הלכה יומית

אסור להסיח את הדעת מהתפילין כל זמן שהן עליו אפילו לרגע אחד. ולמדו זאת חכמים בקל וחומר מן הציץ שהיה לכהן, שהזהירה התורה "והיה על מצחו תמיד" – שלא יסיח דעתו ממנו, ואם הדברים אמורים בציץ בו היה מוזכר שם ה' רק פעם אחת, הרי שבתפילין בהן מוזכר שם ה' פעמים רבות – על אחת כמה וכמה שאסור להסיח את דעתו מהן. מפאת קדושת התפילין, המניחן צריך להיזהר מאוד בכבודן, ועליו לשמור על נקיות גופו כשהן עליו, ולכן חולה מעיים שאינו יכול לשמור את גופו בנקיות אלא לזמן מועט – יניח תפילין רק בעת קריאת שמע ותפלה אם בזמן זה יכול לשמור עצמו בנקיות.

אין לנעול נעלי עור בתשעה באב, אך מותר לנעול נעלים משאר סוגים. קטן שהגיע לגיל חינוך (וי"א שכבר מגיל שנתיים שלוש), יש לחנכו בנעילת מנעלים המותרים בתשעה באב. יולדת בתוך שלושים יום ללידתה וכן חולה שהצינה קשה לו, מעיקר הדין מותרים בנעילת נעלי עור, אולם כיום שישנם נעליים נוחות שאינם מעור – עדיף שינעלו נעליים אלו ולא נעלי עור.

אסור להכנס לבית הכסא כשהוא לבוש בתפילין ואפילו אם הן מכוסות. ואם מפחד הוא להשאירן בחוץ שמא יטלו אותן עוברי הדרכים, יכניס אותן לכיסוי נוסף שאינו מיוחד להן, ומכניסן עמו לבית הכסא. אבל בבית הכסא שבבית לא יכניסן כלל אפילו בכיסן כיון שיכול להניחן במקום המשתמר.

על התורה נאמר "פקודי ה' ישרים משמחי לב",ומכיוון שלמוד התורה גורם לשמחת הלב, לכן החל מערב תשעה באב לאחר חצות היום לומדים רק דברים המותרים בתשעה-באב, ומי שלא הספיק ללמוד את שיעורי החת"ת היומיים ישלים עד השקיעה. הדברים אותם לומדים בתשעה באב הם מעניני החורבן, כגון מדרש "איכה רבה" וסוגיית "רבי יוחנן" בפרק הניזקין (גיטין נה, ב ואילך). ומותר ללמוד חסידות בענייני תשעה באב, כגון מאמרי אדמו"ר הצמח צדק על מגילת איכה. יש לערוך "סיום" על מסכתות קטנות כמסכת שמחות או מסכת מועד קטן, שמותר ללמדה (את פרק הסיום שלה) ביום זה.

בליל תשעה באב וביומו עד חצות היום אין לעשות מלאכה, ולכן אין לבצע תיקוני בית שונים, כגון חשמל, אינסטלציה וכדומה, ואפילו לתפור כפתור לבגד אסור. אך לאחר חצות היום מותר לעשות מלאכה, ויש לעשותה בדרך ארעי כדי שלא להסיח את הדעת מן האבלות. יש להימנע מהדחת הכלים ומלהציע המיטות עד חצות היום. (ועדיף לשטוף הכלים עם כפפות), ואין לשטוף את הבית.

נוסח הקדיש, משמעותו תפלה ובקשה שיתגדל ויתקדש שם ה' ותתגלה מלכותו בעולם, תוך בקשה לקירוב הגאולה וביאת המשיח, שאז תתגלה מלכותו של ה' בשלימות. וצריר להיזהר מאוד בעניית הקדיש, ויש להשתדל לרוץ לשמוע את הקדיש מפני שקדושת הקדיש גדולה יותר מכל הקדושות, ומצוה גדולה היא בענייה על הקדיש יותר מענייה על שאר קדושות, וראוי לכל אדם להשתדל לענות בכל יום לפחות עשרה קדישים. ואסור לדבר בשעת הקדיש וכפי שמסופר בשו"ע – אזהרות חמורות נמסרו על כך מפי אליהו הנביא.

