בענין 'בכורות' בזמן הזה

איסור בכורות כיום

מצות 'בכור בהמה טהורה' היא מצווה בתורה, להפריש את הולד הראשון של בהמה טהורה ולתת אותו לכהן. כאשר הבכור הוא תמים (ללא מום) – הכהן מקריבו בבית המקדש בירושלים ואוכל את בשרו בטהרה עם בני ביתו בירושלים; כאשר הבכור הוא בעל מום – הוא אינו קרב בבית המקדש, והכהן רשאי לאוכלו כבשר חולין (בשר שאין בו קדושת קורבן). נתינה זו, של הבכור לכהן, כלולה בעשרים וארבע מתנות כהונה, והיא אחת משלוש נתינות של בכורים לכהנים (ביחד עם מצוות בכור אדם ובכור בהמה טמאה).

דין זה נוהג אף כיום ואף בחו"ל[1], כלשון השו"ע [יו"ד שו,א] 'בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות. ונוהג אפילו שלא בזמן הבית, בין בארץ בין בחוצה לארץ. ומצוה להקדישו .. ואם לא הקדישו, מתקדש מאליו מרחם.  נותנין אותו לכהן, ולא לכהנת'. ואף לאחר נתינתו לכהן אסור לכהן לשוחטו עד אשר יפול בו מום.

והנה בשחיטת צאן ובקר בארה"ק, אשר המגדלים הם יהודים, יש לשים לב היטב לאיסור זה, שהרי בכל עדר ועדר מצויים בכורים אשר עשויים להיות אסורים באכילה.

הפתרון לבעית ה'בכור'

אמנם חכמי הדורות תקנו כי 'בזמן הזה, מצוה לשתף עם העובד כוכבים (את הבהמה) קודם שיצא לאויר העולם[2], כדי לפטרו מהבכורה, ואף על פי שע"י כך מפקיע קדושתו – הכי עדיף טפי, כדי שלא יבא לידי מכשול ליהנות ממנו בגיזה ובעבודה'[3]. אך הרבה פרטים יש במכירה זו, שלא ידועים לכל כפי שיתבאר לקמן.

אמנם יש לדעת כי מדובר פה על איסור חמור ביותר 'איסור חמור כזה דקדשים בחוץ'[4], 'מילתא דאיכא ספק כרת ב"מ כגון שחוטי חוץ מי ימלא לבו להכניס ראשו ביה'[5], ולכן גדולי הראשונים וראשי הפוסקים נתפלפלו הרבה כיצד לעשות את המכירה באופן היותר מועיל ויתר כשר, שלא להכשל ח"ו באיסור חמור כ"כ.

באם לא עשו מכירה זו כדין ונולד בכור – אזי בזמננו שאין מומחים הבקיאים בדיני מומי בכורות, יש להמתין למום מובהק הניכר בברור – וסביב גדר זה מאריך אדה"ז[6] ואחריו הצ"צ בתשובותיהם[7].

סדר מכירת בהמה מבכרת

והנה רוב המגדלים בארץ הק' מסדרים את המכירה, ע"י שטר הרשאה לרבנות הראשית. אך כדי לדעת האם אנו יכולים לסמוך על מכירה זו, יש לעיין היטב בדרכי המכירה המבוארים בשו"ע ובחידושו של אדה"ז בסוגיא זו, כאשר יבואר בגליונות הקרובים.

תקנת התוספות

לשם הבנת עומק העניין נקדים בתקנת התוס' בעניין זה:

הנה נח' רבותינו הראשונים[8] באיזה קנין קונים ומוכרים מ/לנכרי:

דעת ר"ת וסייעתו[9] שעיקר הקנין של נכרי הוא במשיכה בלבד, ולדעת רש"י[10] עיקר הקנין אצל נכרי הוא קנין כסף. כתבו התוס' [במסכת ע"ז] דמפני מחלוקת זו, הרוצה למכור בהמה ולהפטר מאיסור בכורות – תעשה המכירה בשני הקניינים הנ"ל. דאף שנקטינן כי לדינא[11] שהעיקר כדעת ר"ת, שהקנין הוא ע"י משיכה [ולכן העושה קנין משיכה לבד מועיל בדיעבד, משא"כ קנין כסף לבדו לא מועיל] – עכ"ז לחומר האיסור דאורייתא תיקנו לחוש לכל השיטות.

