הלכה יומית

אסרו חכמים להניח חפצים על העץ או לקחת חפצים שהיו מונחים עליו, ואפילו אם היו מונחים שם מערב שבת. כמו כן כתבו הפוסקים, שיש להיזהר שלא להניח על האילן בערב שבת חפצים שצריכים להשתמש בהם בשבת. ואפילו אם הייתה שקית על העץ מערב שבת ורוצה להכניס לתוכה חפצים או להוציאם אסור, ואם הייתה השקית מונחת על מסמר התקוע בעץ מותר.

מצוה מדברי סופרים להדליק נר לשבת. חובה זו מוטלת הן על האנשים והן על הנשים, אלא שהנשים מוזהרות בו יותר. ועיקר המצוה הוא בנרות שעל שולחן האכילה, ועל כן מדליקים את הנרות על השולחן שעליו אוכלים סעודת שבת (ויש נוהגים ע"פ קבלה להדליק בסמוך לשולחן, ובפרט כשיש סיבה בטיחותית וכדומה כדלקמן). אך אשה המדליקה יותר משני נרות – שאר נרותיה יכולים להיות במקום אחר, ולאו דוקא על שולחן האכילה.

אין לקחת מגילה של אדם אחר בלי ידיעתו, אך במגילה ישנה שאין הבעלים מקפידים עליה שתתלכלך, ואינם נמצאים בסמיכות מקום מותר. ואם תפריה חלשים, או שיש בה קרעים, לא יקרא בה ללא רשות, שמא תיקרע. ולא יוציא את המגילה מהמקום בו היא נמצאת ואם יתכן שהבעלים יצטרכו את המגילה באמצע הקריאה, לא יתחיל לקרוא בה. מי ששאל מגילה מחבירו, יכול לתת לאדם אחר להשתמש בה, כי מכיון שראינו שהסכים לאחד מן הסתם מסכים הוא גם לאחר. אך לא יאחזו שנים יחד במגילה ישנה, שמא ימשוך כל אחד לצד אחר ותיקרע.

אמרו חכמים: "דברים הבאים מחמת הסעודה בתוך הסעודה . . פת פוטרתן". כלומר, שהדברים הנאכלים כחלק מהסעודה כתוספת ללחם, כמו למשל סלטים, מנות עיקריות, תוספות ומרקים, נחשבים כטפלים ובטלים כלפי העיקר – הלחם ונפטרים בברכה על הלחם, ובגלל שאכילת שאר המאכלים טפלה לסעודה אין לברך עליהם. אך דברים שלא באים כחלק מהסעודה, צריך לברך עליהם בנפרד.

חג הפורים בערים שאינן מוקפות חומה הוא ביום י"ד באדר, ובערים המוקפות (מימות יהושע בן-נון) הוא ביום ט"ו באדר וביום זה נוהגים את מצוות הפורים; אלא שכאשר חל ט"ו באדר בשבת, נקרא אותו פורים "פורים המשולש", מפני שאין לקרוא במגילה בשבת שמא יבואו לטלטלה ברה"ר, ומנגד אין לְאַחֵר את קריאת המגילה ליום ראשון, מפני שהוא אחר זמן הנס, כך שמצוות חג הפורים בערים המוקפות מתחלקים לשלשה ימים, וכפי שיפורט בהלכות הבאות. ביום תענית אסתר (החל בקביעות זו ביום חמישי) י"ג באדר, כבכל שנה, נותנים בו "זכר למחצית השקל" בכל מקום, וגם בירושלים (אף הנוהגים אחרת ביתר השנים).

לגבי מוצרים שברכתם "מזונות" המוגשים בתוך הסעודה, כתבו הפוסקים לחלק בין הסוגים השונים; מזונות המטוגנים בשמן עמוק כמו סופגניה או עוגת דבש שנילושה ברוב דבש או עיסה הממולאת עם מיני מתיקה וכדומה, שברכתם מזונות לכל הדעות אם הם נאכלים רק לקינוח ולא להשביע צריך לברך עליהם. אך שאר המאפים יש הסוברים שהם פת גמורה, ולכן אין לברך עליהם בסעודה. והמובחר ביותר להגישם לאחר ברכת־המזון ובמיוחד בשבת, ואין בזה משום ברכה שאינה צריכה, וכך הורה למעשה הרז"ש דווארקין ע"ה.

