הלכה יומית

אם הביאו לו פירות וכדומה בתוך הסעודה – טוב יותר, להניחם לאחר ברכת המזון כדי שיברך אחריהם את ברכתם האחרונה המיוחדת להם, ולא יפטרם בברכת המזון שאינה מיוחדת להם, כדי להשלים בהם מאה ברכות. ולעניין ברכת הריח ניתן לברך על הבשמים בכל פעם אחרי שפסק הריח והסיח דעתו מהם, ועבר זמן גדול. אלא שיותר טוב אם יכול לברך על מין בשמים אחר שלא היה לפניו בעת הברכה.

בעת סעודה המפסקת (הסעודה השלישית של שבת), יושבים על הכסאות הרגילים ללא מנהגי אבילות, וכן אין לאכול ביצה טבולה באפר, כמו כן אין הגבלה על מספר התבשילים, ואף אוכלים בה בשר ושותים יין. וכן מברכים ברכת-המזון בזימון כשאכלו יחד ג' אנשים או יותר . רחיצה, אכילה ושתיה אסורים מהשקיעה. שאר דיני אבילות מתחילים מצאת-השבת; אסור להכין את הקינות או נעלי הבד, וכן הפיכת הספסלים, הזזת הפרוכת וכדומה לפני צאת-השבת ואמירת "ברוך המבדיל בין קודש לחול".

כיוון שאמירת "ואני תפלתי" נתקנה כשבח על כך שישראל אינם כיתר האומות – שאף לאחר סעודה ומשתה מתאספים לשמוע תורה לכן הנהיגו לומר זאת בתפלת מנחה של שבת לפני קריאת התורה, בה היו הכל מתאספים לשמוע את התורה. בעת אמירת "ואני תפלתי" נוהגים לעמוד. ציבור שאין להם ספר תורה, יאמרו "ואני תפלתי" מיד אחרי "ובא לציון" (בלי קדיש ביניהם), ולאחר מכן יאמר הש"ץ חצי קדיש, ויתחילו תפלת לחש.

עזרא תיקן, שבכל שבת במנחה יקראו לשלושה אנשים לספר התורה – עשרה פסוקים או יותר מפרשת שבוע הבא, טעם התקנה הוא מפני שהמתעסקים בסחורה כל ימות השבוע, אינם באים לשמוע קריאת התורה בשני וחמישי, לפיכך תיקן בשבילם קריאה יתירה בשבת במנחה, שהם פנויים ויבואו לשמוע. אפילו אם חל יום-טוב להיות בשבת, קוראים בפרשת שבוע הבא, ולא בפרשת יום-טוב – שאין עניין ליום-טוב כלל לקריאת התורה במנחה, שהרי אלמלא שבת אין קריאת התורה ביום-טוב במנחה.

מנהגנו להתחיל לומר חצי קדיש קרוב לסוף הגלילה, ולמהר בגלילה, אמירת "יהללו" ובכניסה לארון הקודש – ובמקביל להאריך במתינות באמירת החצי קדיש, באופן שיסיימו את אמירת הקדיש אחר הכניסה ויאריך מעט יותר כדי שלא יצטרך מכניס הס"ת להיכל, לעבור בד' אמות של המתפללים, ועל כל פנים להסמיכו לתפילה ככל האפשר. אם אירע וסיים את הקדיש לפני כן, לא יתחילו מיד שמונה עשרה (העומדים בדרך לארון הקודש), אלא רק אחר סיום הכנסת הס"ת לארון הקודש.

נוהגים לומר שלשה פסוקי "צדקתך", והם משמשים כעין "צדוק הדין" על שלשה צדיקים שנפטרו בשעה זו: יוסף משה ודוד. אולם בכל יום שאין אומרים בו תחנון כשחל בחול – כשחל בשבת אין אומרים "צדקתך". עם זאת, בשבת מברכים אומרים "צדקתך" (אלא אם כן הוא ערב ראש חודש, או מועד אחר שאין אומרים בו תחנון כשחל בחול, או שיש חתן בבית הכנסת).