היינו שהמקנה בהמה לגוי לפטרה מן הבכורה, צריך 'שיתן הגוי כסף וגם משיכת הגוי בסימטא, או לרשותו של גוי שהוא שלו; ואם אין רשות לגוי – מקנה לו ישראל חדר בביתו והגוי ינעל ויפתח דבהכי קני ליה לרשות כדאמרינן בפרק הזורק (גיטין עז:) ואח"כ ימשוך הגוי הבהמה לאותו חדר[12]'.

לסיכום: שיטת התוס' הינה שיש להחמיר ולהשתמש בשתי שיטות הקניין, הן בקניין כסף, והן בקניין משיכה מרשות הישראל לרשות הנכרי וע"י כך קונה הגוי את הבהמה לפי כל השיטות, וכעת אין בה חשש של 'בכור'.

במדור הבא נבאר שיטה נוספת בראשונים לגבי מכירה זו של הבהמה לגוי ע"מ לפוטרה ממצוות בכור בהמה טהורה (ע"מ שלא להיכשל באיסור אכילת בכור).

תקנת הרא"ש במכירת בכור

הרא"ש[13] כתב שהדרך המובחרת מכולם[14] היא להקנות לגוי את מקום הבהמה וע"י כך יקנה הנכרי את הבהמה. ולא כתב הרא"ש את עצת התוס' לעשות ב' קניינים. [בשונה מרבינו ירוחם – תולדות אדם וחוה נתיב כ חלק ב, שהביא את ב' העצות ואכמ"ל].

נח' האחרונים[15] בכוונת הרא"ש לאיזה קנין כוונתו: האם לקנין 'חצר', או לקנין 'אגב קרקע'. דהנה מחד גיסא קיי"ל שקנין חצר הוא מדין שליחות והרי אין שליחות לנכרי[16], וא"כ היה נראה לבאר שכוונת הרא"ש לקניין אגב, אלא שאם כן היה לרא"ש לפרש כן דקנין 'אגב קרקע' לא מועיל, אלא כשאמר בפירוש שמקנה לו אגב קנין החצר את הפרה[17]. עוד קושי גדול בהבנה כי הכוונה כאן לקנין 'אגב קרקע', ביארו האחרונים[18] שזהו מפני שקנין 'אגב קרקע' מועיל רק מדרבנן ולכן לא רצה הרא"ש לסמוך על קנין זה, אלא כתב שיעשו קנין חצר. ומעתה דברי הרא"ש קשים ביותר?

לפיכך נראה שכוונת הרא"ש היא לעשות זאת כאשר הגוי עומד שם, דאז הוי לא מדין שליחות אלא מדין 'ידו' – ואז קונה גם לנכרי[19]. אם אכן כך הם הדברים, לכאורה קשה לנהוג למעשה כשיטת הרא"ש, שהרי כל דבריו לא נאמרו אלא כאשר עומד הנכרי על יד הרפת שבא נמצאת הפרה, ולא מועילה מכירה כללית מ'רחוק'.

ומעתה מובן מדוע התוס' מיאנו[20] בעצת הרא"ש, וכתבו שהרוצה לצאת ידי כל השיטות צריך לעשות גם משיכה וגם קנין כסף, דהצעת הרא"ש איננה מבוררת כל כך ויש מקרים רבים שהיא לא תועיל.

