברכת המזון חייבת להיאמר בישיבה. כמו כן יש אומרים שדין ברכת "מעין שלוש" כדין ברכת המזון, ואף היא צריכה להיאמר בישיבה, ופוסק אדה"ז לנהוג כמותם כיוון שברכה זו היא מעין הברכות של תורה.

השיכור יכול לברך ואפילו ברמת שכרות כזו שאינה מאפשרת דבור בפני המלך, ולכתחילה יברך לפני שמשתכר. אולם שיכור כלוט, שאינו יודע כלל מה קורה עמו, פטור מכל המצוות, ואינו מברך. בעת הברכה יש להקפיד על כיסוי וחציצה בפני הערווה כבתפילה, וחסידים מקפידים שהראש יהיה מכוסה בשני כיסויים (בפרט בברכת המזון). כמו כן, מי שנגע בידיו בלכלוך או במקומות המכוסים שבגופו, צריך לכתחילה לשטוף את ידיו במים לפני הברכה. ואם אין לו מים, וכן מצד הדין יכול לשפשף את ידיו בבגד או בדבר אחר שינקה אותן, ואח"כ יברך, אך סתם ידיים נקיות, אינן צריכות שטיפה לפני אמירת ברכה ורק קודם תפלה ישנו חיוב רחיצת הידיים תמיד.

כדין כל הדברים שבקדושה כך גם לגבי אמירת ברכה שאין לברך במקום שיש בו צואה ושאר דברים שריחם רע כמותה. והאיסור הוא בתוך ארבע אמותיה או במקום שרואים אותה. ואם ריחה מתפשט, צריך להרחיק ארבע אמות ממקום שכלה ריחה. ובדיעבד, אם בירך ולא נזהר בזה, למרות שעשה איסור, לא יחזור לברך בשונה מתפלה וקריאת שמע שעליו לחזור.

אמרו חכמים שנברא האור במוצאי-שבת הראשון לבריאה, כאשר נטל אדם הראשון שתי אבנים והקיש זו בזו ויצא מהן אש, ולזכר כך תקנו חכמים שיברכו במוצאי שבת על בריאת האש. טעם הדבר שרק על האש תקנו שיברכו עליה בעת בריאתה הוא משום שאף אנו חווים את בריאת האש בכל מוצאי שבת, שכן נאסר האור בשבת והותר במוצאי-שבת והרי זה כאילו נברא עתה מחדש, ולכן מברכים עליו בשעת בריאתו.

בשונה מברכת ההבדלה – ברכת האש לא ניתנת להשלמה במועד אחר, כיוון שעת יצירתו של האש הוא במוצאי שבת. ואף מי שאין לו כוס להבדיל (או בזמן שאין מבדילים כליל תשעה באב) – צריך לברך על האש מיד בראייתה. אבל אם אין לו אש, אין צריך לחזר אחריה, כדרך שצריך לחזר אחר שאר המצוות, מפני שברכה זו נתקנה רק לזכר בריאת האש. יש אומרים שעל ברכת הנר ברבים לא יברך כל אחד מהנוכחים בעצמו, אלא יברך אחד מהם ויוציא את כולם ידי חובתם, משום ש"ברוב עם הדרת מלך", אך יש הנוהגים שכל אחד מברך בפני עצמו. ומי שיצא כבר ידי ברכת "בורא מאורי האש" – טוב שלא יברך להוציא את מי שעדיין לא יצאו ידי חובתן, שלא להכנס לספק ברכה לבטלה.