הגבהת, גלילת והחזרת ספר התורה

אופן הגבהה

אודות גלילת ספר התורה נאמר בגמרא: "הגוללו נוטל שכר כולן", משום כך בעבר נהגו לתת 'כיבוד' זה לגדול שבקהל. אלא שלמעשה כיום נהוג שמכבדים כל אחד, ובלבד שמסוגל הוא להחזיקו בבטחה ולהראות הכתב לקהל כראוי, ואם אינו יכול אין לכבדו בכך, וגם הוא ימנע עצמו מזה אם מכבדים אותו^[1].

למנהגנו מגביהים את ספר התורה לאחר סיום הקריאה. המגביה פותח שלושה עמודים (וניתן לפתוח יותר), ומגביה את הספר תורה כשהכתב מול פניו. מסתובב לשמאל (באופן שיראה הכתב לעומדים מימין), ואז מסתובב בחזרה לימינו. לאחר מכן מניח את הספר תורה על שולחן הקריאה, והמגביה סוגרה בעצמו, אחר כך הולך אחורנית ומתיישב – תוך כדי שהוא אוחז את הספר תורה סגור – על כיסא או ספסל^[2].

בעת הגבהת הספר תורה הקהל עומדים, וכל אדם ישתדל להתקרב אל הבימה כדי שיוכל לקרוא מה שכתוב בספר תורה. בעת הגבהת הספר תורה אומרים – הן הציבור והן המגביה – "וזאת התורה . . ויאדיר". אין מנהגנו להראות באצבע על הספר תורה בשעת ההגבה. ויש שכתבו שטוב שיסתכל האדם בתיבה שהאות הראשונה שלה היא כמו האות הראשונה של שמו^[3].

סגירת ספר התורה והולכתו

כאשר סוגר המגביה את ספר התורה, עליו להקפיד לסגור באופן שהתפר (שבין יריעה ליריעה בספר התורה) יהיה באמצע (היינו בין שני עצי החיים). למנהגנו חוגרים את האבנט בתחילת השליש התחתון של ספר התורה. בגלילת ספר התורה נוהגים לכבד גם ילדים, וזאת בכדי לחנכם במצוות . לאחר ההגבהה ניתן לתת לקטן לאחוז את ספר התורה^[4].

הולכת ספר התורה מבימת הקריאה אל ארון הקודש צריכה להיות דרך צד ימין. וכתבו הפוסקים שכאשר מחזירים את ספר התורה מיד אחרי הגבהה (כמו בשבת במנחה) ילך הגולל אחר ספר התורה עד לפני ארון הקודש, ויעמוד שם עד שיניחו את הספר תורה במקומו בתוך ארון הקודש. אין הקפדה שהכנסת ספר התורה תהיה דווקא ע"י אותו אדם שהוציאו מארון הקודש^[5].

בשעה שמוליכים את הספר תורה אל ארון הקודש – חייבים כל הקהל לעמוד, ואסור להפנות את הגב אל ספר התורה. ונוהגים להביט לעבר הספר תורה לאורך הדרך אל ארון הקודש, וכן לנשקו כשעובר לפניהם. ומחנכים במיוחד את ילדי ישראל לנשק את הספר תורה. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הספר תורה באותה האהבה, שהיה הבעל שם טוב מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל ה"חדר". וכן אמר כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב שאדם שיהיו לו במשך שבעים שנה בני חיי ומזוני רוויחי עם ארמונות והיכלות, אין לדבר כל ערך לגבי הזכות שיש לו בנשיקה אחת בספר תורה^[6].

^[1] מגילה לב, א. תוספות שם ד"ה גדול. טוש"ע ונ"כ או"ח ר"ס קמז ועיי"ש בב"ח בטעמי הדבר. וראה משנ"ב שם סק"ו-ז.

^[2] טוש"ע או"ח סקל"ד ס"ב וסקמ"ז ס"ד. מ"א סקל"ד סק"ג. משנ"ב שם סק"ח. אג"ק חי"ח ע' תכז. לקט הליכות ומנהגי ש"ק ע' צב. ספר המנהגים ע' 15. וראה שיחו"ק שלפני הנשיאות (ע' 102).

^[3] ש"ך יו"ד סרמ"ב סקל"ח. א"ר או"ח סקמ"ט סק"א. סידור אדה"ז. שערי אפרים שער י' סי"ג. כה"ח סקל"ד סקי"ג. ספר המנהגים ע' 15.

^[4] טוש"ע ונ"כ או"ח סקמ"ז ס"ג. שערי אפרים שער י סכ"ב. ספר המנהגים ע' 15. אגרות קודש ח"ג ע' קלח.

^[5] ע"פ רמ"א סקמ"ט ס"א. שערי אפרים שער י ס"ד. משנ"ב סקמ"א סקכ"ה. קצוה"ש סכ"ה סי"ג ובבדה"ש סא, סג. ולמרות שיש משתדלים לא רק להוציא את הספר אלא גם להכניס חזרה באמרם שאדם צריך 'הכנסות' ולא רק 'הוצאות', אין מקפידים אצלינו בכך. וראה ליובאוויטש וחייליה ע' 27 והע' 3.

^[6] ראה שו"ע או"ח סקמ"ט; יו"ד סרפ"ב ס"א-ב. כה"ח או"ח סקמ"ט סק"י. קצוה"ש סכ"ה ס"א. וראה היום יום ט"ז תמוז. שו"ת ציץ אליעזר חי"ב סי' מ אות א. התוועדויות תשמ"ט ח"א ע' 203. וראה שיחת ש"פ ויקרא תנש"א בתחלתה הע' 1. שיעורים בספר התניא סוף פי"ד. פסק"ת סקמ"ט אות א-ב.