Votre panier est vide.
2093 תוצאות
בכל יום לפני הברכה על הטלית והעיטוף בה, צריך לבדוק את חוטי הציצית, ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות , ולכן תקנו חכמים שיבדוק בכל יום. ואף את ציציות הטלית קטן יש לבדוק בכל יום, ונכון לבדקם בכל מקרה. גם בשבת צריך לבדוק את חוטי הציציות, אך נזהרים שלא להדק את הקשר, ולכן ראוי שבעת הבדיקה יחזיק הבודק את הקשר בידו וכך לא יתהדק הקשר וכן יהיה לו היכר שהיום שבת ולא יבוא להדק את הקשר.
החפץ לשנות את נוסח התפילה שהורגל בו לנוסח מבורר יותר, נכון העניין ורשאי לעבור מנוסח אשכנז לנוסח ספרד או לנוסח האר"י ז"ל. כמו כן אם התפלל בנוסח ספרד יכול לשנות לנוסח האר"י ז"ל, ובתנאי שקיבל על עצמו לעבור לנוסח זה בצורה מוחלטת, אבל מי שהתפלל בנוסח האר"י ז"ל אינו יכול לשנות את נוסח תפילתו ולהתפלל בנוסח ספרד או בנוסח אשכנז, וכן מי שהתפלל בנוסח ספרד אינו יכול לשנות את נוסח תפילתו ולהתפלל בנוסח אשכנז.
מי שטליתו נפסלה אסור להתעטף בה אפילו ללא ברכה. ואם גילה שנפסלה טליתו לאחר שהתעטף בה, אפילו מצא את הפסול בעת התפילה בבית הכנסת צריך לפשוט את הטלית מיד. אך אם מתבייש להתפלל ללא טלית יכול להישאר עמה וימהר לצאת מבית הכנסת ויפשוט אותה בחוץ.
המתפלל בבית הכנסת שהנוסח שם שונה מנוסח האר"י ז"ל שרגיל בו, יתפלל לעצמו בנוסח האר"י ז"ל, אך יחד עם זה יזהר שלא לבלוט בזה שמתפלל בנוסח שונה. ואם מוכרח הוא להיות שליח ציבור – כאשר הוא 'חיוב' – ותפילתו בנוסח שונה ממה שמתפללים הציבור בבית כנסת זה ויודע ששינוי הנוסח עלול לגרום למחלוקת – עליו להישמר מלגרום מחלוקת בענין זה.
אם נפסלה טליתו בשבת, או נודע לו בשבת על כך שהיא נפסלה ומתבייש להתפלל ללא טלית ואין לו אפשרות לשאול טלית כשרה, רשאי להתעטף בטליתו הפסולה בלי ברכה, אך אם ידע כבר מערב שבת שטליתו נפסלה – אסור לו להתעטף בה.
לגבי התפלה בהברה האשכנזית בה התפללו רבותינו נשיאנו, כותב הרבי, שההברה איננה כמו נוסח התפלה, דהיינו שהתפלה בנוסח רבותינו היא הנוסחה המובחרת, עם זאת לגבי ההברה אין צורך להעדיף את ההברה האשכנזית המקובלת בחב"ד, כי מבחינה הלכתית אין עדיפות לאחת ההברות, ויש להתנהג כל אחד כמנהג אבותיו. אמנם, חשוב ביותר להקפיד שכל התפילה תהא בהברה אחת ולא לערב הברות שונות בתפלה (גם לא באמירת 'שם השם').
מי שנפסלה הטלית קטן שלו בבית הכנסת או ברשות הרבים, אינו חייב לפשוט אותה מיד מפני כבוד הבריות, אלא ימהר וילך לביתו ויפשטנו, ואפילו עוסק בדבר מצוה יפסיק וילך לפשוט את בגדו שנפסל; למרות שמבטל הוא מצות עשה של תורה בכך – שלובש ארבע כנפות בלא ציצית, עם זאת, כיון שגדול כבוד הבריות התירו זאת במקרה זה בו אינו עושה איסור בידיו אלא המצווה נדחית ממילא.
טעה ובירך על הלחם 'בורא מיני מזונות' יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור שוב ולברך 'המוציא לחם מן הארץ'. כמו כן אם טעה ובירך על הלחם 'שהכל' או 'בורא פרי האדמה' יצא ידי חובה, ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך על הלחם 'בורא פרי הגפן' או 'בורא פרי העץ' לא יצא ידי חובתו, וצריך לחזור ולברך 'המוציא', ואם טעה בברכה אחרונה ובמקום ברכת המזון בירך בורא נפשות או מעין שלוש, לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך ברכת המזון.
טעה ובירך על מיני מזונות "המוציא לחם מן הארץ" – אם בירך על מאפים שבשעת קביעת סעודה עליהם יכול ליטול את ידיו ולברך עליהם "המוציא", יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב, ואם בירך "המוציא" על מאפים שגם בשעת קביעת סעודה עליהם ברכתם תמיד תהיה "מזונות" – לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך "מזונות". טעה ובירך על מיני מזונות "שהכל" יצא ואינו צריך לחזור ולברך שוב, אבל אם טעה ובירך ברכת "הגפן" או "העץ" לא יצא ידי חובתו וצריך לחזור ולברך.
הבא לשתות משקה שברכתו "שהכל" וסבר שהוא יין, והתחיל לברך "הגפן" וקודם שסיים ברכתו התברר לו שאינו יין וסיים "שהכל", יצא. ואם סיים "בורא פרי הגפן", אם יש לפניו יין ודעתו היתה לשתות ממנו ישתה מהיין שלפניו בכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה, אבל אם לא היתה דעתו לשתות מהיין לא יצא בברכת בורא פרי הגפן. ואם טעה ובירך על היין "שהכל" או "העץ" – יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך שוב. טעה בברכה אחרונה ובמקום לברך בברכה מעין שלוש "על הגפן" בירך "על המחיה" או "על העץ" , יצא ידי חובתו ואינו צריך לחזור ולברך "על הגפן", אבל אם בירך "בורא נפשות" לא יצא וצריך לברך "על הגפן".
בעת הנענועים עומדים כשהפנים לצד מזרח (גם אם בד"כ מתפלל לכיוון דרום). בכל פעם שמנענע, מתחילים לנענע כאשר ארבעת המינים צמודים לחזה – במקום שמכים באמירת 'אשמנו', (קצת מעל הלב). לאחר מכן מנענעים, ומחזירים לחזה בסיום כל נענוע כשלכל צד מוליכים ומביאים שלוש פעמים, ומנהג הרבי לנענע קלות הלולב לאחר כל הולכה ורק לאחר מכן מחזיר אותו. במשך כל הנענועים האתרוג יהיה מכוסה ובנענוע האחרון, מגלים קצת את האתרוג. בעת הנענועים יש להיזהר שלא יגע ראש הלולב בכותל.
עור הרצועות צריך להיות מבהמה או חיה הטהורים, וצריך שיהיה מעובד לשמו. הלכה למשה מסיני שיהיו הרצועות שחורות מבחוץ. שיעור אורך הרצועות בתפילין של ראש – המנהג הוא שתגענה עד הרגלים (ויותר מכך). וידקדק לקנות תפילין מסופר מומחה וירא שמים, וכן רצועות יקנה מאיש נאמן שהוא בטוח שנעבדו לשמה מעורות טהורים. וכל ירא שמים יתן אל לבו, אם על מלבושיו וכליו הוא מהדר שיהיו כתיקונן, מכל שכן בחפצי ה' יתברך שלא יצמצם ויחוס על הכסף אלא יהדר לקנות אותן שהם בודאי כשרים.