הדלקת נרות שבת קודש

חיובם של האיש והאישה בנרות־שבת

תקנו חכמים להדליק את נרות השבת בסמוך לכניסת השבת, משום שלום בית (כדי שלא יכשלו בעצים ובאבנים), משום עונג שבת ומשום כבוד השבת. את מצווה זו תקנו חכמים לגברים ולנשים כאחד, אך יש לאשה עדיפות במצווה זו. וכמה טעמים נאמרו בדבר, ומהם מפני שהנשים מצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית, וכן משום שבחטא עץ־הדעת כבתה האשה נרו של עולם, לכן כתיקון קבלה את הדלקת נר־שבת. אך רצוי שגם לבעל יהיה חלק בכך, ולכן יסדר את הנרות והגפרורים וכדומה^[1].

עיקר תקנת חכמים, היא להדליק נר אחד, שיאיר בעת הסעודה ובכל מקום שהולך בבית בשבת, כדי שלא ימעד ויכשל בהליכתו. אך כתבו הפוסקים, שכל אשה נשואה תדליק שתי נרות כנגד "זכור" ו"שמור". ויש שנהגו להוסיף על מספר הנרות, ורווח המנהג שבכל לידה מוסיפים עוד נר כנגד הנולד שיאיר מזלו. והכלל בזה, שמותר להוסיף אך אסור לפחות ממה שהורגלו. עוד כתבו הפוסקים, שאשה ששכחה להדליק נר שבת, עליה להוסיף מעתה עוד נר על הנרות שרגילה להדליק, כדי להזכיר לה להיזהר שלא לשכוח. אך אם לא הדליקה מחמת אונס (ולא מתוך שכחה), אינה צריכה להוסיף נר כנגד זה^[2].

הרבי מעורר על־כך שכל בת ישראל שאינה נשואה תדליק נר שבת בברכה. ועדיף שתדליק לפני הדלקת האם. ואף ילדה קטנה ביותר, אפילו קודם גיל שלוש, אם יודעת לדבר ולברך, תדליק נר־שבת בברכה. וראוי שבפעם הראשונה תדליק ביו"ט כדי שתברך "שהחיינו", או שתלבש בגד חדש ותברך "שהחיינו" ותכוון גם על הבגד. כמו כן מעורר הרבי, שלפני הדלקת הנרות יפרישו כמה פרוטות לצדקה. וטוב שגם קטנה המדליקה תעשה כן קודם הדלקתה^[3].

 קבלת שבת בהדלקת־נרות

את נרות־השבת יש להדליק סמוך לקבלת השבת, כדי שיהיה היכר שהודלקו לכבוד השבת. וניתן להדליקן החל מפלג המנחה. ואם הודלקו קודם לכן, יש לכבות את הנרות ואחר כך לחזור ולהדליקן ללא ברכה. כמו כן יש להקפיד לקבל את השבת בסמיכות להדלקת הנרות. במקום הצורך, כשהאשה נאלצת לבצע עוד כמה מלאכות לאחר הדלקת הנרות, יכולה להתנות שאינה מקבלת את השבת, אך בתנאי שתקבל את השבת "לאלתר", וכתבו הפוסקים שזמן זה הוא לכל היותר עד כ10 דקות מהדלקת הנרות. אך לכתחילה אין לסמוך על תנאי זה. וכשאינה יכולה לקבל את השבת לאלתר, תדליק נרות בברכה, ובעלה יקבל עליו את השבת לאלתר^[4].

^[1] שבת כה, ב וברש"י שם ד"ה חובה. שו"ע אדה"ז או"ח סרס"ג ס"א וס"ה־ו וקו"א סק"ב שם. התוועדויות תשמ"ט ח"ג ע' 209 הע' 25.

^[2] טושו"ע ונ"כ ושו"ע אדה"ז סרס"ג ס"א וקו"א סק"ה. לקו"ש חי"א ע' 289.

^[3] ראה שיחות קודש תשל"ה ח"א ע' 38. התוועדויות תשמ"ב ח"ב ע' 1112. התוועדויות תשמ"ט ח"ג שם הערה 26 וח"ד ע' 378. ספה"ש תש"נ ח"ב ע' 481 הערה 38.

^[4] שו"ע אדה"ז שם ס"ו־ז וסי"א ובקו"א סק"ב; קצוה"ש סע"ד בבדה"ש סקי"ז וסקכ"ח.