הלכה יומית

לאחר השחיטה נוהגים לזרוק את בני המעיים, הכבד והכליות על הגג או בחצר, לאכילת בעלי חיים – משום שראוי לרחם על הבריות, כדי שירחמו עלינו מן השמים . מלבד שחיטת התרנגול, ראוי ונכון לתת את פדיון ה'כפרות' לעניים או למטרת צדקה אחרת. או למסור את העוף עצמו לעניים או למוסדות תורה וכדומה.

בטעמה של מצוות ישיבה בסוכה נאמר: "למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים", כשהכוונה על ענני הכבוד שהגנו על ישראל מפני השמש. כמה הלכות נלמדות מן הדמיון שבין הסוכה לענני הכבוד וביניהם – מקום בניית הסוכה, למדו חכמים שיש להעמיד את הסוכה תחת כיפת השמים דווקא כפי שהיו 'ענני הכבוד'. על כן, אין לבנות סוכה תחת עץ או תחת מרפסת – גם אם היא גבוהה מאד. הלכות נוספות קיימות בבחירת מקום הסוכה שמטרתם לוודא שהמקום ראוי לבניית הסוכה מבלי לפגוע בתושבי והולכי העיר, וכן יש להקפיד שלא לבנותה במקום שידוע לו שיגרם לו צער בישיבתו בסוכה, כגון: במקום שיש שם פרעושים וזבובים, או ריח רע.

אף על פי שאסור לבקש בשבת מבעל המכולת שיביא לו מוצר במשקל מסויים, יכול הוא לבקש ממנו במספר יחידות של דברי מאכל או משקה כגון שיאמר לו את מספר הבקבוקים שמעוניין, כיוון שאין מספר זה מבטא מכירה אלא כך הדרך לתאר את הכמות הנצרכת. ובלבד שיזהר שלא יזכירו את סכום המוצר. כמו כן כאשר צרך הלוקח בעבר מוצרים זהים מחנות זו, אסור להם לדבר על חובו המצטבר ולחשב אותו יחד עם מה שהוא לוקח בשבת.

נחלקו הפוסקים האם ניתן למכור בשבת עליות-לתורה ומצוות שונות במכירה פומבית, כשכל אחד נוקב סכום והמרבה זוכה; והיו שאסרו משום שדומה הדבר למקח-וממכר, אלא שכתבו הפוסקים שפשט המנהג להקל בזה, ואדרבה היו שהגדילו במעלת הזכות לקנות מצוות בדמים, ונתנו לזה מקום מכובד בשבתות וחגים, ויש שכתבו שאנשי מעשה נוהגים שיתן כל מה שהתחייב לתת גם אם בפועל זכה חבירו בקניית המצווה, אלא שבפועל המנהג הוא שלא להחמיר בזה.

אסור לאדם לחשוב חשבונותיו בפיו בשבת, גזרה שמא יכתוב, ואפילו חשבון שעבר כבר אלא שעדיין צריך לזכרו כגון לחשב האם סיים לשלם לעובדיו או שעדיין חייב להם, אסור – שמא יכתוב את הסיכום לזכרון. אבל אם ידוע לו שסיים חובו וחשבון זה הוא שלא לצורך כלל – לא חששו בכך שמא יבוא לכתוב, ומותר, אלא שגם בחישובים אלו אין להרבות מפני שאסור להרבות בשיחה בטלה בשבת.

מן התורה גם כשחל ראש השנה בשבת מצווה לתקוע בשופר, אלא שאסרו חכמים לתקוע בשופר בשבת משום שאין הכל בקיאים בתקיעת שופר, וחששו שמא ייטלו את השופר וילכו עמו בשבת אל הבקי ללמוד לתקוע, ויעבירו את השופר ד' אמות ברשות הרבים (במקום שאין עירוב). ובגמרא רמזו זאת מהאמור: "שבתון זכרון תרועה", שכראש השנה חל בשבת הוא "שבתון זכרון תרועה", מזכירים את התרועה אבל אין מריעים בפועל, ובתורת החסידות מבואר כאשר ראש השנה חל בשבת, אין צורך כל כך לעורר את העונג העליון ע"י השופר, מכיוון שהעונג שבשבת פועל שהקב"ה יקבל את הבקשה להיות מלך על העולם, ולכן די בהזכרת הפסוקים בלבד.

