הלך הספר…

רעש של מהומה נשמע בחלל חנות הספרים, כאשר מו"ל של אחד מסדרות הספרים החשובים התקוטט עם אחד מבעלי החוב של החנות עד שההמון שהתאסף שם הצליחו להפריד בין הניצים.

ראשיתו של הסיפור בחנות ספרים ידועה ומצליחה, אשר מכרה ספרי קודש וכן ספרי ילדים, ספרי לימוד לבי"ס ועוד, באחד הערים.

אלא שיום אחד המזל התהפך על בעלי החנות ורצף של אסונות פקדו אותו:

תחילה, ספגה החנות קנס על הוצאת עמודונים של ספרי ילדים מחוץ לשטח החנות באופן עקבי. היה זה פקח חדש, שלא היה אכפת לו כלל מזה שאין זה חוסם את המדרכה וכדומה, והחליט להעניש את בעל החנות בקנסות גבוהים במיוחד. כל נסיונותיו של בעל החנות לבטל את קנסות אלו עלו בתוהו.

לאחר מספר חודשים פרצה שריפה בחנות הספרים. האש התפשטה במהירות וכילתה את כל החנות על תכולתה הרבה. מעבר לנזק הכלכלי של שיפות החנות, רבץ על בעל החנות החוב של בעל הוצאות הספרים שספרים נשרפו כליל…

אלא שבעל החנות לא אמר נואש, הלך לכמה בעלי ממון וגמ"חים שהלוו לו כסף לשיקום החנות ופתיחתה מחדש.

אלא שצרה רודפת צרה: לפתע קיבל האיש פתק מן העירייה שהיות ולא הסדיר מולם איזה חוב ישן שהיה לו – הרי שכעת הוא הכפיל ושילש את עצמו עם 'ריבית דריבית' לכמה עשרות אלפי שקלים.

העבודה נהייתה קשה על בעל החנות מיום ליום, כמו גם גובה התשלומים שהיה מוטל עליו להחזיר לנושים השונים.

יום אחד החליט בעל החנות שהוא פושט את הרגל וסוגר את החנות.

מיד כששמעו זאת הנושים, באו לתפוס ארגזים של ספרים מכל הב ליד, כנגד חלק מהכסף שכנראה לעולם לא יוחזר להם.

אלא שגם מו"ל הספרים שמע על כך ובא לקחת את ספריו כדי למוכרם בעצמו.

עתה התעמתו הללו וכל אחד טענותיו בפיו:

המו"ל טוען שהיות ועדיין לא קיבל כל תמורה עבור ספריו שנתן לבעל החנות למוכרם בשבילו (ויש לו הוכחות לכך שאף שקל שחוק לא ראה) – הספרים שייכים עדיין לו ואינם רכושו של בעל החנות, ולפיכך הנושים שתפסו חלק מספריו צריכים להחזיר לו אותם.

לעומתם טוענים הנושים: אתה (המו"ל) נתת את הספרים לבעל החנות למכור – מכרת לו אותם, והם של בעל החנות כרגע ומזה אנו גובים את חובנו, ומה לנו ולך?

ונשאלת השאלה עם מי הצדק: האם כל עוד ולא קיבל המו"ל תמורה על ספריו שייכים הם לו, או שמא אע"פ שלא קיבל – רכוש בעל החנות הם והנושים יכולים לגבותם בעד חובם?

תשובה בקצרה:

1. אם היה ברור לבעלי החנות בשעה שלקחו הספרים מהמו"ל שהולכים הם לשפוט את הרגל – הספרים שייכים עדיין למו"ל.

2. אם לא – אזי תלוי זה בפרטי ההסכם מול המו"ל ויפורט לקמן.

תשובה בהרחבה:

1. ברור לכל שאם מראש כשחתם בעל החנות על ההסכם מול המו"ל של הספרים, ידע שאינו יכול לעמוד בהסכם זה – הרי שאינו אלא גזלן, שפשיטא שאין שום אדם שמוכן לתת סחורה בלי לקבל כסף תמורתה.

ויש הסוברים יותר מכך: אפילו אם בשעת המכר הודיע הקונה (בעל החנות) שכרגע אין לו כסף לשלם אך יהיה לו בהמשך – לא חל ההסכם עד שיראה המוכר את כספו, שהרי המוכר מכר את ספריו רק על דעת שיקבל כסף וע"כ במקרה זה בטלה כל העסקה מלכתחילה וכאילו לא הייתה כלל ויצטרכו הנושים להחזיר למו"ל את ספריו.

2. במקרה ואכן היה בדעתו של בעל החנות לשלם, אלא שלאחמ"כ מסיבות שלא תלויות בו התדרדר בעל החנות עד לפשיטת רגל – אזי תלוי זאת בהסכם מול המו"ל:

אם היה ההסכם בשיטת 'קומסיון' [האומר שבעל החנות יקבל סכום כסף או אחוז מסוים מכל ספר וכדומה, או בספרים חדשים שלא צפוי שימכרו מהם הרבה)] – הרי שהספרים תמיד שייכים למו"ל (אף שמצאים הם בחנות הספרים). במקרה כזה, בעל החנות הינו 'שומר שכר' (בלשון חז"ל: 'סרסור') עבור הספרים (ולפעמים נחשב כ'שואל', ואכמ"ל). ובפשיטת רגל של בעל החנות – פשיטא שחוזרים הספרים למו"ל שהוא עדיין הבעלים עליהם.

אלא שאם היה זה הסכם על תשלום ב'אשראי' (היינו שעל החנות משלם למוכר באשראי על כל הספרים שלוקח ממנו, וכן עשה גם בעבר, אלא שכעת בשל הקושי הכלכלי נמנע זאת ממנו) – ישנה תקנה ידועה של ו'עד ארבע הארצות' שבמקרה בו סוחר קנה סחורה על מנת למוכרה ולבסוף פשט את הרגל ולא מכרה – שהסחורה שייכת עדיין למי שמכרה לו בלבד, ואף אם תפסו סחורה ממנו, יש להוציא מידם ולהחזירה למי שמכר לו.

אלא שיש החולקים על תקנה זו ועל תוקפה (האם הוא רק במקרה בו הסוחר ברח בלי לשלם, או גם במקרה שפשוט נאנס ולא יכול לשלם – כבמקרה שלנו) והאם היא תקפה לאחר שתפסו כבר בעלי החוב את חובם. אמנם כיום שלעיל הבאנו דעה האומרת שאף אם הקונה רוצה לשלם אלא שכרגע אין לו כסף – המקח לא חל מתחילתו, ע"כ נראה לומר שאף באופן של הסכם זה, על הנושים להחזיר את הספרים שתפסו אל המו"ל, ובי"ד יכול להכריחם לעשות זאת.