הלכה יומית

בעבר היה הסדר שכל מי שעולה לתורה, קורא בעצמו בקול רם את הקריאה (וכך היה הדבר בתקופת חז"ל). וכתבו הראשונים שכיוון "שאין הכל בקיאין בטעמי קריאה . . תקנו שיקרא ש"צ שהוא בקי בקריאה", היינו שממנים אדם הבקי שיהיה "בעל קורא", והוא קורא בקול רם ומוציא את הציבור ידי חובתם (והעולה קורא איתו בלחש). ואפילו כשעולה מי שבקי בעצמו בקריאה – אף על פי כן יקרא הבעל קורא.

הבעל קורא צריך ללמוד ולדעת את כל פרטי דיני קריאת התורה, והדבר בנפשו ממש. ועליו להתכונן היטב לפני הקריאה ולחזור על הפרשה בינו לבין עצמו, בכדי שיוכל לקרוא היטב בדקדוק המלים בהברה ברורה, ובשמירת טעמי הנגינה. לכתחילה אין להחליף בעל קורא באמצע קריאת התורה, אפילו בין עליה לעליה, ואפילו כשקוראים בשני ספרי תורה או בשלושה. ואם לא היה בבית הכנסת בעל קורא, והתחיל לקרוא מי שאינו בקי כל כך ובאמצע נכנס אדם הבקי בקריאה – לא יתחלפו באמצע עליה. אלא יסיים הקורא את אותה העליה, והחל מהעליה הבאה יחליפנו הבקי.

נאמר בגמרא: "הדר בפונדקי בארץ ישראל . . כל שלשים יום פטור מן המזוזה" ונפסק אף להלכה שבתי מלון ודומיהם פטורים ממזוזה ב-30 יום הראשונים למגורים בהם. וכיון שחובת המזוזה היא בעיקר על השוכר, ועבורו המקום חדש, לכן פטור השוכר ממזוזה עד ל30 יום. עם זאת ראוי שבעליי המקום יקבעו מזוזה בלי ברכה. אך כאשר שוכרים או מחליפים דירה, והדירה אינה דירת נופש במשך כל השנה אלא דירת מגורים, השוכרים חייבים במזוזה.

קריאת-התורה הינה כמעמד קבלת-התורה, וכשם שמתן תורה היה במעמד ה' משה וישראל כך כנגדם "מדקדקים שמשני צדדי העולה יעמדו, והיינו הקורא מצד אחד, והסגן מצד השני", (ואם הגבאי עומד בצד שמאל של הבימה יעמוד אדם נוסף בצד ימין). כאשר הבעל קורא – או הגבאי – עולה לתורה, יש להקפיד שיעמוד אדם נוסף ליד הס"ת, כך שבסך הכל יהיו תמיד שלושה אנשים ליד הס"ת.

חולצים את הנעלים ונועלים נעלים שאינם מעור, אך עדיין לבושים בבגדי שבת (במוצאי שבת) ואין להחליפם לפני אמירת הקינות. מסירים את הפרוכת מארון הקודש וכן את כיסויי הבימה ועמוד הש"ץ . מדליקים אור רק כפי הנדרש לתפילה ולאמירת קינות, ולא יותר. אבֵל בתוך ה'שבעה' רשאי ללכת לבית-הכנסת בלילה וביום עד גמר הקינות, ויש המחמירים שלא ילך לבית הכנסת בג' הימים הראשונים.

נוהגים שהבעל קורא עונה "אמן" על ברכת העולה בקול רם, ומאריך בו קצת יותר מן הציבור, כדי שיבחינו שמתחיל לקרוא ויטו את אזנם לשמוע. טוב שיפסיק מעט בין עניית "אמן" לתחילת הקריאה, שלא יהיה נשמע שה"אמן" דבוק אל מה שהוא קורא. אין הקורא רשאי להתחיל בקריאה עד שיסיימו כל הציבור לענות "אמן". ואפילו אם יש בציבור כאלו הטועים ומאריכים ב"אמן" יותר מדאי, צריך להמתין להם.

בין מנהגי האבלות בימים אלו, מצינו שחסידים הראשונים נהגו שלא לאכול פרי חדש ולא לרכוש בגד חדש בשלושת השבועות, בכדי שלא לברך עליהם "שהחיינו", שאין זה מן הראוי לברך "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה" בזמן של פורענות. וכך למעשה פשט המנהג שלא לברך "שהחיינו" בימי בין המצרים, ואפילו בשבתות "בין המצרים". עם זאת, כתבו הפוסקים שבמקרה שאם לא יברך יפסיד הברכה כגון אבי הבן בעת פדיון הבן – יברך ברכת שהחיינו.

