איסור הנחת בשרי וחלבי על שולחן אחד

הנחת אוכל בשרי וחלבי על אותו השולחן – האיסור וטעמיו

אסרו חכמים לאכול מאכלי חלב, על אותו שולחן שמניחים עליו או שאוכלים עליו מאכלי בשר (בהמה או עוף) באותה זמן. וכן להיפך, אם אוכל מאכלי בשר, אסור לו להניח על אותו שולחן מאכלי חלב. ישנן שתי סיבות בדבר, בשביל שלא יטעה אדם ויאכל ממאכלי הבשר שעל השולחן ביחד עם מאכלי חלב. ויש אומרים שהסיבה לגזירה זו היא מחשש שיגעו הבשר והחלב זה בזה ונמצא אוכל בשר בחלב. ומי שאכל מאכלי בשר אך עדיין לא עברו שש שעות משסיים מותר לו לשבת ליד מי שאוכל מאכלי חלב^[1].

לעניין איסור הנחת בשר על שולחן שאוכלים עליו מאכלי חלב וכן להיפך, אין הבדל אם המאכלים הם שלו או ששייכים לאדם אחר, ויש לנהוג את כל כללי ההרחקה שיפורטו לקמן. שכחו והניחו את שני הסוגים על השולחן יסירו מיד את הסוג השני. וכתבו הפוסקים שאיסור זה נאמר רק לגבי מאכלים אך לא לעניין כלים, ולכן מותר לאכול מאכלי חלב כשעל השולחן כלי בשר נקיים מונחים בצד, שאין חשש שמא ישתמש בהם למאכלי החלב וכן להיפך^[2].

אף על פי שהאוכל מאכלי חלב, אסור לו לאכול על אותו שולחן שחברו אוכל בו מאכלי בשר וכן להיפך, מכל מקום האיסור הוא רק בשני אנשים המכירים זה את זה, שמא יטעו ויאכלו זה משל זה, ונמצאים אוכלים בשר בחלב, אבל אם מדובר בשני אנשים שאינם מכירים זה את זה, למשל שני אנשים שנמצאים בבית מלון ולא מכירים זה את זה, מותר להם לאכול, זה בשר וזה חלב על שולחן אחד, מכיוון שאין לחשוש שיאכל אדם ממאכלי אדם אחר שאינו מוכר לו. ויש שכתבו שכאשר סועד לידו נכרי, גם אם מכירו אין חשש שיאכל ממנו, כיוון שאין חשש שיאכל ממאכלי הנכרי, אלא שלמעשה אף בנכרי וישראל אם מכירים זה את זה אסור. יצויין שלכתחילה אין לישראל לאכול עם הנכרי ביחד^[3].

שניים האוכלים על שולחן אחד באותה זמן והאחד אוכל מאכלי חלב והשני אוכל מאכלי בשר, גם אם עושים זאת באופן המותר (כדלקמן), אסורים הם לאכול מאותו הלחם, וכן לא ישתמשו באותה מלחיה, מכיוון שלפעמים שיירי המאכל דבוקים במלחיה ויש חשש שהאוכל מאכלי חלב יאכל משאריות המאכל הבשרי הדבוקים במלח וכן להיפך, ועוד סיבה היא, שאם ישתמשו באותו הלחם ובאותה המלחייה עלולים לאכול זה ממאכלו של זה מתוך קירוב הדעת שביניהם. אך מותר לפרוס את הלחם ולהניח לפני כל אחד פרוסות נפרדות^[4].

 אכילה משותפת באופן המותר

שני בני אדם המכירים זה את זה, כאשר זה אוכל בשר וזה אוכל חלב, אם מניחים ביניהם חפץ שאין דרכו להיות על השולחן, נחשב הדבר כהיכר, ומותר. חפץ זה צריך להיות גבוה קצת ונראה לעין, כגון קנקן או פת שאין משתמשים בהם במהלך אותה הסעודה. ואם כל אחד אוכל במפה שלו, או  שהוא אוכל בהפסק מפה והאחר אוכל על השולחן, הדבר נחשב להיכר. ואם יושבים הם משני קצות השלחן באופן שאין האחד יכול לפשוט את ידו ולאכול מן המזון שלפני חבירו, נחשב הדבר כהיכר, ויש שהחמירו שלא להסתמך על היכר זה^[5].

^[1] חולין קג, ב ורש"י שם ד"ה ואסור להעלות. רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פ"ט ה"כ. טוש"ע ונ"כ יו"ד ספ"ח ס"א. וראה ערוה"ש שם סי"א.

^[2] ראה שו"ע ונ"כ יו"ד ספ"ח ס"א. וראה ספר הכשרות פ"י סכ"ב ובהע' שם.

^[3] חולין קז, ב. שו"ע יו"ד ספ"ח ס"ב. דרכ"ת שם סקט"ו. שו"ע אדה"ז או"ח סת"מ ס"ג וראה פסקי אדה"ז בהלכות או"ה (להרא"ל קפלן ע"ה) ספ"ח ס"ב. שו"ת באר משה ח"א ס"י בסופו.

^[4] רמ"א יו"ד ספ"ח ס"ב. וראה ספר הכשרות פ"י סכ"ג ובהע' שם.

^[5] שו"ע יו"ד ספ"ח ס"ב. פת"ש שם סק"ג. וראה פס"ד צ"צ יו"ד סקפ"ה ס"ג. ספר הכשרות פ"י סכ"ד ובהע' שם.