הלכה יומית

טוויית חוטי הציצית ושזירתן, כשרות ע"י קטן אפילו לכתחילה, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. אך לגבי הטלת חוטי הציצית בבגד טוב להחמיר שהיא תיעשה רק ע"י איש גדול בר מצוה, ולא ע"י קטן. ובמקום הצורך ניתן להקל ע"י קטן, ובתנאי שגדול עומד על גביו ואומר לו שיעשה לשם מצות ציצית. ומותר לקטן שהגיע לחינוך להטיל ציצית לעצמו או לקטן אחר.

מפאת כבוד התפילין חששו חכמים לכבודן, עד שאסרו להניח תפילין בלילה (למרות שמעיקר הדין היה אפשר להניח תפילין בלילה), וטעם הדבר שאסרו להניח תפילין בלילה הוא, מחשש שמא יירדם וישן שינת קבע בעודן עליו ויפיח בהן ויתבזו. ואסרו לישן עם התפילין כשהן מגולות אפילו שינת עראי מפני שגנאי הוא להן, אך כשהן מכוסות ניתן לישן עמהן שינת עראי, דהיינו שמניח ראשו בין ברכיו.

על מצוות תפילין נאמר "וקשרתם . . וכתבתם", ומכך למדו ש"כל שישנו בקשירה (דהיינו שמוזהר עליה ומאמין בה) – ישנו בכתיבה, וכל שאינו בקשירה – אינו בכתיבה". וקטן אף על פי שמדברי סופרים מצווה (על אביו) לחנכו במצוות תפילין עוד לפני שנהיה 'בר מצווה', אינו מצווה על כך מן התורה. כמו כן לגבי קשר התפילין אם עשה הנער את הקשר לעצמו בתפילין שלו בעודו קטן, אינו מועיל לאדם גדול לקיים בזה מצות תפילין. לכן, כשייעשה בר מצוה צריך להתיר את הקשר, ולחזור ולעשותו מחדש.

אסור לשאת משא על ראשו כאשר התפילין מונחות עליו, מפני שגנאי הוא לתפילין כאשר מונח על הראש דבר שאינו מלבוש ואין דרכו להיות על הראש. ואפילו דבר קל אסור להניח על הראש בעת שהתפילין עליו, אם אין דרכו בכך. אבל דבר שדרכו להניח על הראש מותר. וכן אין להניח משא בין אצילי ידו כאשר התפילין על ידו, מפני שמפסיק הוא בין התפילין ללבו.

קטן שעדיין לא הגיע לעונת נדרים (גיל 12) אין תרומתו תרומה. כלומר, אם הפריש תרומה מפירות או מתבואה – התרומה שהפריש אינה קדושה, והפירות אינם מתוקנים אלא עדיין חובה שיפריש גדול. וכמו כן אם הפריש חלה מהעיסה – אינה חלה. אך קטן שהגיע לעונת נדרים – לכתחילה לא יתרום, ואם תרם תרומתו תרומה.

נהגו העולם להתענות כשנופלין תפילין מידו על הארץ ללא נרתיקן, מפני שלא שמרן כראוי, ובפועל בזמננו נוהגים לפדות התענית בצדקה. ויש להיזהר אף שלא יגררו הרצועות על הרצפה משום בזוי מצווה. וכתבו הפוסקים שתפילין המונחות במזוודה, אף שהתפילין מונחות בכלי אחר אין לשבת עליה, משום שבישיבתו, מכביד עליהן, והוא ביזיון התפילין. אבל להניח את המזוודה על הרצפה, מעיקר הדין מותר, אלא שראוי שלא יהיו התפילין בתחתית המזוודה, אלא יהיו תחתיהם חפצים המפרידים בינם לקרקע ומוטב שהתפילין יהיו בגובה טפח מעל הקרקע.

אף על פי שהקטן פטור מכל המצוות, וגם אביו אינו חייב מן התורה לחנכו במצוות אלא מדברי סופרים – אבל לגבי תלמוד תורה, מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה, אף על פי שהקטן אינו חייב. ואם לא לימדו אביו, אזי כשיכיר הבן, חייב ללמד את עצמו (ואפילו לפני הגיעו לגיל 13).

אף על פי שהילד עצמו אינו מחויב במצוות (עד יום הולדתו ה-13), חייבו חכמים את אביו לחנכו ולהרגילו בקיום מצוות עשה ובהימנעות מלעבור על מצוות לא תעשה (אף בדברי סופרים). ושיעור החינוך במצוות עשה הוא בכל תינוק לפי חריפותו וידיעתו בכל דבר לפי עניניו. וכגון לענין קידוש והבדלה, מעת שיודע הקטן מענין שבת חייב לחנכו בשמיעתן.

חובת החינוך להימנע מאיסורים, היא בכל ילד שהוא בר הבנה שמבין כשאומרים לו שדבר מסויים אסור לעשות או לאכול. אבל ילד שאינו בר הבנה כלל – אין אביו מצווה למנעו בעל כרחו מלאכול מאכלות אסורות או מלחלל שבת, אלא אם כן הוא בר הבנה אזי אביו מצווה להוציאו. אמנם, לתת לילד מאכל אסור, או לומר לילד שיאכל דבר אסור או יעשה לנו דבר אסור – זה אסור לכל אדם (ולא רק לאביו), ואפילו בילד שאינו בר הבנה כלל.

קטן שהגיע לחינוך, יש לחנכו לקרוא קריאת שמע וברכותיה (בזמנה, בבוקר ובלילה). וכמו כן חובה לחנכו להתפלל תפילת שמונה עשרה, ערב ובוקר. וכן ישנה חשיבות רבה להביא את הקטנים לבית הכנסת ולחנכם לעניית "אמן", ומעת שהתינוק מתחיל לענות "אמן" יש לו חלק לעולם-הבא.

סוף זמן תפילת שחרית הוא עד סוף שעה רביעית (משעות זמניות כלומר במהלך השליש הראשון של היום), ומי שלא התפלל תפילת שחרית עד סוף שעה רביעית יכול לכתחילה להתפלל עד חצות היום ובפרט עם זה מצד 'ההכנות לתפילה'. ולמעשה גם מי שמבחין שלא יספיק להתפלל תפלת שמונה עשרה עד חצות, יתחיל בתפלתו לפני חצות היום. וגם המאריכים בתפילתם, ישתדלו להתחיל את התפלה עם הציבור על כל פנים עד 'ברוך שאמר' ואז יכולים הם להמשיך בתפלתם גם לאחר הציבור.

תחלת זמן תפילת המנחה הוא לאחר שש וחצי שעות (כחצי שעה לאחר חצות היום, זמן זה נקרא "מנחה גדולה"), מפני שמזמן זה ואילך היה אפשר להקריב בבית המקדש את קרבן התמיד של בין הערביים, (וי"א שלכתחילה מתפללים מנחה רק לאחר תשע וחצי שעות (זמניות, זמן "מנחה קטנה") מפני שבפועל אחרו את זמן הקרבת קרבן התמיד עד זמן זה בכדי לאפשר לציבור להקריב קרבנות יחיד במהלך היום); והמעוניין לסעוד סעודה גדולה או לצאת לדרך עליו להתפלל לכתחילה מזמן "מנחה גדולה". סוף זמן תפילת מנחה הוא לכתחילה עד השקיעה, ובדיעבד ניתן להתפלל עד צאת הכוכבים.