דיני ומנהגי ליל תשעה באב

הנהגות אבל בבית הכנסת

לפני תפלת ערבית של תשעה באב, נוהגים להחשיך את בית הכנסת בליל תשעה באב^[1], ולמדו זאת מן האמור: "במחשכים הושיבני"^[2]. כמו כן מרומז הדבר בדברי הקב"ה למלאכי השרת בשעת חורבן הבית: "מלך בשר ודם כשהוא אבל מהו עושה? אמרו לו: מכבה את הפנסים שלו. אמר להם: אני אעשה כן, שנאמר^[3]: "שמש וירח קדרו""^[4]. כמו כן לפני תפילת ערבית מסירים את הפרוכת מלפני ארון הקודש, כפי שנאמר: "עשה ה' אשר זמם בִּצַּע אמרתו"^[5] ופירשו חז"ל שכשם שמלך באבלו קורע – "בצע" – את בגדי מלכותו אמר ה' "כך אני עושה"^[6], וכעין זה אנו מסירים את הפרוכת המפארת את ההיכל^[7].

קריאת מגילת איכה

בליל תשעה באב^[8] קוראים בציבור^[9] את מגילת "איכה" לאחר קדיש "תתקבל" של תפילת ערבית. את המגילה קוראים מתוך החומש ואין נוהגים לכותבה על קלף, מפני שואנו מחכים ומצפים בכל יום שיהפוך לנו יום זה לששון ולשמחה ולמועד, כך שהקריאה במגילת איכה בתשעה באב היא זמנית בלבד ולכן אין לכותבה על הקלף המסמל קביעות כמגילת אסתר^[10]. קריאת המגילה היא בקול נמוך דרך בכי כאבלים^[11], ובכל קטע "איכה" מגביהה שליח הציבור את קולו^[12]. וכשמגיע החזן לפסוק "השיבנו"^[13] אומרים אותו הקהל בקול רם כדרך תפלה ואח"כ מסיים החזן פסוק "כי אם מאוס מאסתנו"^[14], וחוזרים הקהל ואמרים בשנית את הפסוק "השיבנו"^[15] וכן החזן^[16].

סיום תפלת ערבית

לאחר קריאת איכה^[17] אומרים קינות^[18] ולאחריהם אומרים "ואתה קדוש"^[19], ואחר כך אומרים קדיש שלם ללא^[20] "תתקבל". ומסיימים התפלה ב"עלינו" ק"י^[21] ומשניות הנלמדות קודם קדיש דרבנן (בתום התפלה) לאבל וליארצייט בתשעה באב (עד חצות היום), בפרקי תענית ומועד-קטן^[22].

^[1] למעט תאורה מינימלית לקריאת מגילת איכה (ראה טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"ט ס"ג).

^[2] איכה ג, ו.

^[3] יואל ב, י.

^[4] ב"י או"ח ר"ס תקנט; ומקורו באיכ"ר א, א.

^[5] איכה ב, יז.

^[6] איכ"ר פ"א, א ובמתנ"כ שם.

^[7] רמ"א או"ח סתקנ"ט ס"ב; אך לפני תפילת מנחה מחזירים אותה, כה"ח שם סקי"ט.

^[8] וראה איכה א, ב: "בכה תבכה בלילה". טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"ט ס"ב).

^[9] ונהוג שאין מברכים על קריאתה (ואפילו אם היא כתובה על הקלף), מפני שיש החולקים בדבר וספק ברכות להקל, (ראה כה"ח או"ח סתקנ"ט סק"ה).

^[10] וימי הפורים לא יבטלו לע"ל; לבוש או"ח סתקנ"ט ס"א.

^[11] שו"ע או"ח סתקנ"ט ס"א.

^[12] "כי כן דרך הבוכים להגביה קולם כשמרבים בבכיה" (לבוש או"ח סתקנ"ט ס"א).

^[13] איכה ה, כא.

^[14] שם כב.

^[15] "מפני שמסיים בדברי תוכחה הוצרך לכפול מקרא שלפניו פעם אחרת" רש"י איכה ה, כב.

^[16] רמ"א או"ח סתקנ"ט ס"א; לבוש שם.

^[17] רמ"א או"ח סתקנ"ט ס"ב.

^[18] "לעגם הנפשות ולשבר הלבבות" (כל בו סס"ב).

^[19] ואם חל במוצאי שבת אין אומרים "ויהי נועם", טוש"ע או"ח סתקנ"ט ס"ב. הטעם שאין מתחילים ב"ובא לציון . . ואני זאת בריתי" (ישעיהו נט, כ-כא) הוא מפני ש"אין אומרים ובא לציון בלילה לפי שאין גואל בא בלילה" (כל בו סס"ב). ואין אומרים פסוק "ואני זאת בריתי", מפני "שנראה כמקיים ברית על הקינות, ועוד שלא שייך לומר ואני זאת בריתי בתשעה באב "שהכל בטילים בו" (= מלמוד התורה) וממילא לא שייך לומר בו "לא ימושו מפיך". (טואו"ח סתקנ"ט, וב"י שם). 

^[20] טואו"ח סתקנ"ט; כיוון שאמרו לאחר שמו"ע, ואין אומרים תתקבל פעמיים בתפלה אחת (ראה מג"א ר"ס תרצג).

^[21] (ראה טוש"ע ונ"כ או"ח סתקנ"ט ס"א-ב),

^[22] אג"ק כ"ק אד"ש חי"א ע' שו. וראה כל בו סס"ב שכתב שבליל תשעה באב מקוננים עד רבע הלילה; וכתבו הפוסקים שכיום פשט המנהג ללמוד מאמרי חז"ל אודות החורבן (כה"ח או"ח סתקנ"ב ס"ק סג; ע"ד למוד זה ראה ספר המנהגים חב"ד ע' 48).