אף שלמנהגנו אין מברכים "שהחיינו" על בגד חדש, עם זאת המנהג למעשה שלא לקנות או ללבוש בגד חדש שיש בו חשיבות, כגון חליפה וכדומה בימי בין המצרים. אולם מותר לקנות ולהשתמש בכל דבר חדש שיש בו משום הכרח חיוני, כגון משקפיים . כמו כן מותר לתפור בגדים חדשים, וב'תשעת הימים', אסור. אך בגדים שנקרעו מותר לתקנם אפילו בתשעת הימים.

רצוי שלא להיכנס לדירה חדשה בימים אלו עד ט"ו באב, ומה טוב שידחה את העברת הדירה לחודש אלול שהוא חודש-הרחמים, אולם באם לא מתאפשר הדבר ימתין לפחות עד לאחר תשעה-באב. אם בכל זאת מוכרחים לעבור לדירה בימי בין-המצרים, יכניס לשם כמה חפצים לפני י"ז-בתמוז, כדי שייחשב שכבר נכנסו אז לבית; ובכלל רצוי אף בשאר ימות-השנה להכניס לדירה תחלה סידור, חומש, תהלים, תניא, לחם ומלח. גם לדירה שכורה רצוי להיכנס לאחר תשעה באב אם מתאפשר הדבר. לגבי תיקונים בבית כתבו הפוסקים להתיר תיקונים צביעה וכדומה לפני תשעת הימים, אבל החל מר"ח אב אסור לעשות צביעה מיוחדת וכדומה, ומותר לעשות רק דברים המוכרחים.

כתבו הפוסקים שכיוון שעל קניית רכב חדש לא מברכים שהחיינו, מותר לקנותו בבין המצרים עד ראש חודש אב, במיוחד אם נדרש הדבר לצורך פרנסה; כמו כן כלי בית יקרים החביבים כגון מזגן ויתר מוצרי החשמל וילונות וכלים יקרים, מותר לקנותם עד ר"ח; אמנם, לכתחילה רצוי להימנע מקניית כל הדברים הנ"ל כשאין בכך צורך מיוחד, כיון שזו קנייה משמחת. אולם באם לא יקנה כלים אלו עתה ייגרם לו הפסד עקב עליית מחירים, או שלא ימצא שוב לקנותם מותר לקנותם בימים אלו; ובאם מתאפשר עדיף לשלם עליהם ולהשאירם בחנות עד לאחר תשעה באב.

לפני התחלת התפלה יש לוודא שספר התורה (או ספרי התורה) שמוציאים, גלול(ים) במקום הראוי לקריאה של אותו היום, כיוון שאין גוללים ס"ת בציבור, מפני כבוד הציבור. מותר להוציא ספר תורה שמונח עליו כתר ובו פעמונים וכדומה המשמיעים קול גם בשבת ויום טוב – כיון שהמוציא אינו מתכוון כלל להשמיע קול, ואף אם היה מתכוון לכך אין איסור, כיון שהוא צורך מצוה שישמעו העם ויקומו בשעה שמוציאים הספר תורה. בקריאות התורה בשנה הראשונה אחרי הכנסת ספר תורה חדש לבית הכנסת – נוהגים להוציא את ספר התורה החדש ולקרוא בו.

בשעה שארון הקודש פתוח לצורך הוצאת ספר תורה, נוהגים לעמוד, ואומרים "ויהי בנסוע" ו"בריך שמיה", ולאחר מכן מוציאים את הספר תורה מארון הקודש. בר"ה וביוה"כ אחרי "ויהי בנסוע" אומרים י"ג מידות ג"פ, רבש"ע, ו'בריך שמיה'. ביו"ט אומרים י"ג מידות הרחמים פעם אחת, 'רבונו של עולם', 'בריך שמיה'. וכאשר חל יו"ט בשבת אין אומרים י"ג מדות. מי שלא הספיק לומר "בריך שמיה" לפני שסגרו את ארון הקודש, יכול לאומרו כל עוד לא פתחו את ספר התורה כדי לקרוא בו. הפותח את ארון הקודש מוציא את הס"ת, ומוסרו לש"ץ. כאשר מוציאים יותר מס"ת אחד, יטול הש"ץ את הס"ת הראשון, ואת הס"ת השני ייטול המוציא. האוחז ספר תורה, יאחזנו ביד ימין.