פסק השולחן ערוך במכירת בכור

לדינא השו"ע מסיק כשיטת הרא"ש, וז"ל: "לכך יקנה לו חלק באם (או יקנה לו האם כדי להקנות לו חלק בעובר), והקנין יהיה שיקבל פרוטה מהעובד כוכבים, ויקנה לו המקום שהבהמה עומדת שם והמקום יקנה לו חלק באם", ואילו הרמ"א מביא את העצה לעשות גם משיכה וגם קנין כסף (כדברי התוס') 'או שיקבל מעות מן העובד כוכבים, וימשוך הבהמה לרשותו או לסימטא דאז משיכה קונה לו עם המעות'.

וצריך לומר שהשו"ע מיירי כשהגוי עומד על יד מקום הבהמה הנ"ל[21].

חידוש אדה"ז במכירת בכור

אמנם בדברי אדה"ז ישנם חידושים גדולים בדרך הנכונה לעשות מכירת בהמה מבכרת.

להבנת הדברים נצטט מקצת מדברי אדה"ז 'בסדר מכירת בהמה המבכרת' – "ולזאת צריך לפסוק תחלה עם הנכרי דמי הבהמה במקח השוה, כמו שאפשר לקבל סך זה במזומנים בעד פרה זו ובעד הולד כשתלד . . ויקבל מהנכרי א' זהב אוף גא"ב שקורין זדאטיק כדרך התגרים, לקנות הפרה בקנין גמור לחלוטין . . על המותר יקבל ממנו חתימת יד ישראל .. שנכנס בערב קבלן בעד הנכרי בעד הסך המגיע ממנו לבעל הפרה, אחר נכיון . . ובזה יוצא לכל הדעות בדין קנין כסף המוזכר בפוסקים. ולצאת לכל הדעות בקנין משיכה, יקבל מהנכרי עוד ה' קטנים או פחות דמי שכירות, שמשכיר לו הישראל מקום אשר תעמוד ותשכב בו הפרה ברפת של הישראל, עד לאחר שתלד וירצה למכרה לאחרים עם הולד כדי להרויח רבע רובל הנ"ל, ואח"כ מיד ימשוך וינהיג הנכרי את הפרה בידו ויוליכנה בידו לתוך הרפת של ישראל, וינעול הנכרי את הדלת לפי שעה, בכדי שתהא משתמרת שם לדעתו רגע אחד בשעת הקנין, ואח"כ ילך לו".

והנה ע"פ המוסבר במדור הקודם שקשה לסמוך על שיטת הרא"ש, להסתפק בהקניית הרשות, היות וקנין אגב מועיל רק מד"ס וקנין חצר ה"ה מדין שליחות ואין שליחות לנכרי, ואף בעומד בצידו [שכן מועיל בקנין חצר אף לנכרי כנ"ל] יש מצדדים דשמא לשיטת רש"י רק קנין כסף מועיל[22] – מובן מדוע נקט אדה"ז גם קניין כסף, וגם קניין משיכה.

אמנם ד' חידושים יש בדברי אדה"ז על פני פשטות פסק השו"ע, ובכלל – על דברי שאר הראשונים, והם: 1. שיש למוכרה במלוא שווי' [כפי שנבאר במדור הבא את החידוש וטעמו], 2. יש לעשות זאת ע"י ערב קבלן. 3. יש לעשות קניין משיכה ממש. 4. יעשה (נוסף לקניין כסף ומשיכה) ג"כ קניין חצר בעומד על ידו.

הנה לדינא דשו"ע, קיי"ל שאי"צ שהנכרי יקנה את כל העובר, אלא מספיק שיקנה 'אבר' ממנו. (ונחלקו האמוראים באיזה אבר מדובר, האם צריך אבר בלעדיו איננה חי, או שמספיק אבר שעושה אותה בעלמת מום ואכמ"ל).