נוהגים לומר פרקי אבות בשבתות שבין פסח לשבועות אחרי תפילת מנחה, פרק אחד בכל שבת. וכותב אדה"ז שיש נוהגים כך כל שבתות הקיץ, וכך מנהגנו. לפני הפרק אומרים את המשנה "כל ישראל", ולאחריו את המשנה "רבי חנניא בן עקשיא". כדאי ונכון ביותר, שכל אחד ואחד יקבל על עצמו שנוסף על אמירת פרקי אבות בכל שבת משבתות הקיץ – יוסיף וילמד בעיון משנה אחת (לכל הפחות) עם הפירושים של מפרשי המשנה, כל אחד לפי מדתו.

יש להיזהר מאד ולהקפיד לאכול סעודה שלישית בשבת. ומי שאינו יכול כלל לאכול אינו צריך לצער את עצמו לאכול, כי סעודות השבת נצטוו לעונג ולא לצער. ומובא בשו"ע שהחכם עיניו בראשו שלא למלאות את בטנו בסעודת הבוקר, כדי שישאר מקום לסעודה שלישית. למנהגנו אין לאכול פת בסעודה שלישית, אבל צריך לטעום משהו. חוץ מזמנים יוצאים מן הכלל, כמו כאשר חל יום טוב בשבת קודש.

זמן סעודה שלישית מתחיל מזמן מנחה גדולה, דהיינו חצי שעה זמנית אחרי חצות היום. ויכול לאכלה מצד הדין בין לפני תפילת מנחה ובין אחרי שהתפלל מנחה. וגם מי שסיים את סעודת שחרית אחרי שהגיע זמן מנחה גדולה, אם אוכל אחרי ברכת המזון מיני מזונות, פירות וכדומה – יוצא בזה ידי חובת סעודה שלישית. לאחר השקיעה אין להתחיל לאכול ולשתות עד ההבדלה. אך כשרואים אנשים אחרים המקילים להתחיל לאכול אחרי השקיעה – לפני צאת הכוכבים – אין למחות בידם.

בזמן "רעווא דרעווין" אחרי תפילת מנחה – נוהגים שאחד מהקהל חוזר מאמר חסידות, עם זאת, אין לְאַחֵר זמן תפלת ערבית במוצש"ק כדי להאריך בחזרת דא"ח. קודם שיחזור המאמר יכין את עצמו וילמד תחילה היטב את המאמר, וגם יתכונן איך להביא את הדברים אל הזולת, ויכלכל דבריו באופן שיהיה הענין מובן לשומעים בשפה ובהברה המובנת לציבור. אם אחד מהקהל חל יום הולדתו בשבוע זה, טוב שיחזור הוא מאמר חסידות.

מי שהתחיל לשתות או לאכול (ולא אכל פת) לפני השקיעה – צריך להפסיק בשקיעה, אך אם התחיל לאכול פת לפני השקיעה, יכול להמשיך בסעודתו ולאכול ולשתות עמו דברים אחרים גם אחרי השקיעה ואינו צריך להפסיק, עד שיברך ברכת המזון. מי שהתחיל לאכול פת לפני השקיעה, אם התפלל תפילת ערבית באמצע הסעודה – חלה עליו חובת ההבדלה, ואסור לו לחזור לסעודתו עד שיבדיל על הכוס (ובברכת המזון לא יאמר "רצה" כדלקמן).

מתקנת כ"ק אדמו"ר מוהריי"ץ שבשבת מברכים לפני תפלת שחרית אומרים את כל התהלים בהשכמה, ובציבור דוקא. יחד עם זאת, אמירת התהלים קודם התפלה אינה דוחה תפילה בציבור. ומי שאינו יכול לגמור את אמירת ספר התהלים לפני התפילה, ישלים אמירתו במהלך היום. בשבת מברכים קודם אמירת התהלים יש הנוהגים לומר פסוקי 'לכו נרננה' וכן לאחר סיום התהלים פסוקי 'מי יתן'. את תקנת אמירת התהלים בשבת מברכים יש לשמור והיא נוגעת לו, לבניו ולבני בניו.