איסור הרחיצה בתשעת הימים

רחיצה להעברת הזוהמה

כחלק מדיני האבלות בתשעה באב אמרו חכמים, שאין לרחוץ בו[1], וכתבו הראשונים שנהוג לאסור רחיצה אף בשבוע שחל בו תשעה-באב, ולמעשה נפסק להלכה (בקרב הנוהגים כדעת הרמ"א, וכ"ה מנהגנו) שכבר מר"ח מנחם-אב חל איסור רחיצה. איסור רחיצת הגוף לתענוג הוא אפילו כאשר רוחץ בצונן, אולם מותר אדם לרחוץ את פניו ידיו ורגליו במים צוננים בימים אלו, ומותר להפיג צינתם שלא יהיו קרים אלא שלא יהיו חמים כאלו שנהנה מהם[2].

אלו שמזיעים הרבה כגון בעת עבודתם וכן המתגוררים במקומות החמים שמזיעים שם הרבה, מותר להם לרחוץ את מקומות הזיעה אפילו במים חמים[3]. וכן מי שאין גופו נקי מותר לו לרחוץ גופו אפילו במים חמים בכדי שיהיה נקי, אלא שהמוכרח לרחוץ במים חמים בימים אלו לא יעשה זאת בפרהסיה כגון במקווה, אלא בביתו[4].

רחיצת תינוקות וילדים

תינוקות וילדים בגילאים בהם הם מתלכלכים תדיר, וכן ילדים קטנים שרגילים לרחצם בכל יום, מותר לרחצם בימי תשעת הימים, כיוון שאין זו רחיצת תענוג אלא רחיצה לשם העברת הזוהמה. וכן הצריכים להתרחץ לצורך רפואי או צורך הלכתי, יכולים להתרחץ כדרכם גם בימי תשעת הימים כיוון שרוחצים הם מפני הצורך ולא לשם תענוג[5].

רחצה בים, בבריכה וטבילה במקווה

רחיצה של תענוג אסורה בימי תשעת הימים, ועל כן בימים אלו אסור ללכת לים או לבריכה לשם שחייה[6]. וכן אין ללכת למרחץ בכדי להזיע (באמצעות סאונה רטובה וכדומה), אלא אם כן יש בדבר צורך רפואי; ואף לקטנים שהתירו לרחצם בימים אלו, חל איסור זה כיוון שהתירו להם רק רחיצה שיש בה צורך אך לא התירו רחיצה של תענוג. וטבילה במקווה מותרת, וכן הרוחץ בכל ערב שבת מותר לרחוץ בחמין ראשו, פניו, ידיו ורגליו לשבת, והמנהג להקל לרחוץ כרגיל[7].

[1] פסחים נד, ב.

[2] טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"א סט"ז. נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב ס"ב-ג.

[3] ואף שאסרו רחיצה בימי תשעת הימים, אין הגבלה על רחיצת הפנים והפה בימים אלו (חוץ מתשעה באב) ומותר לצחצח שיניים באמצעות משחת שיניים כבדרכו בכל יום. כמו כן מותר להשתמש בתשעת הימים בבישום המנטרל ריחות רעים מן הגוף וחומר קוסמטי אל-ריח כגון דאודורנט, ולמרחו או לרסס ממנו במקום זיעה (ראה נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב סי"ח-ט ובהע' שם).

[4] ראה טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"א סט"ז. נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב ס"ד-ה.

[5] טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"א סט"ז. משנ"ב שם ס"ק פח. נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב ס"ו-ח. פסק"ת סתקנ"א אות נ.

[6] ומי שעובד כמציל בים ובבריכה ובתוקף תפקידו נדרש ממנו לעבוד בימי תשעת הימים (כגון עבור רוחצים הנוהגים במנהגי הספרדים ומותרים ברחיצה עד לשבוע שחל בו תשעה באב), מותר לו ללכת לעבודתו אף בימים אלו, כיוון שבדרך כלל המציל אינו נכנס לתוך המים אלא אם כן יש בדבר צורך הצלת נפשות, ואז ודאי מותר לו להיכנס, ועל כן מותר לו ללכת לעבודתו כרגיל (ראה נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב סט"ו ובהע' כו שם).

[7] ראה נטע"ג בין המצרים ח"א פמ"ב סי"א-יד וסט"ז ופמ"ג ס"א-ב. הלכות ומנהגי חב"ד ע' 271 הע' 15.