הוספות בתפילה – מנוסחאות אחרים ונוסחים עצמיים

כותב הרמב"ם שנוסח התפילה חובר לראשונה בגלל שהיו יהודים ששבו מהגלות ולא ידעו לבטא את צרכיהם כראוי בלשון הקודש. במילים אחרות: תפילה אינה רק אוסף פרקי תנ"ך ופיוטים, אלא מדויק בכל מילה.

נוסח הסידור שלנו, נוסח האר"י כפי שסידר אדמו"ר הזקן, סידר אדמו"ר הזקן במשך 20 שנה וערך זאת מתוך 60 סידורים שונים!

ר' חיים וויטאל, תלמידו המובהק של האר"י, כותב בתחילת ספרו 'פרי עץ חיים':  "מורי זלה"ה [האריז"ל], לא היה חפץ בשום פזמון או פיוט מאותן שחברו האחרונים, רק מאותן שחברו הראשונים .. שנתקנו על דרך האמת, אך אלו האחרונים .. אינם יודעים מה שהם אומרים וטועים בסדר דבורם בלא ידיעה כלל".

להלן מהיחס של הרביים להוספות שונות בתפילה:

• הוספה מתוך כוונה/התפעלות וכדומה (למשל – טאטע, אבא היקר): כותב הרבי: "וידוע ג"כ כמה סיפורים מהחסידים הראשונים שהיו מוסיפים כמה מלות בתפלה, אבל בכלל, אין דעתי נוחה הימנה. והנקודה היא – שאם זה מועיל לכוונת התפלה ולפעולתה, הרי יש אולי למצוא היתר לזה. אבל קשה להבחין ולדעת על ברור, אם זה בא מצד התפשטות דנפש הבהמית, שגם לה יש אחיזה והתפשטות בהתגברות דתפלה .. או שזה בא בדרך דבור מעצמו מצד הנפש האלוקית. ובמילא השאלה: למה להכנס בספיקות?". במקום אחר כותב הרבי: "מובן דלא כל הרוצה ליטול כו' ".
• נוסחאות שהוכנסו לסידורים ע"י גדולי התורה והחסידות: ישנן נוסחאות קדושות המבוארות בחסידות, כגון: "אור חדש על ציון תאיר". למרות שדברים אלו מבוארים בדא"ח, אין אומרים אותם. ויש עוד דוגמאות לכך ואכמ"ל.
• אודות תפילות המתחברות על ידי רבנים שונים וכל מיני אנשים הנחשבים כמקובלים, כותב הרבי בצורה חריפה ביותר: "פשט "המנהג" שכל אחד ואחד שעטו ועתו בידו מתקן לפילות לרבים" ועל זה כתוב בקהלת: "אל תבהל על פיך ולבך אל ימהר להוציא דבר לפני האלקים כי האלקים בשמים ואתה על הארץ". כן מציין הרבי לפירוש האבן עזרא שם המאריך באי כתיבת תפילות, פיוטים וכו' וכו' ומסכם: "אל תבהל = אל יוציא פיך מלין לפניו .. אתה על הארץ ואין למטה ממך .. והטוב בעיני שלא יתפלל אדם בהם, כי אם התפילה הקבועה".

יש להדגיש: כל הנ"ל אינו מדבר על תפילה ממעמקי הלב, זעקה פנימית, דבר הבא לעיתים במילים שונות, על דרך הסיפור עם בן הכפר בבית הכנסת של הבעל שם טוב המובא בקונטרס תורת החסידות. תפילות שכאלו יכולות לבקוע רקיעים ומעלתם גדולה.