הלכה יומית

כיוון שקודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם (ומי שהתחיל צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה אא"כ מינה 'שומר' שיזכיר לו להתפלל), אם נטל ידיו לסעודה ונזכר בין נטילת ידיו לסעודה לבין תחילת הסעודה שלא התפלל ערבית עליו לברך "המוציא" על הפת ולאכול ממנו כזית, ואחר כך יפסיק מיד ויתפלל ערבית.

המקדש על הפת ייטול ידיו תחלה ויברך על נטילת ידיים, ואחר כך ייקח לחם משנה ויברך ברכת "המוציא לחם מן הארץ" ומברך את נוסח ברכת הקידוש ואוכל. אבל כשמקדשים על היין נוטלים ידיים אחר הקידוש לפני אכילת הפת. ואם טעה ונטל ידיו ובירך "על נטילת ידיים" – יקדש על היין ויטעום מכוס הקידוש ואח"כ ימשיך לאכול פת ואין צריך ליטול ידיו שנית.

בהמשך להוראת הרבי לעשיית חדרם של הילדים כ"מקדש-מעט", עורר הרבי כי יש לרכוש להם ספרי קודש ולהניחם בחדרם. וכיוון שהספרים נמצאים בחדרי הפעוטות יש לשים לב להקפיד על כבודם. משום כך בחדרים בהם מחליפים חיתולים לתינוקות או שהם מתלבשים בהם וכדומה בקביעות, יש להניח את ספרי הקודש ותשמישי הקדושה במקום שמוגדר מבחינה הלכתית כרשות נפרדת, שבה יכולים הספרים להיות גלויים ללא חשש. ולדוגמא: מעל שידה שגובהה מעל עשרה טפחים (כ-80 ס"מ), וכן ניתן להניחם בתוך ארון שהנפח שלו יותר מ-40 סאה (=48X48 ס"מ ובגובה 144 ס"מ).

אסרו חכמים לאכול מאכלי חלב, על אותו שולחן שמניחים עליו או שאוכלים עליו מאכלי בשר (בהמה או עוף) באותה השעה. וכן להיפך, אם אוכל מאכלי בשר, אסור לו להעלות על אותו שולחן מאכלי חלב. ושני טעמים נאמרו בדבר, בכדי שלא יטעה אדם ויאכל ממאכלי הבשר שעל השלחן ביחד עם מאכלי חלב. ויש אומרים שהטעם לגזירה זו הוא מחשש שיגעו הבשר והגבינה זה בזה ונמצא אוכל בשר בחלב. ומי שאכל מאכלי בשר אך עדיין לא עברו שש שעות משסיים מותר לו להסב על יד מי שאוכל מאכלי חלב.

במידה ואין אפשרות בחדר לעשות רשות נפרדת עבור הספרים ע"י התקנת שידה בגובה הדרוש מבחינה הלכתית, ניתן להחזיק את הספרים בחדר כאשר מכסים אותם בשני כיסויים. וכתבו הפוסקים שכיסוי שנכפל, כגון בגד מקופל, נחשב כשני כיסויים, וכן אם הכיסויים הם רק מלמעלה ומהצדדים אע״פ שמלמטה אינו מכוסה בפני עצמו אלא רק השולחן מכסהו – הרי זה נחשב למכוסה. אולם בגד שנתפר משני בדים, כגון ציפית לכרית נחשב ככיסוי אחד. וצריך שאחד מן הכיסויים יהיה אטום ולא שקוף, ואפילו כשישנם כמה כיסויים שקופים הרי הם חשובים ככיסוי אחד.

לעניין איסור העלאת בשר על שלחן שאוכלים עליו מאכלי חלב וכן להיפך, אין הבדל אם המאכלים הנם שלו או ששייכים לאדם אחר, ויש לנהוג את כל כללי ההרחקה שיפורטו לקמן. שכחו והניחו את שני המינים על השלחן יסירו מיד את המין השני. וכתבו הפוסקים שאיסור זה נאמר רק לגבי מאכלים אך לא לעניין כלים, ולכן מותר לאכול מאכלי חלב כשעל השלחן כלי בשר נקיים מונחים בצד, שאין חשש שמא ישתמש בהם למאכלי החלב וכן להיפך.

