הלכה יומית

מלאכת הבורר היא אחת מל"ט המלאכות שנעשו במשכן, מכך למדו חכמים שהפרדת דבר לא רצוי מהמאכל או כל דבר אחר, נחשבת למלאכה האסורה בשבת. על פי הנחיות מומחי הכשרות, יש להעניק טיפול גם לעלי החסה שגדלות בפיקוח הלכתי בנושא חרקים, משום שמצויים חרקים מתים על העלים; ההמלצה היא להשרות את העלים הפרודים במי סבון למשך כ-3 דקות ולשוטפם בזרם מים חזק. פעולה זו הנעשית על מנת להפריד את החרקים הדבוקים מהעלים, אסורה בשבת משום מלאכת "בורר", לכן יש להשרות את העלים קודם השבת. במידה ולא השרו אותן ניתן לשטוף את העלים במי סבון ללא השרייתם. חרק הדבוק לעלה אסור להוציאו שזהו "בורר", ויש להוציאו יחד עם העלה.

נאמר "זכור את יום השבת לקדשו", חכמים תקנו שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת השבת. מיד לאחר אמירת הקידוש יש צורך לשתות מן היין. חובת השתייה מוטלת על המקדש ובכך יוצאים הוא והשומעים ידי חובת קידוש. מי שאינו יכול לשתות את היין, יכול לתת לאחד המסובים לשתות כשיעור, ואפילו לקטן שהגיע לחינוך. מעבר לכך ראוי שכל אחד מהשומעים ישתה מעט מיין הקידוש, אך זאת משום חיבוב מצווה בלבד. וכיוון שהכוס ששתה ממנה כבר נפגמה בשתייתו, לכן מצווה מן המובחר שיוסיף המקדש מעט יין לכוס הקידוש לפני שימזוג לשומעים בכוסותיהם, אולם ישנה אפשרות לשתות ישירות מכוס הקידוש ללא צורך ב"תיקון".

אחת ממלאכות שבת היא "מכה בפטיש", מתולדות מלאכה זו היא "תיקון כלי", כלומר -כל פעולה הגורמת לכלי להיות מוכן לשימוש נכלל בגדר מלאכה זו.  מכיון שכלי נאסר בשימוש לפני טבילתו, נמצא שהטבלתו מתקנת את  הכלי להיות ראוי לשימוש, ומשום כך אסור להטביל כלים בשבת. בעת הצורך קיימות מספר אפשרויות להשתמש  בשבת בכלי שאינו טבול, ומהם: 1) לתת לגוי את הכלי במתנה, ואח"כ לקבל ממנו את הכלי בהשאלה, ובמוצאי שבת להטביל את הכלי בלי ברכה; 2) באם מדובר בכלי שיכול לקבל תכולה כמו כוס, יכול למלא את כל הכוס ממי המקווה -ללא ברכה- ומילוי זה נחשב לכלי כטבילה.

כמים תיקנו לאכול ג' סעודות בשבת, בכל סעודה שהיא מחובת השבת יש חיוב להזכיר את השבת בברכת המזון. וכששכח להזכיר שבת עליו לחזור ולברך שוב. ומכיוון שבדיעבד יוצאים ידי חובת שתי הסעודות הראשונות גם באכילת מזונות, לכן מי שמקדש ביום ואוכל מזונות ושכח להזכיר קדושת שבת בברכה מעין ג' עליו לחזור  ולברך שוב. אבל מי שכבר אכל את סעודות השבת ושוב טעם מזונות ושכח "רצה" בברכה, לא יחזור, מכיוון שאין אכילה זו מחובת השבת.

מלאכת מבשל היא אחת מל"ט אבות מלאכות, ודינה כדלהלן: כלי ראשון הוא הכלי שנמצא או שהיה על האש, ואסור לכל הדעות לתת בו דבר שיתבשל, ו'מצקת' דינה ככלי ראשון. כלי שני הוא לאחר שהוציאו את התבשיל מהכלי הראשון והעבירוהו לכלי אחר, כשעדיין הוא בחום שהיד סולדת בו, וגם בו אסור לחמם בשבת חוץ ממשקים ותבלינים, וכלי שלישי הוא שהעבירו את התבשיל מכלי שני לעוד כלי. ההלכה קובעת  ש"אין בישול אחר בישול", כלומר שדבר שכבר התבשל אין איסור לחממו בשבת, אולם דבר שנאפה ולא בושל – אסור לחממו משום "מבשל". לכן כשרוצים לשים שקדי מרק אפויים במרק, יש להקפיד לשים אותם רק בכלי שלישי.

כתוב בגמרא שבאמירת "ויכולו" בליל שבת מעידים שהקב"ה ברא את השמים ואת הארץ. בנוגע לדיני עדות נאמר בתורה "ועמדו שני האנשים", מפסוק זה למדים על עדות שיש לאמרה בעמידה ובציבור, לכן יש הסוברים שצריך לומר "ויכולו" בעמידה ובציבור  – בהתאם לגדר עדות, וגם כשהתפלל ביחיד יש להקפיד שהאמירה תהיה עם אדם נוסף. אך למעשה, מנהגינו הוא שאין מקפידים לומר פסוקים אלו עם אדם נוסף, אלא רק נוהגים לומר זאת  בעמידה.

נאמר "וקראת לשבת עונג". מעבר לדברים שקבעו חכמים שבהם מענגים את השבת, ישנם דברים שאסרו לבצע קודם השבת מחשש שהדבר יפריע לעונג שבת, כגון, לצאת להפלגה ארוכה בשלושת הימים הסמוכים לשבת, שהדבר כרוך בדרך כלל בצער סחרחורות וכדומה, לכן גם כאשר ידוע שהניתוח הינו קצר וקל, ואינו כרוך באשפוז, ראוי להימנע מלעשותו בערב שבת. זאת ועוד, במקרה שייתכן ויידרש מהמנותח לעבור סדרת טיפולים ובדיקות ויחללו את השבת בגללו, במצב זה קביעת הניתוח סמוך לשבת מהווה איסור וודאי. אך כל זה הוא רק כשמועד הניתוח ניתן לקביעה מראש יש לדרוש שיתבצע בשלשת ימי השבוע הראשונים. אך כשדחיית הניתוח כרוכה בסיכון חיי האדם – אין לדחותו.