הלכה יומית

אם לא הדליק בתחלת הלילה, יכול להדליק כל הלילה – עד עלות השחר. ויזדרז להדליק בהקדם האפשרי. ולכתחילה יזהר להדליק לפני חצות הלילה. כשמדליק– בשעה מאוחרת (כשאין אנשים ברחוב) יברך רק אם בני ביתו ניעורים, או לפחות אחד מהם. אם לא הדליק לפני צאת הכוכבים – יתפלל מעריב לפני הדלקת נר חנוכה. אך אם אין לו כעת מנין, או שמתפלל במנין קבוע בשעה מאוחרת יותר – ידליק תחילה ולאחר מכן יתפלל במנין.

הנצרך לצאת בתחלת הלילה, ישתדל להדליק את הנרות בזמנם לפני היציאה (אף שמאוחר יותר יוכל להתעכב חצי שעה ליד הנרות, לכאורה הדלקה בזמנה עדיפה על ישיבה חצי שעה ליד הנרות), ורק אם לא מתאפשר להדליק בזמן – ידליק לאחר מכן. אך אין להדליק לפני השקיעה, (מלבד בערב שבת קודש). בשעת הדחק -כשלא יוכל כלל להדליק אחר כך- ידליק החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה).

את נרות החנוכה בבית הכנסת מדליקים אחר פלג המנחה, ונהוג שההדלקה היא בסיום תפלת מנחה – אחרי אמירת קדיש "תתקבל" ולפני "עלינו לשבח". המתפללים לפני פלג המנחה לא ידליקו נרות בשעה זו, ולכן אם התפללו בערב שבת לפני פלג המנחה – ידליקו את הנרות לפני כניסת השבת, ואף אם אין עשרה באותה השעה – ידליקו, כיון שבסופו של דבר יגיעו הציבור לקראת "קבלת שבת" ויהיה מנין שיראו את הנרות.

בערב שבת חנוכה מדליקים בבית את נרות החנוכה החל מפלג המנחה (שעה ורבע זמניות לפני השקיעה); וכדאי ונכון לגמור את כל ההכנות לשבת לפני הדלקת נר חנוכה, כך שהדלקת נר חנוכה תהיה סמוך ככל היותר להדלקת נרות שבת. בערב שבת קודש יש לתת בנרות – לפני ההדלקה – די שמן כך שיוכלו לדלוק כשיעור בלילה, ואין מתעכבים ליד הנרות חצי שעה.

במוצאי שבת מדליקים את נרות החנוכה בבית הכנסת בסיומה של תפלת ערבית אחרי אמירת קדיש תתקבל, לפני "עלינו לשבח". (וגם במקום שנוהגים להבדיל בבית הכנסת – מבדילים לאחר הדלקת הנרות וסיום התפלה). אך בבית תחילה מבדילים, ואחר כך מדליקים את נרות החנוכה, ולאחר מכן אומרים "ויתן לך".

בכל שבת בה קוראים קריאה נוספת מעבר לקריאת הפרשה, קוראים ל"שניים מקרא ואחד תרגום" רק את פרשת השבוע, ועל כן בשבת בה חל ר"ח טבת קוראים לשמו"ת את פרשת מקץ, ואין צורך לקרוא את הקריאות השייכות לראש-חודש ולחנוכה. לאחר קריאת "שמו"ת", נהוג שכל יחיד קורא לעצמו את ההפטרה הנקראת בציבור, ואף את יתר ההפטרות, ועל כן למעשה כשחל ר"ח טבת בשבת יש לקרוא את הפטרות: פרשת מקץ, הפטרת שבת ראש-חודש, והפטרת שבת חנוכה.

מוציאים שלשה ספרי תורה קוראים ששה קרואים בפרשת מקץ, והעולה שישי קורא עד סיום הפרשה. אחרי עליית השישי מניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון, אחר כך עולה השביעי בספר התורה השני, וקוראים מ"וביום השבת" עד "ונסכו". אחרי עליית השביעי – לפני הקדיש – מניחים את ספר התורה השלישי על שולחן הקריאה. אומרים קדיש ומגביהים את הספר השני כאשר הספר השלישי מונח על שולחן הקריאה. עולה המפטיר, וקורא את קריאת החנוכה ליום זה: "ביום השישי", ומגביהים את הספר השלישי.

