הלכה יומית

לכתחילה לפני ראש השנה של שנה שביעית קוטפים את האתרוגים המוכנים, כך שאין בהם דיני שביעית. אלא שאף באתרוג הקדוש בקדושת שביעית מותר להשתמש למצוות ארבעת המינים. ומותר לצורך כך לקטוף אתרוג מהאילן, גם אם עדיין אינו ראוי לאכילה. הרוצה ליטול אתרוג של שביעית, יכול לקוטפו מהשדה, או ליטול מאוצר בית דין. אם נוטלו מאדם אחר ומעוניין לשלם לו, יקנה גם דברים אחרים וישלם דמי האתרוג בהבלעה. לגבי הוצאת אתרוגים של שביעית לחו"ל – יש לשאול רב מורה הוראה האם מותר וכיצד.

גם בשנת השמיטה מותר להניח את הלולב עם ההדסים והערבות בתוך כלי עם מים במשך ימי החג. לגבי דין קדושת שביעית כתבו רוב הפוסקים שבלולב ובהדס של שביעית לא חלה קדושת שביעית, ומנגד יש המחמירים וסוברים שיש בהם קדושת שביעית, ויש לנהוג בהם ככל דיני קדושת שביעית, אלא שאף על פי כן, אין מניעה להשתמש בהם למצוות ארבעת המינים.

אין מנהגנו לומר סליחות בעשי"ת, מלבד ב'צום גדליה' (שאומרים אותן בתוך סדר התפילה). אחרי 'ישתבח' (לפני החצי קדיש) מוסיפים 'שיר המעלות ממעמקים'. בתפלת שמונה עשרה חותמים בברכה השלישית 'המלך הקדוש', ובברכה האחת-עשרה 'המלך המשפט'. כמו כן מוסיפים בתפילות שמונה עשרה את הקטעים הבאים: 'זכרנו לחיים', 'מי כמוך', 'וכתוב לחיים טובים', 'ובספר חיים'. בסיום תפלת שמונה עשרה במקום 'עושה שלום' אומרים 'עושה השלום'. בחזרת הש"ץ, כשמגיע הש"ץ ל'וכתוב' ול'ובספר', הציבור אומרם בקול רם ולאחר מכן אומרם הש"ץ, אבל לא ב'זכרנו' וב'מי כמוך'.

בערבה אין קדושת שביעית, ואין מצווה על הבעלים להפקירה. כמו כן אין בנטילת הערבות משום איסור קצירה בשביעית. מותר להשקות את הערבות. אמנם לא יוסיף וישקה בנפרד השקאה נוספת לצורך גידולם על מנת שיהיו הערבות מהודרות, אבל מותר להרבות בהשקאה כאשר משקה בלאו הכי כדי שלא יינזקו הערבות.

טעה וחתם 'הא־ל הקדוש' – אם תיקן עצמו תוך כדי דיבור ואמר 'המלך הקדוש', יצא. נזכר לאחר כדי דיבור, או שהתחיל ברכה שלאחריה, חוזר לראש תפילת שמונה עשרה. אמר 'הא־ל' ולא אמר 'הקדוש', אפילו שהה יותר מכדי דיבור מסיים 'המלך הקדוש' וממשיך כדרכו . ש"ץ שטעה בחזרת הש"ץ ואמר 'הא-ל הקדוש' – אם לא תיקן מיד בתוך כדי דיבור – חוזר לתחילת שמונה עשרה, וחוזר לומר קדושה עוד הפעם.

בשנת השמיטה הותר לקטוף אתרוג לצורך מצוות ארבעת המינים, אך לאחר חלוף חג הסוכות אין לקטוף את האתרוגים שנותרו על העץ, במטרה למנוע נזק לאילן. אך באם מעוניין באתרוגים לצורך עשיית ריבה מותר לקוטפם. מותר לשמור את הערבות לצורך שריפת החמץ בערב פסח כיוון שאין בהן קדושת שביעית. מי שריצף את חצרו לצורך בניית הסוכה, אסור לו לפנות אבנים אלו לאחר חג הסוכות אם הדרך לזרוע שם.

