הברכות וסדר הקריאה בתורה ע"י המלך

לפני הקריאה בתורה ולאחריה, בירך המלך כדרך שמברכים כל הקוראים בתורה בציבור. ולאחר מכן הוסיף עוד שבע ברכות, ואלו הן: א) "רצה ה' אלוקינו בעמך ישראל"; ב) "מודים אנחנו לך"; ג) "אתה בחרתנו מכל העמים . . מקדש ישראל והזמנים"[1]; ד) בברכה רביעית מתפלל על המקדש שיעמוד, וחותם "ברוך אתה ה' השוכן בציון"; ה) מתפלל על ישראל שתעמוד מלכותם, וחותם "ברוך אתה ה' הבוחר בישראל"; ו) וממשיך ומתפלל על הכהנים שירצה ה' את עבודתם, וחותם "ברוך אתה ה' מקדש הכהנים"; ז) ואחר כך מתחנן ומתפלל כפי יכולתו, וחותם כך: "הושע ה' את עמך ישראל שעמך צריכין להיוושע, ברוך אתה ה' שומע תפלה"[2].

סדר הקריאה בתורה הוא: מתחילת חומש "אלה הדברים" עד סוף פרשת "שמע", ומדלג ל"והיה אם שמוע" וגו' ומדלג ל"עשר תעשר", וקורא מ"עשר תעשר" על הסדר עד סוף ברכות וקללות עד "מלבד הברית אשר כרת אתם בחורב" (דברים כח, סט) ופוסק[3].

מעניין לציין כי לדעת האברבנאל השתמר בידנו כעין "זכר" כלשהו למעמד זה גם בזמננו, וכך כותב האברבנאל: "וכבר ראיתי כתוב שבכל שנה ושנה היה הכהן הגדול, או הנביא, או השופט וגדול הדור קורא בחג הסוכות חלק מן התורה, ושהיה משלים ספר בראשית שמות ויקרא ובמדבר בשש שנים. ובשנה השביעית שנת השמיטה . . היה מסיים התורה באופן ההוא, ושמכאן נשאר המנהג בימינו שביום השמיני חג עצרת האחרון נקראים 'יום שמחת תורה', שבו ביום אנו משלימים את התורה, עומד הגדול שבקהל ומסיים אותה, והוא בעצמו קורא מבלי תורגמן פרשת "וזאת הברכה" לדמיון מעשה המלך בזמן ההוא"[4].

[1] נוסח ברכה זו הוא למעשה נוסח התפלה בחג הסוכות. כך ששלש ברכות הראשונות הנן כמטבע שתקנו חכמים בתפילות.

[2] סוטה מא, א. רמב"ם חגיגה ג, ד.

[3] משנה סוטה מא, א. רמב"ם שם פ"ג, ה"ג.

[4] אברבנאל עה"ת דברים לא, יג.