הלכה יומית

בבית-הכנסת בו מתפלל בקביעות, צריך שיהיה לו מקום קבוע. וראוי שלא להתיישב על-יד פתח בית הכנסת (אלא אם כן זהו מקומו הקבוע ), אלא ישתדל להיכנס לפחות בשיעור של 8 טפחים (64 ס"מ), שלא ייראה כמצפה לצאת, וכן משום שההתמקמות בתוך בית-הכנסת תסייע לריכוז בתפלה ולהסיח את הדעת מהנעשה בחוץ (אם הפתח קרוב לרחוב).

לעניין קביעות מקום לתפלה נחשבים כל הארבע-אמות שבסביבת מקום זה, ולכן כאשר מוצא אדם אחר במקומו הקבוע, ישב בסמוך לו שעדיין נחשב הדבר כמקומו הקבוע. ואם גם המקומות שסביבו תפוסים או שיש במקומו דברים הטורדים את כוונתו, מוטב שישב במקום אחר ולא יעורר מדון או יפגע בכבודו של הזולת לשם-כך.

יש לכבד את בית הכנסת בהדלקת האורות והנרות . אסור להקל ראש בבית הכנסת, להתלוצץ להתבדח או אפילו לשוחח שיחה בטילה בבית הכנסת. כמו כן יש להקפיד בבית הכנסת לשמור על נקיונו הן בטאטוא בית הכנסת והן בשטיפתו, וכידוע הרבי מקפיד ביותר שלא ימצאו לכלוכים בבית-הכנסת, ואף העיר על כך כמה פעמים.

מעיקר הדין מותר לירוק בבית הכנסת, ובתנאי שישפשפנו בנעליו; ובשבת שאסור לשפשף את הרוק, רק יניח את הנעל על הרוק עד שיתמעך, וכך הוא מנהגנו באמירת 'עלינו' לאחר המילים 'שהם משתחווים 'להבל ולריק', שיורק, ובעת היריקה (בפני אנשים) יניח את ידו על פיו כדי להסתיר את רוקו, ואח"כ משפשפים את הרוק באמצעות הרגל (ובשבת דורכים עליו). אבל יש להימנע מלירוק סתם כך בבית הכנסת.

יום-טוב החל ביום שישי, מדין התורה מותר לבשל מיום-טוב לצורך שבת (כשמבשל בשעה מוקדמת – כדלקמן), אך צוו חכמים שיש להתחיל במלאכת ההכנה לשבת כבר בערב יום-טוב על-ידי 'עירוב-תבשילין" (תבשיל ומאפה שמכינים כבר מערב יום-טוב עבור השבת). ונכון לעשותו כבר בבוקרו של ערב החג או כבר בליל ערב החג – אם יוצא לדרך , וכן נהוג להכריז ולפרסם תזכורת בערב החג, בכדי שלא ישכחו לעשותו, וניתן לעשותו עד כניסת החג (וגם בבין השמשות). 

אף שבנוסח העירוב מובא שהוא עבור כל צרכי השבת, עירוב התבשילין נועד להתיר רק את הכנת צרכי הסעודה בחג עבור השבת, ולכן מותר להדיח כלים עבור סעודות השבת ולהכין את צרכי הסעודה. אך דברים שאינם מצרכי הסעודה אסור לעשותם אף שעשו 'עירוב-תבשילין', ולכן אסור בחג להביא יין ממקום אחר לצורך סעודת הלילה , וכן אסור לגלול את ספר התורה בכדי שיהיה מוכן לקריאת השבת, וכן אסור להדליק נר עבור יאר-צייט שיחול בשבת. אך מותר  לטבול בחג לכבוד שבת אף שאינו מצרכי אכילה. 

בגד שיש בו ארבע כנפות חייב בציצית, ולמעשה טוב ונכון לכל אדם להתחייב במצווה זו ע"י שילבש בגד בעל ארבע כנפות, ויהיה עם ציצית בכל היום כדי שיזכור את המצוות בכל רגע. חיוב זה הוא רק לגברים גדולים (ולגבי קטנים, יתבאר בעז"ה בהלכה הבאה), נשים פטורות ממצות ציצית (גם אם הן לובשות בגד שיש בו ארבע כנפות) כיון שמצוה זו היא מצות עשה שהזמן גרמא שהרי החיוב בציצית היא רק על בגד שלובש ביום ולא על בגד שמיוחד ולובש בלילה.

מן הדין, כאשר גדל הילד מעט ויודע להתעטף בציצית ולאחוז ציצית בקריאת שמע, חל חיוב על האב לקנות לו ציצית, מדין חינוך (י"א מגיל 9 וי"א מגיל 6). אולם למעשה מנהגנו להקדים זאת, ומתחילים להרגיל ילד קטן בלבישת ציצית החל מגיל 3 – גיל גזיזת שערותיו והנחת פאות הראש, כיוון שמצווה זו מזכירה ומביאה לידי קיום כל מצוות ה'.

דנו הפוסקים אודות מי שהניח תפילין מבעוד יום ונותרו עליו עד שקיעת החמה, כגון בתשעה-באב, האם עליו לחולצן. ולהלכה פוסק אדה"ז בסידור שאין צורך לחלצן בשקיעה, ורק בערב-שבת ישנה הקפדה לחלוץ את התפילין קודם זמן הדלקת נרות שבת. אלא שלכתחילה אף בכל יום יש להוריד את התפילין קודם השקיעה, שלא יטעו הרואים ויסברו שמותר להניח תפילין בלילה, אולם בבית המדרש אין לחשוש לכך.

בכל יום לפני שמברכים על הציצית יש לבדוק תחילה את כשרות הציצית ולהפריד את החוטים זה מזה ובפרט את החוטים שעל הכנף והכריכות – שמא נקרעו ונפסלו ובכדי שלא תהיה ברכתו לבטלה. ואף על פי שבדק את הציצית אתמול צריך לחזור ולבדקם היום ואין אומרים שהנם בחזקת כשרות לעולם כיוון שמצוי שייחתכו מסיבות שונות. ואף הנשואים שאינם מברכים על טלית קטן אלא על טלית גדול – נכון שיבדקו את ציציות הטלית קטן פעם ביום כשלובשים אותה.

על הפסוק: "והיה לאות על ידך ולטוטפת בין עיניך", דרשו חז"ל: "מי שצריכין אות יצאו שבתות וימים טובים שהן גופן אות", כלומר שבשבתות וימים טובים אין צורך ב'אות' של תפילין כיוון שהם עצמם משמשים כ'אות'. ויש שלמדו מהתלמוד הירושלמי שהמצווה נוהגת גם בחול המועד. מאוחר יותר התקבל המנהג על פי הזהר שלא להניח תפילין בחול המועד, ופשט מנהג זה אף אצל רוב בני אשכנז (למעט קהילות מסוימות, בעיקר בחו"ל וחלקם אף ללא ברכה), וכן הוא מנהגנו שלא להניח בחול המועד.

הלובש טלית קטן בבוקר מברך "על מצות ציצית", אך טלית קטן שישן עמה בלילה ועודנה עליו אינו מברך עליה. בעת הברכה יש לכוון שצוונו ה' על מצות ציצית כדי שנזכור כל מצותיו לעשותם. מי שנפסלו ציציותיו ובא עכשיו ללבוש ציצית אחרת יברך שוב על לבישת ציצית זו . והמתעטפים בטלית גדול לפני התפילה (למנהגנו – רק לאחר החתונה) לא יברכו על הט"ק אלא יכוונו בברכת הטלית גדול אף על הטלית קטן.