מי שיש לו מערכת השקאה או זיבול ממוחשבת – יש לנתקה לפני ראש השנה (אם אינה הכרחית ). ויש המתירים לכוון את המערכת לפני ראש השנה, כיון שאינו עושה מעשה בשנת השביעית עצמה, ולמעשה יש לוודא לפני ראש השנה שהתדירות הינה המינימלית הנדרשת לשמירה על הקיים ולמניעת נזק.

בזמן שבית המקדש קיים, איסור עשיית מלאכה בקרקע מתחיל שלושים יום לפני תחילת השנה השביעית – מהלכה למשה מסיני, ומתקנת חכמים אף מוקדם יותר. ובזמן הזה אין דין זה של תוספת שביעית. אולם, כשם שמוסיפים מחול על הקודש בערב שבת, כך ראוי להוסיף מעט בערב ראש השנה של שביעית – לפני התקדש החג – להימנע מדברים האסורים בשמיטה עצמה, ולמעשה בפועל, בלאו הכי מקבלים תוספת איסור מלאכה לפני השקיעה מחמת קדושת יו"ט ודי בתוספת זו.

אסרו חכמים לאכול שום דבר או לשתות במוצאי שבת, עד שיבדיל על הכוס, אף על פי שכבר הבדיל בתפילה. ואפילו לטעום מעט – אסור, כיוון שעיקר מצוות הבדלה הוא דווקא בתחילת זמנה סמוך לצאת השבת, לכן אסרו חכמים אפילו טעימה כלשהי משהגיע זמנה – בכדי שיקיימה בזמנה העיקרי. ולגבי שתיית מים קודם הבדלה, אף שמעיקר הדין מותרת – מנהגנו שלא לשתות אפילו מים קודם הבדלה.

מי שאין לו יין ואף לא שאר משקים הנחשבים כחמר מדינה, אם ידוע לו שלמחרת יהיה לו יין או חמר מדינה אסור לו לטעום מאומה עד שיבדיל למחרת ביום, ורק אם הגיע חצות היום שלמחרת ועדיין לא השיג רשאי לאכול. ואם הוא אדם חלש וקשה לו להתענות, מותר לו לאכול במוצאי שבת אם הזכיר הבדלה בתפילה ("אתה חוננתנו"). וכן מי שיודע כבר בצאת השבת שגם למחרת (עד חצות ) לא ישיג יין או חמר מדינה והזכיר הבדלה בתפילה – יכול לאכול מיד כיוון שבמקרה זה יצא ידי חובתו בהבדלה שבתפלה.

איסור הטעימה קודם ההבדלה מתחיל משיגיע זמן בין השמשות (אחר שקיעת החמה), כיוון שהוא ספק לילה. ואפילו אם התחיל לאכול או לשתות מבעוד יום (כשלא אכל פת בסעודה זו) – צריך להפסיק כשמגיע זמן האיסור. אבל אם אכל פת בסעודה זו שהחל מבעוד יום – אינו צריך להפסיק בהגיע זמן ההבדלה, אלא רשאי הוא להמשיך בסעודתו כמה שירצה אפילו לתוך הלילה, כיוון שהתחיל בהיתר.

מי ששכח והתחיל לאכול בזמן האיסור – צריך להפסיק מיד כשנזכר. ואם נטל ידיו לסעודה קודם שהבדיל, ונזכר לפני ברכת "המוציא" – יבדיל על הכוס בין נטילת ידיים ל"המוציא". אך אם נזכר לאחר שבירך המוציא, לפני שטעם פרוסת המוציא – יטעם ממנה מיד ואחד כך יבדיל, שהרי אם יבדיל מתחילה תהא ברכת המוציא לבטלה, כיוון שיצטרך לשוב ולברך המוציא מחמת ההפסק הרב בין הברכה לטעימה, ולכן יטעם מיד מן הפת ויבדיל.