לכתחילה אין להסתפר בפורים שחל בערב-שבת, אך במקום הצורך ניתן להקל לכבוד השבת, ואין בזה חילוק אם מסתפר בעצמו או על ידי אחרים. כמו כן באם ציפורניו גדולות יש לגזור את ציפורניו בערב-שבת אף שהוא פורים, בכדי שלא ייכנס מנוול לשבת.

פירות הנאכלים ללא לחם, כמו קינוח ולא כחלק מארוחה, יש לברך עליהם, בין חיים ובין מבושלים, לכל הדעות, וכן פיצוחים המוגשים כקינוח לסעודה יש לברך עליהם. אך פירות המוגשים כחלק מן הסעודה כמו סלט המורכב מתפוחים ואגוזים וכדומה, או תוספת של שזיפים או תמרים וצימוקים המוגשים כתוספת למנה עיקרית, מכיוון שהכוונה היא לאוכלם כעת כחלק מהארוחה, כדאי לטעום מהם פחות מ"כזית" לפני הסעודה ולברך עליהם בנפרד ובכך לפטור אותם מברכה בזמן הסעודה. ואם הכוונה בפירות אלו הוא כדי שיאכלו יחד עם הלחם והדבר היחיד שמלפת בו את הפת בסעודה זו הוא הפירות, יאכל מהם עם פת בתחילה ובסוף, ולא יצטרך לברך עליהם כלל.

לכתחילה יש להתחיל את סעודת הפורים בבוקר, מפני כבוד השבת. ואם לא הספיק בבוקר יקיימה בשעות הצהרים המוקדמות, וישתדל להתחיל לפני תחילת שעה עשירית (כלומר, שלוש שעות זמניות לפני השקיעה), בכדי שיוכל לאכול סעודת שבת לתיאבון. וראוי שיסיים את סעודתו לפני השקיעה. האוכל סעודת פורים לאחר חצות, ראוי שיתפלל מנחה לפני כן. הנהגות השבת: מתפללים את תפילות השבת כרגיל. אין אומרים "אב הרחמים" ו"צדקתך". בקביעות זו המנהג להמשיך את ה"משתה ושמחה" גם בשבת.

מכיוון ש"אין אכילה בלא שתייה", נחשבים המים ושאר המשקאות שנוהגים לשתותם בסעודה כבאים מחמת הסעודה, ולכן אין לברך עליהם כיוון שנפטרים הם בברכת הלחם, אפילו אם האדם היה צמא קודם לכן. אבל לגבי תה או קפה שחור, שלא רגילים לשתותם דווקא בתוך הסעודה, ולכן כשמביאים אותם כקינוח סעודה, נחלקו הפוסקים האם יש לברך עליהם, ומספק אין לברך עליהם. אבל קפה שחור המוגש בסוף החתונה בכוסות קטנים אחרי סילוק השולחנות יש לברך עליו.

בפורים שחל ביום שישי (בערי הפרזות), ניתן להמשיך את סעודת פורים עד השקיעה, ואח"כ אין להמשיך לאכול כיון שחלה חובת קידוש. במצב זה ישנה אפשרות לפרוס מפה על הפת, ולערוך קידוש באמצע הסעודה, אלא שלמעשה כיון שהנהגה זו עלולה לגרום לבלבול לא נוהגים כן, אלא המנהג הוא שמברכים ברכת-המזון, מתפללים קבלת שבת וערבית של ליל שבת, ולאחר מכן מקדשים ועורכים את סעודת ליל-שבת.

אמרו חכמים, שמפני חשיבותו של היין יש לברך עליו בתוך הסעודה, אלא שבשבתות וימים טובים אין לברך על היין בסעודה כיוון שהקידוש הוא מצרכי הסעודה ונפטר בברכת "הגפן" שבקידוש, ואף השומעים את הקידוש שטעמו מהיין נפטרו בברכה זו. אולם ברכת "הגפן" בהבדלה אינה פוטרת את שתייתו בסעודה שלאחריה, אלא אם כן חשב בזמן הברכה לשתותו בסעודה. ולגבי משקאות חריפים המוגשים בתוך־הסעודה לאמירת "לחיים" וכדומה דנו הפוסקים האם יש לברך עליהם, והיו שניסו לחלק במטרת הבאתם ולחייב ברכה במצבים שונים אפילו בתוך הסעודה, אלא שהדעה הרווחת למעשה שאין מברכים עליהם כלל בתוך הסעודה.