כשרוצים לכסות הספר מפאת כבודו לפני שמחתלים את הילדים וכדומה, יש להקפיד שאחד מן הכיסויים יהיה כיסוי שאינו מיוחד להם. ולגבי כריכת הספר או הניילון העוטף אותו דנו הפוסקים האם נחשבים כאחד מכיסויי הספר או שהנם חלק ממנו ואינם נחשבים ככיסוי, ולמעשה כתבו הפוסקים שהמחמיר בזה ומכסה בשני כיסויים נוספים חוץ מן הכריכה תבוא עליו ברכה.

אף על פי שהאוכל מאכלי חלב, אסור לו לאכול על אותו שלחן שחבירו אוכל בו מאכלי בשר וכן להיפך, מכל מקום האיסור הוא רק בשני אנשים המכירים זה את זה, שמא יטעו ויאכלו זה משל זה, ונמצאים אוכלים בשר בחלב, אבל אם מדובר בשני אנשים שאינם מכירים זה את זה, כגון שני אנשים שמתאכסנים במלון ואינם מכירים זה את זה, הרי הם רשאים לאכול, זה בשר וזה חלב על שלחן אחד, משום שאין לחשוש שיאכל אדם ממאכלי אדם אחר שאינו מוכר לו. ויש שכתבו שכאשר סועד לידו נכרי, גם אם מכירו אין חשש שיאכל ממנו, כיוון שאין חשש שיאכל ממאכלי הנכרי, אלא שלמעשה אף בנכרי וישראל אם מכירים זה את זה אסור. יצויין שלכתחילה אין לישראל לאכול עם הנכרי בצוותא.

מניחים חומשים על-גבי נביאים וכתובים, אך לא להיפך. וכתבו הפוסקים שניתן להניח תורה שבכתב על גבי תורה שבעל פה אך לא להיפך, ולגבי קדושת הסידור, קדושתו כנביאים וכתובים, ואין להניח עליו תורה שבע"פ. ויש המחמירים אף שלא להניח ספרי ראשונים ואחרונים על ספרי הש"ס. ובספר 'החינוך והמחנך' נכתב בשם הרחמ"א חודקוב ע"ה, לחנך את הילדים שידעו איזה ספר מותר לשים על ספר אחר, והוסיף כי יש "ללמוד מכ"ק אדמו"ר שליט"א, שמדייק ביותר בכבוד הספרים . . וזאת מבלי התחשב עם כך שכל רגע מזמנו ספור ומדוד".

שניים האוכלים על שלחן אחד באותה השעה והאחד אוכל מאכלי חלב והשני אוכל מאכלי בשר, גם אם עושים זאת באופן המותר (כדלקמן), אסורים הם לאכול מאותו הלחם, וכן לא ישתמשו באותה המלחייה, שכן לפעמים שיירי המאכל דבוקים במלחיה ויש חשש שהאוכל מאכלי חלב יאכל משאריות המאכל הבשרי הדבוקים במלח וכן להיפך, ועוד משום שאם ישתמשו באותה הפת ובאותה המלחייה עלולים לאכול זה ממאכלו של זה מתוך קירוב הדעת שביניהם. אך מותר לפרוס הפת ולהניח לפני כל אחד פרוסות נפרדות.

מן הדין זמנה של תפלת ערבית נמשך כל הלילה (עד עלות השחר), שכן תפלת ערבית נתקנה כנגד אברי העולות בבית המקדש שניתן היה להקריבם על גבי המזבח במשך כל הלילה. ולכתחילה יש להתפלל ערבית מיד אחר צאת הכוכבים, וביחוד הקפידו חכמים שלא לאחר את קריאת שמע של ערבית לאחר חצות הלילה, מפני שחששו שמא ישכח אדם לאומרה. ומכל מקום אם עבר ולא קרא עד חצות הלילה, יקראנה עם ברכותיה עד עלות השחר, ובדיעבד אם נאנס יכול לקוראה עד 'הנץ-החמה', ללא ברכת 'השכיבנו', אבל תפילת ערבית לא יתפלל אחר עלות השחר.

קודם תפלת ערבית אסור לאכול פת או מזונות יותר משיעור "כביצה" -54 גרם, וכן אסור לישון עד שיתפלל שמא ישכח להתפלל. אולם שאר מאכלים שאינם ממיני דגן כמו פירות וכן כל המשקאות שברכתם האחרונה היא "בורא-נפשות", מותרים קודם תפלת ערבית. ואם התחיל לאכול בתוך חצי-השעה שקודם צאת הכוכבים, צריך להפסיק לאכול ולהתפלל ערבית בזמנה. אך אם התחיל בהיתר לפני החצי-שעה שקודם צאת הכוכבים, מעיקר הדין אינו חייב להפסיק.