הלכה יומית

את ההתעטפות בטלית מקדימים להנחת התפילין, וזאת על פי הכלל: "תדיר ושאינו תדיר – תדיר קודם", וכיוון שמצוות ציצית תדירה יותר שהרי היא נוהגת בין בשבתות וימים טובים ובין בימות החול, ואילו מצוות התפילין נוהגת רק בימות החול, לכן ההתעטפות בטלית קודמת להנחת תפילין.

כיוון שההתעטפות בטלית קודמת להנחת התפילין, יש להניח את הטלית מעל התפילין במקום נגיש, כך שבפתחו את התיק יפגוש תחלה את הטלית ולא בתפילין, שכן "אין מעבירין על המצוות" (היינו שכשמתאפשר לאדם לקיים שתי מצוות, עליו לקיים את המצווה שבאה לפניו תחילה), ועל כן לכתחילה יש להניח את הטלית במקום נגיש יותר מן התפילין, שלא יפגע תחלה בתפילין ויצטרך לדחות את הנחתן עד לאחר ההתעטפות בטלית. ובדיעבד גם אם לא נזהר בזה והניח את שקית התפילין מעל הטלית – יתעטף בטלית תחלה ואינו כ"מעביר על המצוות", כיוון שהתפילין מכוסות ומונחות עדיין בנרתיקן.

אם התפילין היו ללא נרתיק ומונחות גלויות על הטלית וכשפתח את תיק הטלית פגע בתפילין הגלויות בתחלה (אפילו שעדיין לא נטלם בידו) – אסור לדחות את המצווה וצריך הוא להניח תחלה את התפילין ורק אח"כ יתעטף בטלית. וכן הפושט את הטלית והתפילין על דעת להחזירן מיד, וכשבא ללבשן פגע בתפילין תחלה, יניח תחלה את התפילין ואח"כ יתעטף בטלית.

מי שבטעות לקח את התפילין לפני הטלית, וחשב שצריך להתעטף בטלית תחלה, ועבר והוריד מידיו את התפילין ולקח את הטלית (אף על פי שבמקרה זה היה צריך להניח תחלה את התפילין כדי שלא "להעביר על המצווה"), אף שלא נהג כהוגן – לא יניח את הטלית מידיו אלא יתעטף בה תחלה ורק אח"כ יניח תפילין.

דין "אין מעבירין על המצוות", הוא דווקא שכרוצה כעת לקיים את שתי המצוות – להתעטף בטלית ולהניח תפילין. אבל אם אין בדעתו כעת לקיים את מצוות הנחת תפילין, אלא בזמן מאוחר יותר, גם אם פגע בתפילין תחלה – יכול הוא לקחת את הטלית ולהתעטף בה, ואינו נחשב כ"מעביר על המצווה".

מי שהיו התפילין מזומנים לו כעת, והטלית אינה מזומנת לו אלא מאוחר יותר, אינו צריך להמתין לטלית בכדי להקדימה להנחת התפילין, אלא יכול הוא להניח את התפילין מיד. ואח"כ כשיביאו לו את הטלית יתעטף בה, מפני שאין משהין את המצוה (ואע"פ שאח"כ המצווה יותר מן המובחר) כיוון שמצוה בשעתה חביבה.

בעל נפש יחמיר לעצמו שלא להדליק נר ולא לעשות שום מלאכה לפני סדר קדושה של הציבור ("ואתה קדוש"), אף על פי שכבר הבדיל בתפילה. וכל העושה מלאכה לפני סדר קדושה אינו רואה סימן ברכה לעולם מאותה מלאכה. אבל לטלטל נר וכדומה מותר מיד אחר שהבדיל בתפילה או אמר "ברוך המבדיל", ואין צורך להחמיר בזה.

נוהגים להתעכב ליד הנרות חצי שעה לפרסומי ניסא, ובטעם הדבר כתבו הפוסקים: מפני שעיקר המצוה היא – שיהיה המדליק אצל הנרות חצי שעה לראות אותם לשמוח בהם, כי הם גם כן זכר לשמחה שהיו מדליקין אחר הנס כמ"ש והדליקו נרות בחצרות קדשיך . . ולא . . שידליק וילך לו למקום אחר.

שמש בית הכנסת רשאי להדליק את האור בבית הכנסת מיד אחר שהבדיל בתפילה או שאמר "ברוך המבדיל", אף על פי שלא אמרו הציבור עדיין סדר קדושה, כיון שהוא לצורך מצוה. ומכל מקום צריך להיזהר להדליק אחר שאמרו הציבור ברכו (ויש מתירים גם לפני 'ברכו' אם מתפללים מאוחר).

ידוע פתגם רבותינו נשיאינו: "מען דאַרף זיך צוהערן וואָס די ליכטלאַך – נרות חנוכה – דערציילן" (היינו שצריך 'לשמוע', להתבונן מה הנרות – נרות חנוכה – מספרים). כמו כן מסופר כי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב היה נוהג למוד גמרא ליד הנרות. אולם בערב שבת קודש אין מתעכבים חצי שעה ליד הנרות.

מי שמאחר להתפלל ערבית במוצאי שבת, או שממשיך סעודתו בלילה, מותר לו לומר לחבירו שכבר התפלל והבדיל בתפילה שיעשה מלאכה עבורו. ומותר לו ליהנות ולאכול ממלאכתו, אף על פי שאחר כך יזכיר עדיין שבת בברכת המזון.

אסור להשתמש באור נרות חנוכה, ואפילו לצורך מצוה כתפילה או לימוד. ומספר טעמים נאמרו בדבר: משום ביזוי מצוה, שלא יהיו מצוות בזויות עליו; וכן בכדי שיהיה ניכר שהוא נר מצוה; ועוד – משום שחכמים תיקנו הדלקת נרות חנוכה משום הנס שנעשה במנורה, עשאוה כמנורת המקדש שאין משתמשים בה כלל. וכיוון שאין נהנים מאור הנרות נוהגים להדליק נר נוסף – והוא הנקרא "שמש" – כדי שאם יזדקק לאור ישתמש באור השמש.