בענין צורת התפיסה של צוואר העוף בעת השחיטה

נפסק בהלכה (ביו"ד כד,ו) "כשאדם שוחט עוף ואוחז בסימנים בשתי אצבעותיו צריך שיאחוז אותם יפה, שאם אינו אוחז אותם בטוב פעמים שיהיו נשמטין לכאן ולכאן ולא יכול לשחטן ע"י הולכה, ויבא לידי דרסה." – ובב"י כתב שמקור דין זה הוא מן הכלבו [הל' שחיטה סי' כז] וכ"ה בארחות חיים [הל' שחיטה סי' ב] "וכתב הר"ף ז"ל ויש ליזהר כשאדם שוחט העוף ואוחז הסימנין בשתי אצבעותיו, שצריך שיאחז אותן יפה יפה, שאם אינו אוחז בטוב הסימנין, פעמים שיהיו נשמטים לכאן ולכאן, ולא יוכל לשוחטן על ידי הולכה והובאה ויבא לידי דרסה. ואפילו לא עשה דרסה כי אם במשהו מן הושט, פסול כמו בשהיה.", ומקורם מהגהות רבינו פרץ [לסמ"ק מצוה קצז הגהה ד] "ויש לזהר בעוף כשאדם שוחט לבדו (ולהעיר שמכאן מקור טהור וברור לקעפעל שחיטה) בלא סיוע אחר ואוחז העוף בידו אחת ותופס הסימני' בשתי אצבעותיו צריך שיאחז אות' יפה שאם אינו אוחז' בטוב פעמים שיהיו נשמטי' לכאן ולכאן ולא יכול לשחטם בקל ע"י הולכה ויבא לידי דרסה ואפילו לא עשה דרסה כי אם במשהו מן הושט פסול כמו בשהייה".
ממקורות אלו משמע כי צורת התפיסה הנה תפיסת ה'סימנים' עצמם. ולא כאופן הנהוג כיום שמושכים את הראש כלפי מטה ובכך מותחים את הצוואר.
אמנם הבית דוד סי' כד יסודי הבית[ד] מביא בשם ספר בית אברהם ס"ק יג שכתב "שמעולם לא שחט שום עוף באחיזת הסימנים לבדם בידו, כי אם על ידי דחיקת העור בית השחיטה מאחוריו ושחיטת הסימנים על הצואר ממש. וכן מנהג כל השוחטים ובודקים". וכ"כ בערה"ש [כד,יג] "והשחיטה המעולה כמנהג השוחטים שלנו שמותחין העור יפה יפה ואוחזין בידם השמאלית את העור סביב המפרקת כשהוא מתוח וממילא דהסימנים מונחים יפה".
עוד יש להעיר בזה שמשיכת הראש לאחור מועיל גם לחשש 'שמוטה' שמביא הבית דוד סי' כה עמודי הבית ב, שיש חשש בליעת הסימנים המצוי בתרנגולים [כמבוא בדע"ת כה ס"ק ב] ובשביל למנוע זאת יש לתפוס את העור והמפרק בפים אחת היטב.
עוד יש להעיר שבאופן של תפיסת הסימנים לבד יש עוד חשש חמור, והוא חשש 'עיקור סימנים' כפי שמבאר חשש זה אדה"ז [סי' כד ס"ק לה] ".. היינו דוקא במי שיודע הלכות שחיטה ויודע שעיקור פוסל שהוא נזהר כשתופס בסימנים ומותחן יפה לאחוז בקל שלא יבא לידי עיקור בידיים רק שבאנו לחוש שמא היו עקורים מתחלה מעצמה של בהמה על ידי נדנודה או על ידי אחיזת השוחט בה בקלות ולהא לא חיישינן . . משום דסמכינן בהא ארובא דרוב בעלי חיים הם בריאים בטבעם ואין הסימנים נשמטים ונעקרים בהם מעצמן ולא על ידי אחיזה בקלות. אבל מי שאינו יודע שעיקור פוסל כלל ואינו נזהר כלל מעיקור כשתופס בסימנים למותחן יפה לכולא עלמא חיישינן שמא תפס ומתח בכח עד שבא לידי עיקור ובפרט בגרגרת דעבידא לאשתמוטי דבהמה בחזקת איסור עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכיון שהשוחט לא ידע להזהר מילתא דלא רמיא עליה דאינש עביד ולאו אדעתיה".