נאמר בתורה (דברים כו): "כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית, שנת המעשר, ונתת ללוי, לגר, ליתום ולאלמנה, ואכלו בשעריך ושבעו, ואמרת לפני ה' א-לוקיך ביערתי הקודש מן הבית וגם נתתיו ללוי…" מכאן נלמדות שתי מצוות: מצוות ביעור מעשרות, ומצוות וידוי מעשרות.
את מצוות אלו מקיימים לאחר סיום שנת מעשר עני, דהיינו בשנה הרביעית (שבאה לאחר השנה השלישית ששבה מפרישים מעשר עני) ובשנה השביעית (שבאה לאחר השנה השישית).
איך עושים זאת בפועל: ביום כ' ניסן, ערב שביעי של פסח בשנת השמיטה (וכן בשנה הרביעית למחזור השמיטה), חייב כל אדם להוציא מביתו את כל המעשרות שהפריש מתבואתו ומפירותיו בשנים שעברו והיו מונחים עד עתה בביתו.
כמו כן מי שיש לו מטבע שחילל עליו מעשר שני, צריך לאבדה ביום זה.
אם יש לו מוצרים החייבים בהפרשת תרומות ומעשרות (או אפילו חייבים מספק), חייב להפרישם. בספק טבל, כשהגיע זמן הביעור ויש חשש הפסד לפתוח את כל הקופסאות, מותר להפריש גם על קופסאות סגורות (מתוצרת כל מפעל בנפרד).
פירות שטרם היו ראויים לאכילה, וממילא עוד לא חל עליהם חיוב תרומות ומעשרות בשעת הביעור – אינם חייבים בביעור.
את ה'וידוי' לא נהוג לומר כיום, מכיוון שעל-פי-רוב לא קיימנו הכול כנדרש. ויש הקוראים זאת בתורה, לזכר המצווה.
מי ששכח ולא ביער בערב החג – יבער מיד אחריו.
הקהל מדבר
0 תגובות
הצטרפו לשיחה והשאירו תגובה
הוספת תגובה