כשחל ר"ח טבת בשבת ובבית הכנסת אין שלשה ספרים, יקראו בס"ת ראשון ששה קרואים בפרשת מקץ, ואחרי עליית השישי יגללו את הס"ת הראשון לקריאת המפטיר, ומניחים את ספר התורה השני על שולחן הקריאה ומגביהים את הספר הראשון. בס"ת השני יעלה השביעי לקריאה של ראש-חודש, ולאחר מכן יגידו קדיש, לאחר הגבהת ספר-התורה השני, לוקחים שוב את הספר הראשון למפטיר וקוראים "ביום השישי". ואם יש רק ספר-תורה אחד יקראו בו את כל הקריאות ויקפידו שלא להפסיק בין סיום עליית "שביעי" לקדיש, אלא מיד בסיום הקריאה וברכת התורה יאמר חצי קדיש, את הספר מגביהים רק אחרי הקריאה האחרונה.

בשבת זו קוראים בציבור את ההפטרה של שבת חנוכה – "רני ושמחי", ולאחר סיום ההפטרה מוסיפים פסוק ראשון ופסוקים אחרונים של הפטרת שבת ראש-חודש ושל שבת ערב ראש-חודש: ("כה אמר ה' השמים כסאי"; "והיה מדי חודש"; "ויצאו וראו", וחוזרים שוב על הפסוק "והיה מדי חודש"; ואחר כך מוסיפים: ויאמר לו יהונתן; ויאמר יהונתן לדוד).

נאמר: "זכור את יום השבת לקדשו", ותקנו חכמים שזכירה זו תהיה על כוס יין בכניסת וביציאת-השבת. ואסרו חכמים לטעום כלום אפילו מים מזמן בין השמשות של כניסת השבת עד שיקדש; ואף שבשאר מצוות התלויות בזמן התירו שתייה או טעימה לפניהן, בקידוש החמירו משום שעיקר מצות הקידוש היא בסמוך לכניסת השבת. וכן אם קיבלו תוספת שבת מבעוד יום אסור לאכול או לשתות עד לאחר הקידוש, כמו כן יש לנשים להיזהר שלא לטעום אחר הדלקת נרות עד לאחר הקידוש (ובשעת הדחק יש שהתירו לה להתנות שאינה מקבלת שבת לעניין זה, ואז תאכל ותשתה עד בין השמשות).

בתפלת מוסף של שבת ראש-חודש טבת אחר ברכת "הא-ל הקדוש", במקום "תקנת-שבת" אומרים "אתה יצרת". וכן מוסיפים "ועל-הניסים" בברכת "מודים" לפני "ועל כולם". אם טעה ולא הזכיר את ראש-חודש ואוחז עדיין בתפלתו, יחזור לתחלת "אתה-יצרת", אולם אם כבר עקר רגליו חוזר לראש התפלה. ואם טעה ולא פרט את קרבנות המוספים של שבת או ראש-חודש, יצא כיוון שהזכיר באופן כללי בנוסח התפלה "כמו שכתבת עלינו בתורתך". ואם הזכיר שבת ור"ח בתוך הברכה וטעה רק בחתימת הברכה והזכיר רק שבת או רק ראש-חודש, יכול להשלים תוך כדי דבור, ואם עבר זמן זה לא יחזור.

ככלל, גיל החינוך למצוות עשה הוא מהעת בה הילד מתחיל להבין את מהות המצווה, ומאז מתחיל חיוב החינוך על ההורים; וקודם גיל זה אין עליהם חיוב בחינוכו למצוות עשה, אך אסור לתת לו מאכל איסור, למרות שהילד איננו מבין כלל. אולם לגבי איסור האכילה קודם הקידוש אין מקפידים עם הילד אלא נותנים לו לאכול, ואין זה נחשב כאילו מאכילים אותו איסור, כיוון שהמאכל עצמו מותר באכילה וכל האיסור הוא מחמת הזמן, ועל כן אין לענותו ויש לתת לו לאכול אף קודם הקידוש.