בראש השנה שחל בשבת ושכח לומר 'רצה' או 'יעלה ויבוא' ואמר שם ה' שבברכת "בונה ירושלים", יסיים הברכה וכל זמן שלא התחיל עדיין ברכת 'הטוב והמטיב' – כוללן יחד ואומר "ברוך . . שנתן שבתות למנוחה . . וימים טובים לזיכרון, את יום הזיכרון הזה, ברוך . . מקדש השבת וישראל ויום הזיכרון. אבל אם שכח רק אחת מהן, אומר בנוסח ברכה זו רק את מה ששכח ולא את ההזכרה השנייה. ואם נזכר ששכח 'רצה' או 'יעלה ויבוא' לאחר שהתחיל 'הטוב והמטיב', בלילות ראש-השנה חוזר לתחילת ברכת-המזון, אבל ביום אינו חוזר, ואם שכח 'רצה' יחזור.

דנו הפוסקים אודות מזוזה שהוסרה לצורך בדיקה – האם צריך לברך כשמחזירים אותה למקומה, ולמעשה נהוג שכאשר ישנו הפסק של לילה אחד מהסרת המזוזה עד חזרתה אין צריך לברך על קביעתה, אך יותר מכך צריך לברך, ואם הסירה על מנת לבדקה ולקבעה לאחר יום מברך. וכן אם מעבירים אותה למקום אחר או קובעים במקומה מזוזה אחרת מברכים, ואם קבעו בלא ברכה, אין לברך.

ידוע כי בדרכו של אברהם לעקידת יצחק הגיע השטן להפריעו והתגלה אליו בדמות נהר, אולם אברהם אבינו מסר את נפשו ונכנס לתוך הנהר עד צווארו. זכר למסירותו זו של אברהם ומעוד טעמים נוספים נתקן ביום הראשון של ראש השנה מנהג ה"תשליך", על יד הנהר, באר מים או מעיין בו מצויים דגים חיים. במקום שיוכלו לראות ממנו את הדגים, שכשם שהדגים עיניהם פקוחות תמיד, כך עין של מעלה פקוחה עלינו תמיד לטובה. במשך הדורות נקבע שכאשר חל ראש השנה בשבת דוחים את ה"תשליך" ליום ב' דר"ה ומבאר הרבי שהדבר נועד למנוע תקלה כגון טלטול סידורים במקום שאין עירוב, ולכן אין יוצאים ל"תשליך" בשבת.

את המזוזה יש לקבוע על מזוזת-הפתח הימנית, בשליש העליון שלה. יש לקבוע אותה באלכסון, כך שהקצה העליון שלה – שעליו האות "ש" – יהיה מופנה פנימה, בכניסה הראשית נקבע הדבר על פי צד ימין של הנכנס לבית, אולם בפתחים של חדרים פנימיים קובעים זאת לפי מבנה הדלת ( – "היכר ציר"). כשהדלת נפתחת לתוך החדר נקבעת המזוזה בצד ימין של הנכנס אל החדר. כשהדלת נפתחת אל מחוץ לחדר נקבעת המזוזה בימינו של היוצא ממנו. ובפתחים שיש בהם דלתות הזזה קובעים את המזוזה לצד שבו נמצאת המסילה של הדלת. את המזוזה יש לקבוע בחזקה במסמרים או בדבק חזק, אך לא בדבק נייר רגיל שאינו מחזיק לאורך זמן.

ככל יו"ט שחל במוצאי-שבת, מבדילים בתפילת ערבית של ליל ב' דראש השנה (החל במוצש"ק) באמירת "ותודיענו", בכדי להבדיל בין קדושת השבת החמורה לקדושת החג. מי ששכח לומר "ותודיענו", והתחיל לומר "ותתן לנו ה' אלקינו" שוב אינו אומר "ותודיענו", ויש שכתבו שמן הדין ניתן לומר "ותודיענו" עד אמירת ה' של חתימת ברכת "מקדש ישראל ויום הזכרון", וכל שכן אם נזכר לפני "יעלה-ויבוא" שיכול לומר שם ותודיענו.

מצות עשה להלוות לעניי ישראל שנאמר "אם כסף תלווה את עמי את העני עמך", ואף שמצווה זו נאמרה בלשון 'אם' למדו חז"ל שזוהי מצווה ולא רק 'רשות'. ומצווה להלוות אף ליהודי עשיר שצריך לכך, אלא שאם באו לפניו עני ועשיר, עליו להקדים את ההלוואה לעני לפני העשיר. ומצווה זו גדולה יותר ממצוות הצדקה לפי שבמצוות צדקה העני כבר נצרך לבקש מן הבריות ואילו יהודי שמבקש הלוואה עדיין לא הגיע לידי כך, ובזכות הלוואה לא יצטרך הלה לבקש מן הבריות צדקה. וראוי ונכון לייסד בכל מקום (ובכל בית כנסת) קופת גמ"ח ציבורית, וכל אחד יפריש לשם מעות שיש בידו להלוות.