אך אדה"ז כותב 'כי לא רבים יחכמו להבין אמרי בינה שברא"ש וטוש"ע יו"ד סי' ש"ך להקנות אוזן הפרה וגם מקום הפרה בפרוטה שיקבל מהנכרי כו', אשר כוונתם ז"ל בהקנאת האוזן לבדה דווקא, לפי שהפרוטה שמקבל במזומנים היא דמי כל האוזן כולה לפי דעת ורצון הישראל שמתרצה בכך, כדי לפטור בהמתו מהבכורה, אבל אינו מתרצה ודאי למכור כל הפרה לנכרי בדבר מועט, ונוח לו יותר ליתן הבכור לכהן. ולמכור בהקפה ולזקוף המותר במלוה אינו מועיל כדלעיל גבי מכירת חמץ. והלכך לפי מנהגינו שאין נוהגין במכירת האוזן אלא למכור כל הפרה, צריך ליזהר מאד להתנהג במכירת בהמה המבכרת כבמכירת חמץ ממש, דאיסור קדשים בחוץ חמור כבל יראה ובל ימצא דחמץ דענוש כרת ח"ו'.

היינו שאדה"ז מבאר כי המנהג בפועל איננו כפסק השו"ע ולא מוכרים רק אבר אחד, אלא מוכרים את הבהמה כולה[23]. וכאשר עושים כן – שוב לא מועיל קנין בפרוטה, אלא יש לשלם את מלא שווי הפרה. ועל כגון דא לא נאמרו דברי התוס' (שהובא במדורים הקודמים) שאנן סהדי שהישראל גמר ואקנה תמורת שווה פרוטה, שהרי שווי הפרה כולה הינו יותר משווי העובר. ולכן יש לעשות מכירה גמורה על כל השווי. וכדעת אדה"ז כ"כ שו"ת חתם סופר חלק ב (יורה דעה) סימן שיא[24], שו"ת זכר יהוסף יו"ד סי' רד – שכאשר רוצה להקנות את כל הפרה לא סגי בפרוטה.

מטעם זה מזקיק אדה"ז שאף במכירת בהמה מבכרת תעשה המכירה ע"י ערב קבלן, כפי שתיקן במכירת חמץ.

סיכום

אמנם בארץ הק' מונהגת כיום מכירת בהמות מבכרות ע"י הרבנות הראשית, אך לדידן ההולכים אחרי פסקי אדה"ז א"א לנו לסמוך על מכירה זו[25]. כיון שהיא בנויה על קנין אגב וקנין חצר ולא על קנין משיכה. וכן היא נעשית שלא ע"י ערב קבלן.

לכן למעשה בכשרותינו אנו מקפידים לשחוט רק צאן ובקר שנולדו אצל נכרים, דאז מלכתחילה אין חשש של בכורות.

[1] אף שיש שהבינו ברמב"ם שאיננו נוהג בחו"ל, אין הלכה כדבריהם – וראה באריכות גדולה בשד"ח ריש מערכת 'בכור בהמה'.

[2] דאף שבגמ' בכורות ג ע"ב, מסופר על רב מרי שנענש על כך שעשה כן – ראה בב"י סי' שכ מה שתירצו הראשונים בזה.

[3] שו"ע יו"ד שכ,ו.

[4] לשון אדה"ז.

[5] לשון שו"ת חינוך בית יהודא סימן פא.

[6] סדר מכירת חמץ.

[7] צ"צ יו"ד סי' רכו. סי' רכט.

[8] והיא כעין מח' אמימר ורב אשי בע"ז עא.

[9] תוס' ע"ז ע"א. סד"ה רב אשי, בכורות י"ד. ד"ה רב אשי. ובביאור הגר"א יו"ד כתב שכ"פ הרמב"ם בכמה מקומות.

[10] רש"י בבכורות ג' ב' ד"ה קנין גמור.

[11] שו"ת הרמ"א סי' פז [מובא בט"ז יו"ד שם], ראה בדברי אדה"ז קו"א תמא ס"ק ד – שכ"ד רוב ככל הפוסקים ואי"ז ספיקא דדינא. וראה גם שו"ת צ"צ יו"ד סי' רלג. [אמנם ראה בשו"ת אמונת שמואל סי מה שפיקפק בזה]

[12] לשון התוס' בע"ז שם.