את ברכת "יוצר המאורות" יש להשתדל לסיים לפני שמסיימה שליח הציבור, ויענה אמן, ורק לאחר מכן יתחיל את ברכת אהבת עולם, אבל השומע את ברכת יוצר המאורות משליח הציבור כשהוא אוחז באמצע ברכת יוצר המאורות או אהבת עולם – אינו יכול לענות אמן. את ברכת "הבוחר בעמו ישראל באהבה" מסיים הש"ץ בלחש, כדי לא להיכנס לספק האם ניתן לענות אמן בין ברכת הבוחר בעמו ישראל באהבה לקריאת שמע.

מצוות עשה מן התורה לזכור בכל יום (בנוסף על יציאת מצרים) את מעמד הר סיני, מעשה עמלק, מעשה מרים ומעשה העגל. ויש אומרים שגם את זכירת שבת. על זכירות אלו טוב לכוון בסמוך לקריאת שמע כשאומרים "ובנו בחרת" – יש לזכור את מתן תורה וכן כשאומרים "וקרבתנו", מכוונים – על שקרבנו ה' להר סיני; וכשאומרים "לשמך הגדול" מכוונים על מעשה עמלק שאין השם שלם עד שימחה זרעו; ובאמירת "להודות לך" מכוונים על מעשה מרים והזהירות מלשון הרע שהרי הפה נועד רק "להודות". וכשאומרים "וזכרתם את כל מצות ה'" מכוונים על השבת ששקולה כנגד כל המצות. ויש אומרים שבאמירת "וליחדך ולאהבה" מכוונים על מעשה העגל – שנבחרנו ליחדו באהבה, ולא כאותה שעה שעשו את העגל שלא היה באהבה עם הקב"ה.

נשים פטורות מקריאת שמע ומברכותיה כיון שהן תלויות בזמן, אך נכון שאף הנשים תקראנה קריאת שמע, בכדי שיקבלו עליהן עול מלכות שמים. ובברכת "אמת ויציב" חייבות הנשים מפני שהיא ברכה שנתקנה על זכירת יציאת מצרים שחיובה מהתורה ואינה תלויה בזמן, וכיון שהן חייבות גם בתפילת שמונה עשרה עליהן להסמיך גאולה לתפילה ולהסמיך ברכה זו לתפילת שמונה עשרה. ולמעשה יכולות לברך גם את כל הברכות – ברכות ק"ש, ברוך שאמר וישתבח.

מן הפסוק "וקשרתם לאות על ידך והיו לטוטפת בין עיניך" למדים שתחלה מניחים תפילין של יד ואח"כ של ראש, ובחליצת התפילין "חולץ של ראש ואחר כך חולץ של יד", שכן על התפילין של ראש נאמר "והיו" שהוא לשון רבים – שכל זמן שהתפילין בין עיניך בראש – יהיו עליו שתים. ותחלה יש להסיר את שלוש הכריכות של רצועת התפילין של יד מהאצבע; ואין להסיר את הטלית עד לאחר חליצת התפילין.

את התפילין של ראש נוהגים לחלוץ ביד שמאל שהיא היד החלשה, וזאת בכדי להראות שקשה עליו חליצתן, ואיטר יד שכל מלאכתו ביד שמאל, יחלוץ את תפיליו ביד ימין שהיא ידו החלשה. ומנהג חכמים לנשק התפילין בשעת לבישתן ובשעת חליצתן, וראוי לכל איש ישראל לנהוג כך בכדי לחבב את המצווה.

אסור ללכת או אפילו לשבת ללא כיסוי הראש (כיפה) משום צניעות, שהרי ללא כסוי ראש הרי זה כמגלה את בשרו המכוסה. הזהירות בכיסוי הראש היא ממדת הקדושה בישראל, ועל ידה ממשיכים יראת שמים על ראשם. ועל כך מברכים בברכות השחר "עוטר ישראל בתפארה". ומקפידים אף לישן בלילה עם כיסוי הראש. ומרגילים את הקטן בכיסוי הראש החל מגיל שלוש, והרבה מקדימים גם לפני זה.