בגדי השבת

זמן לבישת בגדי שבת

על השבת נאמר: "וכבדתו מעשות דרכיך"[1], ואמרו חכמים: "'וכבדתו' – שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חול", שבגדי השבת יהיו נאים יותר משל ימות החול. וישנם חילוקי דעות האם צריך להחליף גם את הנעליים. ויש אנשי מעשה המדקדקים שלא ללבוש בשבת מכל מה שלבש בחול. ובשעת הדחק יש להקפיד ללבוש דבר א' לפחות לכבוד שבת[2].

טוב ללבוש את בגדי השבת מיד אחר הרחיצה. ואם מתרחץ בבית המרחץ, יכול ללבוש את הבגדים העליונים בביתו סמוך לשבת. וילבש בגדים הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה, כמו שהיו עושים גדולי החכמים שהיו מתעטפים בבגדים נאים ואומרים "באו ונצא לקראת שבת המלכה", והיו אומרים "בואי כלה בואי כלה"[3].

מלבושים מיוחדים לשבת

מנהגנו ללבוש בשבת בגדים שחורים, כמנהג הרבי ומנהג כ"ק אדמו"ר מוהריי"צ. אברכים נשואים לובשים סירטוק – בגד ארוך עשוי משי. גם אשה שאינה יוצאת מביתה, תכבד את השבת בבגדים נאים. והנשים תקפדנה ללבוש את בגדי השבת לפני זמן הדלקת הנרות, כדי שתוכלנה להדליק את הנרות ולקבל את השבת בבגדי שבת. ואם לא הספיקה והגיע זמן ההדלקה, תדליק בבגדי חול[4].

משמוש בבגדים קדם השבת

מצוה[5] על כל אדם למשמש בערב שבת סמוך לחשכה בבגדים שילבש בשבת (ואפילו בגדים המיוחדים לשבת), לוודא שלא יהיה בכיסיו וכדומה שום דבר (כמו מפתח ושאר חפצים) באופן שאסור לצאת כך בשבת לרשות הרבים. ואפילו הנמצא בעיר שיש בה עירוב, אף על פי כן יבדוק בכיסו שאין שם דברי מוקצה[6].

חובת בדיקת הבגדים קודם השבת בכדי שלא יבוא לטלטל דברים האסורים בשבת, היא לא רק בגדים שלבוש בהם בעת כניסת השבת, אלא גם אם ישנם בגדים נוספים שעתיד ללבוש במהלך השבת – דוגמת מעיל חורף וכדומה – עליו למשמש בהם לפני כניסת השבת ולהוציא מהם את החפצים. מעבר לכך בשבת ויו"ט מנהגנו להימנע מלשאת שעון, ואפילו במקום שיש עירוב[7].

[1] ישעיהו נח, יג.

[2] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ב ס"ג וראה ספר התולדות אדמו"ר הזקן ח"ג ע' 810. מאמרי אדה"ז הקצרים עמ' 810. שו"ת רב פעלים ח"ד סי"ג. וראה אורחות מנחם ע' כג.

[3] שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ב ס"ד-ה. קצוה"ש סע"ג סקכ"ד.

[4] משנ"ב סרס"ב סקי"א. דרכי חיים ושלום (מונקאטש) סי' שסה-ו. וראה   לקו"ש חכ"ד ע' 343. אגרות קודש ח"ה ע' רצא. תורת מנחם ח"ב ע' 53. וראה גם תורת מנחם חמ"ט ע' 335. ועוד.

ולהעיר שבדרך כלל יש בסירטוק שסע מאוחריו, כך שאם הוא פתוח יותר מהחלק שסגור, יוצא שבסך הכל יש בו ארבע פינות. ובכדי שלא יהיה חייב בציצית מעגלים פינה אחת. בשיעור העיגול יש שכתבו שמדרבנן אינו פטור עד שיעגל משיעור הכנף דהיינו מ-ג' אצבעות עד ג' אצבעות משני הצדדין, כך שמשך העיגול יקיפנו חוט בערך ד' אצבעות וחצי (שיעור "אצבע" להגר"ח נאה: 2 ס"מ). וראה קצות השלחן (בהערות שבסוף ח"א פה, א). וראה ציצית הלכה למעשה ע' עא. קובץ העו"ב גליון תתר ע' 193.

[5] בגמ' (שבת יב, א) הל' הוא "חייב אדם למשמש בבגדו"ובטור ושו"ע או"ח סרנ"ב ס"ז ושו"ע אדה"ז שם ס"כ הל' "מצוה". וראה ביאור הלכה (סו"ס רנב): "שינו הלשון משום דהיה קשה להו דבמתניתין לא אסרו לצאת סמוך לחשיכה אלא אם אוחז דבר האסור לצאת בו בשבת אבל לא שיצטרך למשמש פן יש לו איזה דבר שאסור לצאת בו בשבת, וגם שם הלא לא גזרו רק כשרוצה לצאת בהחפץ חוץ לביתו ובזה משמע דאף כשיושב בביתו סמוך לחשכה ג"כ חייב למשמש, ולזה שינו הלשון וכתבו 'מצוה', דהאי חייב אינו אלא מצוה משא"כ שם איסורא הוא".

ויש שביארו זאת עפ"י הידוע שבע"ש חייב האדם לשוב בתשובה ולפשפש במעשיו, ופירשו ע"ד הדרוש (ראה נתיבות שלום ח"ב ע' מד) שמ"ש שחייב אדם למשמש ב'בגדו' ערב בשבת, הוא ע"ד מה שאמרו רז"ל עה"פ (בראשית כז, כז) "וירח את ריח בגדיו" – "אל תיקרי בגדיו אלא בוגדיו" (סנהדרין לז, א).

[6] שו"ע אדה"ז או"ח סרנ"ב ס"כ וקו"א שם סקי"ד, וסש"ג סכ"ג. תורת חיים (סופר) סרנ"ב סקל"ט. קצות השלחן סקט"ו בבדה"ש סקמ"ד. ראה שמועות וסיפורים ח"א ע' ב-204. וראה פסק"ת סרנ"ב אות ט.

[7] ראה תהל"ד סש"י סק"ה. וראה אג"ק ח"ד ע' רנ.