[13] מסכת בכורות פרק א סימן ב.

[14] דבזה לא נחלקו רש"י ור"ת ושניהם מודים שקנין כסף מועיל – כפי שמבאר במעדני יום טוב על הרא"ש שם.

[15] ט"ז ס"ק ז, שו"ת אמונת שמואל סי' מה, שו"ת נחלת שבעה סי' ל. הגהות רעק"א בית מאיר יורה דעה סימן שכ [דהוא מדין אגב], הגהות אמרי ברוך שם [לא משמע שהוא מדין אגב]. שו"ת גור אריה יהודא יורה דעה סימן סד.

[16] במש"כ הקצה"ח (בסימן קצ"ד) דכן יש חצר לנכרי ראה מש"כ עליו שו"ת עונג יום טוב סימן כח. וכבר העירו שזו מח' ראשנים בפסחים לא ע"ב דדעת רבינו דוד דיש לו קנין ודעת המאירי שאין לו [ראה בחידושי רבינו דוד שם הערה 76].

[17] ראה שו"ע אדה"ז או"ח סי' תמח,יא.

[18] קצה"ח שם, שו"ת גידולי טהרה סי' כה, משכנות הרועים אות א סימן ד – אגב, ושם מסיק 'ומעתה הנה זאת עולה מידי פלוגתא לא נפקא דאיכא מ"ד דהוי דאורייתא קנין והיא דעת הרמב"ם לפי מ"ש הרל"ם ודעת התוס' דהגוזל ור"י קידושין אמנם התוס' בר"י ב"ק והרב העטור והרשב"א והריטב"א ותלמידי הרי"ף ס"ל אינה אלא מדרבנן ולפ"ז נ"מ במוכר לעכו"ם כאשר כתבנו ראשית מאמר ולהקנות הבהמה לגוי באג"ק ואגבה אזן לפוטרה מן הבכורה'. וראה שו"ת להורות נתן חלק ד סימן פה, שדעת הרא"ש עצמו שקנין אג"ק הוא רק מד"ס.

[19] ראה בארוכה בדברי הרבי הצ"צ בפס"ד או"ח סי' תמח דף כח ע"ג ואילך. ואף שיש אומרים שחצר המשתמרת היא מדין יד אף כשלא עומד על ידה, אך אי"כ דעת הרא"ש. ולמעשה מסיק הצ"צ שיש להחמיר שכל שאיננו עומד על ידה לית ליה קנין.

[20] כפי שהעיר בהגהות אמרי ברוך דפליגי התוס' והרא"ש.

[21] או עכ"פ שמקום זה משתמר לדעת הנכרי – כ"כ בשו"ת גידולי טהרה הנ"ל.

[22] ויש עוד להאריך מדוע הזכיר אף רמז  על קנין חצר ואכמ"ל.

[23] לא נתבאר היטב היטב בדברי אדה"ז טעמו הברור של מנהג זה. והנה ראיתי בספר 'דברי יעקב – בעניני הלכה' ח"ב עמ' רעו – שהבין שכוונתו הק' של אדה"ז היא שכיום לא מתכוונים לקנות ולמכור רק אבר אחד ובמילא אי"ז קנין וגמירות דעת אלמלא מוכר את הבהמה כולה.

[24] וראה בליקוטי הערות על חת"ס שם שהביאו שו"ט מדברי הפוסקים בזה.

[25] חשוב לציין שיש טעמים חשובים למתירים וסומכים על מכירה זו. א. י"א שאזלינן בתר דינא דמלכותא. ב. י"א שקנין סתימותא מועיל בזה ראה שו"ת בית שלמה חלק יורה דעה ב (כרך ג-ד) סימן ר – ואכמ"ל.